close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • לאה גולדברג בעולם של גברים

    רן יגיל | מחשבות | התפרסם ב - 26.07.21

    השנה מלאו 110 שנים להולדת הגברת הראשונה של השירה העברית, לאה גולדברג. שיר והערה.


    חמסין של ניסן / לאה גולדברג

    אָכֵן אֵדַע זֶה יוֹם לְלֹא תְּמוּרָה
    וְלֹא נָפַל דָּבָר וְלֹא אֵרַע
    וְלֹא יַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין יָמִים
    צִיּוּן וְאוֹת אֲשֶׁר מִטּוֹב עַד רַע.

    וְרַק לַשֶּׁמֶשׁ רֵיחַ שֶׁל יַסְמִין
    וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם
    וְרַק לָעֶרֶב צֶבַע שֶׁל תַּפּוּז
    וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת.

    אֵיךְ אֶזְכְּרֶנּוּ אַלְמוֹנִי סְתָמִי?
    אֵיכָה אֶשְׁמֹר חַסְדּוֹ הַפִּתְאוֹמִי?
    אֵיךְ אַאֲמִין שֶׁיּוֹם אֶחָד הָיָה
    כָּל נִיד וָרֵיחַ עֶצֶם מֵעַצְמִי?

    כִּי כָּל אִילָן הָיָה מִפְרָשׂ רוֹטֵט
    וְלַדְּמָמָה עֵינַיִם שֶׁל יַלְדָּה
    וְלַדְּמָעוֹת נִיחוֹחַ הַלִּבְלוּב
    וְשֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם אַהֲבָתִי.

    השיר “חמסין של ניסן” הוא שיר טיפּיקאלי לפואטיקה של לאה גולדברג וְלתפיסת הגבר והאישה אצלה, הזוגיות והאהבה. כדרכה בַּקודש היא שֵׁדָה מוכשרת ביותר, מכשפת במילים, והשיר כובש אותך בדימויו ובהאנשותיו, בַּרומנטיקה המתמסרת והסימבוליסטית שלו. אבל מה השיר הזה אומר על לאה גולדברג כמשוררת בעולמם של גברים ומה הוא אומר על הדוברת או על כל אישה באשר היא אישה בעולם של גברים? הוא אומר בעצם כי אהבת אמת היא אהבה רִגעית ולא מערכת יחסים מתפתחת. היא משהו פִּלאי כמו בַּקונבציה הרומנטית והיא בעצם לא בְּנמצא ואם כן, כמו שאמר המשורר נתן אלתרמן בן דורה של גולדברג בשירו “פגישה לאין קץ”, שֵׁם השיר אומר הכול, פגישה: דבר רגעי, ואין קץ: נצח, היא, האהבה “פתאומית-לעד”. היא לרגע שם ונעלמת, ורק נותרת בזיכרון.

    דבר זה כמובן רחוק מאוד מכל תפיסה פמיניסטית הגיונית וסדורה. בעצם הדוֹבְרוֹת בשירים של גולדברג לא מתאהבות באהוב בשר וָדם, אלא באיזה רעיון מופשט של רגע או אידיאל האהבה. זאת התאהבות באהבה עצמה ולא באדם. כך היא אהבתה של תרזה די-מון במחזור הסונטות הידוע שלה, כך בסונטה היפה שנורית גלרון שרה “נפרדנו כך”. ומהו סיומו של השיר שלנו? “וְשֵׁם העיר כשם אהבתי”. כולם שואלים בסקרנות מהי העיר? תל אביב, פתח תקווה? אולי קינגסברג, קובנה או ברלין? אבל זה לא באמת חשוב, כי העיר אינה עיר של ממש. היא מה שהסופר האיטלקי איטָלו קאלווינו היה קורא עיר סמויה מן העין, ואני מוסיף, פנטסטית ומצויה רק בליבתה של המשוררת, בארץ אהבתה, שהרי בְּעיר או בְּארץ אהבתה השקד פורח וּמחכים לאורח ומִסְפָּרִים מיתיים מופיעים: שבע עלמות, שבע אימהות, שבע כלות בשער; אבל שוב, האוהב הוא אורח לרגע וצריך להתאמץ ולתת בו סימנים כדי לזכור אותו: “בארץ אהבתי על צְריח דגל / אל ארץ אהבתי יבוא עולֵה רגל / בשעה טובה בשעה ברוכה / המשכיחה כל צער”. אך שעה זו מתבוששת לבוא ואם באה רק לרגע.

