למה גרהם גרין לא זכה מעולם בפרס נובל?
במהלך הקריירה הספרותית שלו זכה גרהם גרין (1904 – 1991) בפרסים ובעיטורים רבים, כולל פרס ירושלים ב-1981. הוא הוציא בימי חייו כ-25 רומנים, ופרט לכך, מחזות, סיפורים, ספרי מסע וספרי ילדים. רבים תהו מדוע לא זכה בימי חייו בפרס נובל לספרות.
כעת, עם פתיחת הארכיון של הוועדה המחליטה למי לתת את הפרס, מתברר כי ב-1967 גרהם גרין היה אחד המועמדים לזכות בפרס, אך הפסיד אותו לסופר ומשורר מגוואטמלה מיגל אנג'ל אסטוריאס – זאת למרות שזכה לתמיכתו של יו"ר ועדת הפרס. אך גרין מצא את עצמו בחברה טובה; ממסמכי הארכיון של 1967 מתגלה כי לצידו היו מועמדים כמו סמואל בקט, סול בלו, א"מ פורסטר, בורחס, ז'ורז' סימנון, עזרא פאונד, ג'.ר. טולקין. יו"ר ועדת הפרס היה בעד גרין, אך שאר החברים התנגדו לכך.
הפרשנויות סביב מניעי ועדת הפרס היו כי ב-1960, תקופת המאבק החריף בקולוניאליזם, העניין של החברה המערבית צריך היה להתרכז במדינות שמחוץ לאירופה וכך מצא את עצמו גרין, שברבים מספריו הוא גינה את הקולוניאליזם המערבי, ללא פרס נובל.
ואלה חמישה מספריו הטובים:
עיקרו של דבר (1948). רומן המשלב בו זמנית מוטיבים של "פרוזה קולוניאלית" וספר מתח פוליטי. במדינה אפריקאית קטנה, הנמצאת תחת שלטון האימפריה הבריטית, הפקידים הבריטים סובלים מהחום ומהשעמום, ואילו נשותיהם מנסות לשעשע את עצמן בכל מיני רכילויות ואינטריגות. עד שאל תוך חייה השלווים של הקהילה פורצת מלחמת העולם השנייה – והמדינה הקטנה הופכת לסצנה בתוך המחזה הגדול.
האמריקאי השקט (1955). הרומן נכתב בהשראת חוויותיו האישיות של גרין במהלך עבודתו ככתב בהודו-סין. הרומן מתרחש בסייגון בתחילת שנות ה-50. המשחקים הפוליטיים הציניים של זרועות המודיעין של המעצמות משתלבות כאן בעלילת מתח, כשברקע יש גם סיפור רומנטי.
האיש שלנו בהוואנה (1958). רומן ריגול סאטירי, שעלילתו מתרחשת בקובה תחת שלטונו המושחת של בטיסטה. במרכזה מוכר שואבי-אבק בריטי בשם וורמולד, שנענה להצעה להפוך לסוכן ביון בריטי, לספק קצת מידע, ובתמורה לקבל הכנסה צדדית נאה.
השחקנים (1965). רומן מתח המתרחש בהאיטי בתקופת שלטונו האכזרי של ז'אן קלוד דובלייר, שהיה מוכר יותר כ"פאפא דוק". לכאן מגיעים בספינה שלושה טיפוסים המציגים את עצמם בשמות שושואיסטים להחריד, כמו בראון, סמית וג'ונס. הם, כמובן, לא באמת מי שהם אומרים שהם.
הגורם האנושי (1978). רומן שבמרכזו איש מודיעין בריטי בדרום אפריקה הנמצאת עדיין תחת השלטון הלבן. אהבה לאישה שחורת עור הופכת את גורלו, ומכריחה אותו להעריך מחדש את ערכי המוסר, את מטרת שליחותו ואת דעותיו הפוליטיים.
כל הספרים האלה תורגמו לעברית וניתן למצוא אותם בחנויות לספרים משומשים ובחנויות מקוונות.
פרסים הם עסק משונה ולעיתים די דוחה. מרביתם ניתנים כנגזרת של כל מיני פוליטיקות, אף שלפעמים זוכים גם ראויים ממש.
המקרה של גרין קצת יותר פרוזאי (אני כותב זאת מתוך היכרות עם המקור). באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת ניהל גרין רומן עם השחקנית השבדית הנודעת אניטה ביורק. בעלה של ביורק,סופר צעיר ומבטיח -סטיג דאגרמן – התאבד זמן קצר לפני כן. גרין כתב על כך באחד ממחזותיו והעלה עליו את חמת אנשי האקדמיה המלכותית – מעניקי הפרס. אחדים מהם נשבעו כי כל עוד הם חיים הבריטי לא יזכה לעולם בפרס היוקרתי.
וכך היה.