close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • לְרֹתֶם הַפְּסִיכוֹלוֹגִית

    קרן קולטון | שירים | התפרסם ב - 16.12.19
    הַקֶּשֶׁר בַּחֶדֶר - הָיָה כָּל כָּךְ אֲמִתִּי. רַק הַמְּצִיאוּת חֲסֵרָה בּוֹ.

    הַקֶּשֶׁר בַּחֶדֶר – הָיָה כָּל כָּךְ אֲמִתִּי.
    רַק הַמְּצִיאוּת חֲסֵרָה בּוֹ.

    חֲמִישִׁים דַּקּוֹת.
    כְּפוּל שְׁתַּיִם. כְּפוּל שָׁלוֹשׁ.
    לְמֶשֶׁךְ שָׁנָה. לְמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם.
    לֹא לְמֶשֶׁךְ שָׁלוֹשׁ.

    כִּמְעַט שְׁלוֹשׁ שָׁנִים
    אֲבָל רַק שְׁנֵי חֳרָפִים
    יָדַעְתְּ שֶׁלִּי תָּמִיד קַר.

    הָיִית מַדְלִיקָה אֶת הַמַּזְגָן
    עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְתִּי
    לַמְרוֹת שֶׁלָּךְ תָּמִיד חַם.

    כְּשֶׁהָיִיתִי חוֹלֶה – הֵכַנְתְּ לִי כּוֹס תֵּה.
    אַף שֶׁיָּדַעְתְּ שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה.

    הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתַּרְגִּישִׁי
    אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלָּךְ אֶצְלִי,
    שֶׁתֵּדְעִי.

    אֶת דְּמוּתֵךְ – אֶקַּח אִתִּי.
    כְּמוֹ שְׁלֹשֶׁת הַמְּכַתְּבִים שֶׁכָּתַבְתְּ לִי
    וַאֲנִי נוֹשֵׂאת בְּאַרְנָקִי.

    כַּמָּה מִלִּים כָּתַבְתִּי לָךְ.
    כַּמָּה מִלִּים אָמַרְתִּי לָךְ.
    בְּיַחַס הָפוּךְ לַמִּדָּה הַנְּכוֹנָה.

    כָּל מַה שֶׁרָצִיתִי הָיָה
    שֶׁתַּכִּירִי אוֹתִי וַעֲדַיִן תִּרְצִי
    לְהוֹשִׁיט לִי עֶזְרָה.

    תָּמִיד אֲנִי בּוֹחֶרֶת בַּדֶּרֶךְ הַשְּׁגוּיָה.

    בִּשְׁתִיקָה הָיִית לָאֳנִיָּה.
    אֲנִי – לְמִגְדַּלּוֹר.
    הִבְהוּבִים שֶׁל דִּבּוּר
    שֶׁאֵין בָּהֶם דַּי
    כְּדֵי לַעֲזֹר.

    הִגַּעְנוּ לַקָּצֶה – לֹא נָפַלְנוּ.
    גַּם בְּפַעַם הַשְּׁנִיָּה.
    גַּם בְּאֵלּוּ שֶׁבָּאוּ אַחַר כָּךְ
    עָמַדְנוּ עַל פִּי הַתְּהוֹם
    וְיָכֹלְנוּ לָהּ.
    אַף חָשַׁבְתִּי עָצְמִי לִבְטוּחָה.
    כְּשֶׁהָיִית – הָיִית.
    בִּמְלוֹא מוּבָן הַמִּילָה.

    זֶה לֹא הַסּוֹף שֶׁרָצִיתִי.
    גַּם אִם בִּכְלָל לֹא רָצִיתִי סוֹף.
    אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלֹּא בִּזְבַּזְתִּי אֶת זְמַנֵּךְ.
    לֹא לַחֲלוּטִין. לֹא אֶת כֻּלּוֹ.
    אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁלֹּא תִּמְחֲקִי אוֹתִי.
    לֹא לַחֲלוּטִין. לