close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, רנה ורבין

    שי מרקוביץ | נעים להכיר | התפרסם ב - 12.11.17
    רנה ורבין מסבירה בראיון מדוע החליטה לבחור כסיפתח להוצאה לאור החדשה שלה ספר של סופרת בריטית פמיניסטית, שיצא לאור ב-1935, ורק מעטים שמעו עליו

    בהתחשב בגילה הצעיר יחסית – 44 – רנה ורבין הספיקה הרבה בחיים. היא שיחקה בתיאטרון והפקות קולנוע וטלוויזיה,

    רנה ורבין. הגשימה חלום

    תרגמה ספרים, כתבה אחד ("כמה טוב לחיות", ידיעות ספרים 2011), הייתה מבקרת הספרים של "הארץ", במשך כשלוש שנים כתבה טור על ספרים בעיתון "העיר", הנחתה תוכניות בטלוויזיה, ואפילו הייתה אחייניתו של יוסי שריד ז"ל. בעולם הספרות היא מוכרת בעיקר כמי ששימשה במשך שש שנים כעורכת ספרות מקור מוערכת ודעתנית בהוצאת "ידיעות ספרים".

    באחרונה הוסיפה לרזומה שלה תואר נוסף – מו"לית. את החלום הזה – לפתוח הוצאה משלה – היא נשאה לאורך שנים, אך מה שנתן לה את הפוש הסופי להגשמתו היה הביקור בהודו לפני קצת למעלה משנה.

    "נסעתי להודו כדי למצוא מדריך רוחני או לפחות שיטה", מספרת ורבין בשפתה היצירתית. "עברתי מדרמקוט לרישיקש, לוורקלה, להאמפי, לגואה, למומביי. חזרתי ארצה אחרי שלושה חודשים, מאוכזבת מהחיפושים. עברה שנה עד שהבנתי שבהודו כמו בהודו, המשאלה שלי אמנם התגשמה, ואפילו די בתחילת הדרך, רק לא באופן שציפיתי לו. הודו החזירה אותי בסופו של דבר אל השיטה האחת שתמיד השיטה אותי, והמדריך שהפיח את הרוח במפרשיי, כנראה בכלל לא היה אמור מלכתחילה ללבוש דמות אדם. כל אחד מקבל מזור באופן שמתאים לו".

    "לפני שנה, קצת אחרי סדנת ויפאסנה בהימלאיה מצאתי את עצמי שוכבת על מיטה קשה יותר מהחיים עצמם בחדר העבודה של החברה שלי ננדיטה, עורכת ספרים מניו דלהי, ולא הצלחתי להירדם במשך לילות", ממשיכה ורבין את סיפור נדודיה. "הייתי באותו זמן שקועה ברחמים עצמיים ובאכזבה קיומית, מאותן סיבות ידועות שגורמות לאנשים שנוסעים להודו כדי למצוא שם משהו, דווקא לא למצוא אותו. או לפחות לא להרגיש שמצאו.

    "באחד הלילות חסרי השינה בחדר העבודה של ננדיטה, שלחתי ווטסאפ הססני לבוס שלי לשעבר ב'ידיעות ספרים', דובי איכנולד: מה דעתו שכשאחזור לארץ, אפגש איתו לבדוק אפשרות של הקמת הוצאת ספרים משלי, בשותפות עם 'ידיעות ספרים'. התחרטתי מיד אחרי ששלחתי. מה אני, משוגעת? אבל הוא ענה תוך פחות מחמש דקות – כן. חודש אחרי שחזרתי הביתה, עדיין חוששת להגשים את החלום האי רציונלי הזה, הוא כתב לי בתגובה לאיזה פוסט בפייסבוק – 'רנה, אני רואה שאת פה, תתקשרי. בקיצור, לא הייתה לי ברירה. כל הכוחות הטמירים וחסי ההיגיון בעולם, בודהיסטים ויהודים גם יחד, התאחדו וגזרו עליי להתגבר על הפחדים (המוצדקים) שלי – ולפעול".

    טוב שם טוב

    וכך נולדה לה הוצאת בוטיק החדשה – "ערבי נחל". שם ההוצאה נשמע אמנם כשאוב מהשראה של חוקי הטבע הבודהיסטים, אך המציאות היא פרוזאית יותר – פירושו ברוסית הוא ורבין.

    המשימה שניצבה עתה בפני ורבין הוא לבחור את הסיפתח להוצאה. "קראתי את כל הספרים שהזמנתי אז מאמזון אינדיה, ואף אחד מהם לא היה בדיוק מתאים, כי התעקשתי על משהו מאוד מסוים, ספר שיעודד וישמח וירומם את הנפש, שעבודת התרגום שלו תגרום לי להתעלות, ושהקריאה בו תהיה מענגת גם בסיבוב השישי, בהגהות האחרונות", היא מספרת. אחרי חודשים ארוכים ומאומצים של עבודה, הספר הראשון של ההוצאה, "אביב באיליריה" מאת אן ברידג', בתרגומה של ורבין, נחת בשבוע שעבר בחנויות הספרים.

