מַכּוֹת מִצְרַיִם כְּמוֹ בַּפְּתִיחָה
לְסִפּוּרֵי אֶלֶף לַיְלָה, הָיוּ אוֹ
לֹא הָיוּ, אֱמֶת הָיוּ אוֹ רַק
אַגָּדָה.
וּמַה לָמַדְנוּ מֵהֶן מִלְּבַד
הַגָּדָה וְאָרִיתְמֶטִיקָה שֶׁל
כַּמָּה לָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם
וְכַמָּה לָקוּ עַל הַיָּם.
וְלֹא לָמַדְנוּ מֵהֶן דָּבָר, גַּם אִם
הָיוּ, גַם אִם לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים
מֵעוֹלָם.
הִנֵּה לְךָ מַכּוֹת יָמֵינוּ: מְעַרְבֹּלֶת
פּוֹלָארִית, שֶמְּבִיאָה טוֹרְנָדוֹ
וְהוּרִיקָן אַחַת וּשְׂרֵפוֹת יַעַר
שְׁתַּיִם וּבַצֹּרֶת שָׁלֹשׁ וְשִׁטְפוֹנוֹת
אַרְבַּע וְסוּפוֹת קוֹנְוֶקְצְיָה,
שֶׁמְּבִיאוֹת טוֹרְנָדוֹ וּמַכַּת
בָּרָד, חָמֵשׁ.
וְעַתָּה הַמַּאֲמִין,צֵא וּלְמַד כַּמָּה לָקוּ
בְּנֵי אָדָם, בְּכָל אֲתָר וַאֲתָר, עַל
קֹצֶר רְאוּת, שֶׁכָּל מַעֲשֵׂי יוֹשֵׁב
מְרוֹמִים טוֹבְעִים בְּמַיִם,
קוֹפְאִים לַמָּוֶת וְנִשְׂרָפִים בָּאֵשׁ -
וְעוֹדֶנּוּ אוֹמְרִים
שִׁירָה.
אכן, מכות לא מלמדות. מכה גוררת מכה. שיר חזק ולא קל! והסיום, בין אם אירוני , בין אם לא, יש בו בעיני נחמה. לא הגערה של "מעשה ידי טובעים בים סוף ואתם אומרים שירה?!" לא שירת מלאכים, אלא שירת אנשים,של אף על פי כן!