    ובשיר הזה למשל, “אֵיךְ אֶזְכְּרֶנּוּ אַלְמוֹנִי סְתָמִי? / אֵיכָה אֶשְׁמֹר חַסְדּוֹ הַפִּתְאוֹמִי? / אֵיךְ אַאֲמִין שֶׁיּוֹם אֶחָד הָיָה /כָּל נִיד וָרֵיחַ עֶצֶם מֵעַצְמִי?” זה מדהים איך האישה הזאת, שהייתה גאון יוצר, לא פחות מזה, סופרת הילדים הגדולה ביותר שהייתה לנו, אימפריה של ספרות מבחינת היכולות הפואטיות והידע, היו לה תפיסות כל כך שבריריות באשר לאישה כאישה. כמו אנה אחמטובה ורחל הלירית בשעתן היא שבויה לחלוטין בַּתדמית הרומנטית שבה הטבע כולו ומה שבתוכו משתתף בשמחת האהבה של הדוברת: הים, החול, הספינה, העצים – הכול. הפוך מהתפיסה המודרנית המאוחרת שקיימת למשל אצל חנוך לוין שאצלו מה אכפת לציפור אם אַתְּ אוהבת או לא, מה זה מֵזיז לו לעץ אם אַתְּ נרגשת כרגע. העץ הוא עץ והציפור ציפור ואת יכולה לשיר שירים או לשתוק, להם אין זה משנה. לוין הפוך לגולדברג.

    אולי רק בשיר “האומנם”, הידוע יותר בשמו “את תלכי בשדה” יש איזו תחושה של עוצמה נשית תוגתית שאינה מלווה בחיכיון או כמיהה לאיש, לגבר. הייתי רוצה לסיים בשיר קצרצר אהוב עליי, רמזני ממש, ברוח הדברים שנכתבו כאן. השיר נקרא: הַכְחָשָׁה: “חָמֵשׁ דַּקּוֹת מַבּוּל וְאַחֲרָיו, / שָׁמַיִם חַפִּים מִפֶּשַׁע מִתְכַּחֲשִׁים / לְכָל מָה שֶׁהָיָה./ וְדוּמִיָּה. / וְאֶרֶץ יְרֻקָּה וְרֵיחָנִית. / וְהַמַּבּוּל הָיָה וְאֵין מֵעִיד”.

    רן יגיל

    רן יגיל, יליד 1968, סופר, עורך ומבקר ספרות. ממקימי ומעורכי "עמדה" - ביטאון לספרות. משמש כמבקר ספרות ב"הארץ" ובעבר היה מבקר ב"מעריב" ובעל טורים אישיים שם בנושאי שירה וספרות ילדים. כתב עד כה 11 ספרים, זכה על כך במלגות ובפרסים, בהם פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. מעורכי כתב-העת האינטרנטי לספרות "יקוד".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 2
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    יוסף נסחף לעליונים בתפילה

    שולמית חוה הלוי
    יוֹסֵף שֶׁהָיָה חָבוּק בִּזְרוֹעוֹת הַמַּלְאָךְ נָשָׂא מַבָּטוֹ אֶל תּוֹךְ עֵינֵי הַשָּׁמַיִם...

    לֵיל קַיִץ

    מיכאל רייך
    לֹא קַל לִהְיוֹת לֵיל קַיִץ מְיֻזָּע הָבִיל וְעַצְבָּנִי, גַּם לוֹ יֵשׁ...

    מה ידע פנחס שדה על אלוהים?

    יוסף אורן
    על פנחס שדה, אמן הכתיבה הסנטימנטלית – חלק ב’ במהלך הקלטת...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית