בשקט, בשקט, משמע – בצעקה / אורציון ברתנא

כך משתנה בתוכנו כל תמונת הספרות: בשקט, בשקט, משמע – בצעקה. כדאי לשים לכך לב, כדי להשתתף בשינוי זה, בדרך שתביא לנו טוב, ואולי גם תוסיף חותם קטן שלנו בתוך השינוי, אולי.

הספרות המוכרת לנו, זו שלתוכה נולדנו, המבוגרים יותר וגם הצעירים יותר, היא כבר כבת מאתיים שנה לפחות. מקורה באירופה, מאז ראשית המאה ה-19. ראשית המהלכים המודרניים באו קודם כול לביטוי בספרות, שתפסה מקום מהותי בכל שינוי אנושי – גם אישי, ובעיקר חברתי ולאומי.

בעת החדשה, האדם, שתופש עצמו מחדש בעל זכויות חדשות – זכויות חברתיות, זכויות לאומיות, ובעיקר, זכויות נפש וחוויה – עושה זאת קודם כול בספרות, שהמבנה הפוליטי מאפשר לה להיות ניסוי אנושי בלי צנזורה פוליטית, חברתית. כך, למשל, הפסיכולוגיה והסוציולוגיה שאנו מכירים היום, וראשיתם ביצירות ספרותיות. הן נולדו קודם כול בספרות. כאילו, גם היוצר וגם הקורא אומרים לשליט, לריבון: "זה רק סיפור. זה לא מערער על המציאות," בזמן שזה ערער גם ערער, וטוב שכך.

הליך זה הגיע לשיאו במחצית המאה העשרים. מאז הוא הולך ויורד, הולך ומתעמעם, ממש כשהחלו לפרוח מדעי המחשב והתקשורת. אם אפשר לראות סרט, לא צריך לקרוא סיפור או שיר. בסרט החוויה הרבה יותר ברורה וחזקה. ואחר כך, לא צריך ללכת לקולנוע כדי לראות את הסרט עם קהל, אלא אפשר לראות אותו בבית, במקומי הפרטי, באינטימיות שלי. ואנחנו לא שמים לב לכך שגם עובדה זו הולכת ומשתנה בשקט, בשקט, ממש מול פנינו, ממש בתוכנו. התקשורת הממוחשבת שלי כבר מאפשרת לי לשנות את הסרט כרצוני, לעשות לעצמי סרט משלי, להשתתף עם אחרים לא בצפייה בסרט אלא בעשייתו בצוותא, ועוד.

וכך, אם פעם הלכתי לספרייה וקראתי את דוסטויבסקי, היום הבינה המלאכותית, ה-AI, יכולה לאפשר לעצמי לעשות דוסטוייבסקי לעצמי, כשאני יכול לבקש מהבינה המלאכותית לכתוב לי דוסטוייבסקי קצת יותר נועז, למשל.

המסקנה מתוך שקט צועק זה היא שאנחנו כבר עומדים לנוכח ספרות שתהיה עתידנית. ספרות שתהייה עשיית ניסיון עם הבלתי ייאמן, שממש עומד אצלי בדלת, מקיש עליה בשקט צועק. לכן, היום, עכשיו,כדאי לי לכתוב ולקרוא ספרות שהיא פתיחת דלת בפני הבלתי ייאמן הזה. ממילא הוא ייכנס, בדלת זו או בדלת אחרת. כדאי לי להתחבר אליו, לומר – בואי ספרות עתידית, תארי לי מחר שעומד להגיע; היי בשבילי ניסוי למחר כזה וכזה או למחר הפוך לו ממש, כדי שכך אוכל ללמוד מה עשוי או עלול לקרות, וכך אוכל להיות מוכן יותר, ואולי גם לשנות משהו.

בואו. כולנו באים אל מה שממילא כבר קיים. במקום שהוא ייעשה לנו, בואו נעשה אותו אנחנו לעצמנו. בואו להשתתף בשינוי.