    אן ברידג' (1889 – 1974) הוא שם העט של מרי אן דולין סאנדרס, מראשונות הסופרות הפמיניסטיות הבריטיות, שבזכות נישואיה לדיפלומט, התאפשר לה לראות עולם ולכתוב עליו את מה שכינו באותה התקופה "ספרי מסעות". 15 ספרי מסעות של אן ברידג', ז'אנר שנחשב אז נחות יחסית, אמנם לא זכו לשבחי הביקורת, אך הפכו לפופולאריים בקרב הקוראים. הם נכתבו בהשראת המדינות הרבות בהן ביקרה אן ברידג' יחד עם בעלה – סין, גרמניה, טורקיה, פורטוגל ועוד, ומשלבים עלילות רומנטיות עם אירועים היסטוריים במקומות שונים בעולם, בתארם את התרבות והנוף המקומיים. בשלב מאוחר יותר פנתה ברידג' לז'אנר ספרי מתח ומסתורין, כשבמרכזם תמיד עונדת דמות נשית.

    "אביב באיליריה" – המתרחש במה שכיום היא קרואטיה – יצא בשנת 1935, והוא הרומן השלישי של ברידג'. גיבורת הרומן היא ליידי גרייס קילמייקל, אשת החברה הגבוהה וציירת בעלת מוניטין, שמחליטה לעזוב את ביתה ואת משפחתה – את בעלה הכלכלן המבריק שמזלזל בה ובעיסוקה ומגלה עניין באישה אחרת, את שני בניה הבוגרים האדישים לה ואת בתה המתבגרת, בבת עינה, שלאחרונה החלה גם היא להתנכר וללעוג לה. גרייס חומקת מלונדון בחשאי ויוצאת לבדה למסע באיליריה.

    אן ברידג'. התעניינות מחודשת

    בדרכה היא פוגשת את ניקולס, צעיר אנגלי עוקצני ומדוכדך בשנות ה-20 לחייו, שנאלץ לוותר על חלומו להיות צייר ופנה ללימודי אדריכלות במצוות אביו. ככל שמתפתחת ומתהדקת ידידותם, בין היתר סביב אהבתם המשותפת לציור, ניקולס צומח ומשתכלל באמנותו, ואילו גרייס משתחררת רגשית, ושניהם עוברים מסע משנה חיים. פילוסוף אוסטרי שהם פוגשים בדרך עוזר לשניהם להבין את מעמקי נפשם ולהתמודד עם תשוקותיהם, עם חרדותיהם ועם הקשר החדש והמסעיר שמתפתח ביניהם.

    ספריה של אן ברידג' זוכים באחרונה להתעניינות מחודשת, בעיקר בחוגים הפמיניסטיים. הוצאת ספרים פמיניסטית קטנה באנגליה הוציאה מחדש את "אביב באיליריה" לפני חמש שנים, ועכשיו, כאמור, הוא יוצא לראשונה גם בעברית.

    קהל היעד – נשים

    "יש משהו מעניין בתרגום והוצאה לאור של ספרות פופולרית עשרות שנים אחרי שהיא נכתבה ויצאה לאור לראשונה", אומרת ורבין. "הסיבוב השני בדרך כלל עושה עם הספרים האלו חסד. לא שחסר להם משהו בסיבוב הראשון – כל העניין הוא שהם היו אהובי הקהל, גם אם הביקורת לעיתים זילזלה בהם".

    ורבין מייעדת מראש את הספר לנשים. "כמובן, לא כל הספרים שהיו פעם פופולאריים שורדים את מבחן הזמן", היא מסבירה, "אבל אלה שכן, כמו למשל 'פרנסוס על גלגלים', מספקים לקוראת בת זמננו עונג כפול – גם קריאת סיפור שהוא כיף טהור וגם הסגנון המיושן היטב, השפה היפהפייה והעובדה שהסיפור מתרחש בעולם של אתמול – עולם שכולו הערכה לתרבות ואמנות וספרות ואיטיות, והוא נווה מדבר רוחני לכל מי שנפשה קמלה באקלים הנוכחי.

    ובהזדמנות החגיגית ורבין לא מהססת לשחוט סוג של פרה קדושה: "אני תוהה על כך שבכל תקופה ישנם כותבים מגה פופולריים שדווקא מצליחים לסחוב אחריהם את המבקרים – בתקופתנו השם הראשון שעולה בראשי הוא אלנה פרנטה, שכותבת ספרים בורגניים אהודים להפליא (הפליאה היא משום שהיא מצליחה להיות חביבת קהלים עצומים למרות שהיא מעיקה יותר מאשר מענגת, אבל אולי בעצם זאת מהות הבורגנות בת זמננו, ועל כן אין פלא) – ולעומת זאת סופרים אחרים מעוררים דיבור רק בסיבוב השני שלהם, כשאיזה גיק ספרותי מהוצאה קטנה מגלה אותם מחדש, והעולם כולו נפעם מהם פוסט מורטם, כפי שקרה לג'ון וויליאמס עם 'סטונר'".

