לִרְאוֹתָם בִּלְבַד

אִמָּא שֶׁלִּי וְאַבָּא שֶׁלִּי נֵרוֹת,

וְעַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת גַּם אִמָּא,

אַבָּא

אָחִים וְדוֹדִים וְדוֹדותֹ,

כֻּלָּנוּ, מִשְׁפַּחַת

נֵרוֹת.

שֶׁמֶן אוֹ לֹא אֲנִי לֹא יוֹדַעַת.

עָפָר, אֲוִיר שֶׁל פּוֹלִין

יוֹדְעִים,

וְגַם אִם בַּחֲנֻכִּיָּה שֶׁל כֶּסֶף הִדְלִיקוּ

אוֹ סְתָם בְּאַחַת, נְחוֹשֶׁת אוֹ

פַּח,

מַרְבִּים לְסוֹבֵב בַּסְּבִיבוֹן וּלְסַפֵּר

בַּיָּמִים הָהֵם, בַּזְּמַן

הַזֶּה.

אֲבָל עַל שַׁלְהָבוֹת, שֶׁלָּהֶם, שֶׁלִּי אֲנִי יוֹדַעַת.

בְּעֵרָה הֵן בַּחַלּוֹנוֹתַי,

תָּמִיד.

השראה לשיר לִרְאוֹתָם בִּלְבַד: .מסכת סופרים, הלכה ו': "הנרות האלו קודש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותם בלבד"

הֶעֱמִידוּ אֶת הַסְּבִיבוֹן

הֶעֱמִידוּ אֶת הַסְּבִיבוֹן בַּפִּנָּה.

שָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים, לֹא מְשַׂחֲקִים יוֹתֵר,

גַּם לֹא עִם הַנֵּס שֶׁלֹּא

קָרָה.

וְעָמְדָה יַלְדּוּתִי תָּמָה, נִכְלֶמֶת,

פָּנֶיהָ אֶל הַקִּיר כְּפִי

שֶׁצֻּוְּתָה.

בְּשֶׁקֶט שֶקֶט, הַחֲנֻכִֻּיָּה דּוֹלֶקֶת,

רַק אֶת דִּמְעוֹת הַשַּׁעֲוָה

אֲנִי שׁוֹמַעַת. נֵרוֹתַי

זְעִירִים.

גַּם אֲנִי בּוֹכָה