במסגרת פרויקט מיוחד לציון 25 שנים לפרס לנשים בספרות, 25 ספרים שכתבו נשים תחת שם עט גברי ייראו אור לראשונה תחת שמותיהם האמיתיים של הסופרות. הביקורות על הפרויקט לא איחרו לבוא

לראשונה מזה 150 שנה, הרומן "מידלמארץ'" עתיד להתפרסם תחת השם מרי אן אוונס, שמה האמיתי של המחברת, במקום שם העט שלה ג'ורג' אליוט. על פי הדיווח ב"גארדיאן" בשבוע שעבר, הפרסום הוא חלק מקמפיין “Reclaim Her Name” שמציין 25 שנים לפרס לנשים בספרות. בסך הכך 25 יצירות היסטוריות נוספות של נשים שנדפסו בעבר תחת שם העט הגברי שלהן משתתפות בפרויקט.

אוונס אימצה את שם העט ג'ורג' אליוט באמצע המאה ה-19, על מנת להבטיח שיצירותיה יילקחו ברצינות. "מידלמארץ'", שפורסם במקור בשמונה חלקים בין השנים 1871 ו-1872, מעולם לא הופיע תחת שמה האמיתי. אוונס שמרה על זהותה האמיתי בסתר כי, לדבריה, הבינה ששם עט "מבטיח את כל היתרונות ללא מחלוקות או ערעור המוניטין", בעוד שבן זוגה ג'ורג' לואס אמר כי "מטרת האנונימיות היתה לגרום לכך שיישפטו את הספר לגופו של עניין, ושלא יישפטו אותו מראש כיצירה של אישה, או של אישה מסוימת."

ספרים נוספים שייראו אור בסדרה כוללים את A Phantom Lover  – נובלת אימה גותית מ-1886 של ויולט פאג'ט, שפירסמה בשם ורנון לי, ו-Indiana של אמאנטין אוֹרוֹר דוּפֵּן הצרפתייה, שבמאה ה-19 היתה מוכרת כז'ורז' סאנד ונהגה ללבוש בגדי גברים ולעשן סיגרים בפומבי, והספר The Life of Martin R Delaney מ-1868 של פרנק איי. רולין, שם העט של פרנסס רולין וויפר, הסופרת האפרו-אמריקנית הראשונה שפירסמה ביוגרפיה.

הספרים בסדרה Reclaim Her Name ("החזירו את שמה") יהיו זמינים להורדה בחינם כספרים אלקטרוניים, כך נמסר מבייליס, נותני החסות לפרויקט ולפרס, מתוך תקווה שהפרויקט ייתן לסופרות "את הנראות והקרדיט המגיע להן" ויעודד "שיחות חדשות וחשובות סביב האתגרים שעומדים בפני נשים בעולם ההוצאה לאור ובסיבות הרבות של המחברות לשימוש בשם בדוי."

לאתר הפרויקט: https://www.baileys.com/en-gb/reclaim-her-name/all

"זה היה עניין של הסתכלות אחורנית אל הנשים שבעקבותיהן אנחנו צועדות – הדרך בה נשים אחרות הביאו את יצירותיהן לדפוס, או שלא הצליחו לפרסם את יצירותיהן," אמרה הסופרת קייט מוס (Kate Mosse), שייסדה את הפרס לנשים בספרות לפני 25 שנים בעקבות רשימת המועמדות לפרס הבוקר שכללה אך ורק סופרים גברים. "הן שמרו על פרטיותן מכל מיני סיבות," אמרה מוס. "יש את הרעיון הזה להסתיר את העובדה שאת אישה כי זה לא מתאים שנשים יהיו במרחב הציבורי."

כאמור, הביקורת על הפרויקט לא איחרה לבוא. ראשית, התברר כי על עטיפת הביוגרפיה של מרטין ר. דלייני התנוססה בטעות תמונתו של לוחם אחר במאבק נגד העבדות, פרדריק דגלאס. בהמשך נודע כי סיפור שנכלל בפרויקט ושייך לסופרת אדית מוד איטון כנראה בכלל לא נכתב על ידה.

איטון היא סופרת סינית-אמריקנית שכתבה על אפליה גזעית ועל המורשת שלה תחת שמה הסיני סוי סין פאר. רק חוקרת אחת – מרי צ'פמן, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת קולומביה הבריטית – העלתה השערה שאיטון אולי כתבה סיפור בודד תחת שם העט הגברי מהלון טי ווינג.

"אני חושבת שהם רצו גיוון, ולא היו להם הרבה סופרים בעלי רקע אסייתי, ולכן היא ענתה על הקריטריון הזה," אמרה צ'פמן. "אנחנו לא יודעים בוודאות שהיא כתבה את הסיפור הזה," הוסיפה.

אחרים העלו שאלות לגבי הכללתן של סופרות מסויימות שעבורן שם עט גברי לא היה עניין של הימנעות מרדיפות או מסנוביות לגבי היותן נשים.

גרייס לייורי, פרופסור לאנגלית מאוניברסיטת ברקלי, כתבה בטוויטר: "סופרות מהמאה ה-19 לא אולצו להשתמש בשמות עט גבריים; כתיבה ספרותית היתה מאז ומעולם תרגול של דמיון עצמי. גם אם מתוך כוונה טובה, הפרויקט הזה מערער את יצירתן הספרותית של ג'ורג' אליוט, ורנון לי ואחרות."

לי התייחסה לעצמה לעיתים קרובות בשם ורנון לי בהתכתבות ובשיחה, וחוקרים רבים מאמינים כי אימוץ שם ולבוש גברי איפשרו לה לבטא את מיניותה ומגדרה, כמו גם ליצור פרסונה מקצועית נפרדת.

"עלינו להכיר בשמות שסופרות בחרו לעצמן, מתוך כבוד," אמרה צ'פמן. "יכול להיות שבמקרים נדירים, תעשיית ההוצאה לאור הפטריארכלית דיכאה אותן עד כדי כך שלא נותרה להן ברירה אלא להסתתר כל הקריירה שלהן מאחורי שם אחר. אבל עבור ז'ורז' סאנד ולי, הן בחרו בשמות האלה. מתוך כבוד, עלינו לכבד את זה."

היא כינתה את כל הפרויקט "רשלני," והוסיפה שהוא הוכרז כ-25 רומנים אך כולל סיפורים קצרים וביוגרפיה. "הם היו יכולים לעשות עבודה טובה יותר. היו להם מטרות נהדרות. זה יפה – כל אחד ישמח עם אוסף ספרים כזה על המדף שלו. אבל ברגע שמסתכלים על החשיבה העומדת מאחורי זה, לא נותר אלא להיאנח."