    על שאלה האם לא מדובר בהימור נועז למדי, להוציא על ההתחלה ספר של סופרת בריטית לא מוכרת משנות ה-30 של המאה הקודת, ועוד ספר מסע, משיבה ורבין: "נשים, מטבע הדברים המחורבן, לא הרבו לכתוב ספרי מסעות לאורך ההיסטוריה, אבל מאז תחילת ימי הסופרג'יסטיות זה לאט לאט משתפר. במאה השנים האחרונות סופרות התחילו לצאת לדרך, כתבו על כך ועוררו השראה בקרב מיליוני קוראות ברחבי כל העולם. אן ברידג' הייתה אחת הראשונות שעשו זאת ובעקבות 'אביב באיליריה', אלפי מטיילות ומטיילים הגיעו אל חופי דלמטיה ואיליריה, שהם קרואטיה של היום.

    "ברידג' הייתה חלק מהחוג החברתי ספרותי אמנותי העליון בלונדון של תקופתה, הבלומסברי סט, ועל כן הובילה בעקבותיה גם קוראים נלהבים כמו אדוארד הנסיך מוויילס ואהובת, הגברת סימפסון. מובילת השיירה של תקופתנו היא כמובן אליזבט גילברט, מה שמוביל אותי לתהות איך 'להתפלל, לאכול, לאהוב' יתקבל בעוד מאה שנה, אם עדיין יהיו קיימות אז הוצאות ספרים ועדיין יהיה אופנתי לחדש ספרים שנשכחו. זה גם מוביל אותי לחוש שוב געגוע אל העולם של אתמול, שבו גם ספרות ז'אנרית קלילה ומענגת נכתבה בסגנון יפהפה, ברוחב אופקים, מתוך ידע תרבותי ואמנותי רב".

    אמנם, יש מאחורייך גב של "ידיעות ספרים", אבל בימינו, כשהוצאות הספרים הגדולות עומדת על סף התמוטטות כלכלית או נכנסות למשטר חירום, עוד הוצאת בוטיק זה לא ניסיון שנועד מראש לכישלון?

    ורבין: "החלטתי להקים הוצאה זעירה, שבשלב הראשון תוציא רק ספרים בתרגומי, במקום להמשיך לתרגם עבור אחרים. הסיכון הוא בסופו של דבר לא ענקי, כי גם כמתרגמת שכירה (כלומר כפרילנסרית), זה לא שאני ממש מרוויחה בהתאם לזמן העבודה או להשקעה שלי. כך שבסופו של דבר אולי זה אפילו הגיוני יותר להשקיע את כל המאמצים האלו בספר שאם יצליח בגדול, אוכל גם אני, אחרי החנויות והשיווק, להרוויח ממנו משהו. כידוע, בארץ לא נהוג לשלם תמלוגים למתרגמים, שנשארים עם שכר תרגום נמוך עד מאוד גם כשהספרים שהם מתרגמים, מוכרים עשרות אלפי עותקים.

    "בשלב הראשון אני מתכוונת להוציא רק ספר או שניים בשנה, אותם אבחר בקפידה עילאית בהתאם לטעמי האישי, ואשקיע בהם את כל המאמצים האפשריים. אני מקווה שהספרים האלה יצליחו ויימכרו יפה, ויאפשרו לי עם הזמן להתרחב ולהעסיק מתרגמים משפות נוספות, ואולי גם להיפתח לתחום ספרות המקור".

    שי מרקוביץ

    עורך ומתרגם, אחרי עשרים שנה בקירוב בתפקידי כתיבה ועריכה שונים בקבוצת "ידיעות אחרונות", מרחיב כיום מעגלים חדשים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 2
    • 5
    • 3

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    נאום אם הקנ-גור

    רות ארטמן
    (מתוך העיתונות: עקב חוסר עבודה חמור בתקופת הקורונה צעירים נאלצים לחזור לבית...

    תרנגול בלול

    גל סגל
    חמישה תאי שירותים מוצבים ליד חדר המורים. ארבעה מתוכם יוחדו למורות....

    שני שירים

    רחל נפרסטק
    אמא אדמה מֵאָז הַנְּפִילָה בָּרְחוֹב אֲנִי מַטָּה רֹאשִׁיאַרְצָה,מוֹדֶדֶת כָּל זִיז וְגֻמְחָה...
    דילוג לתוכן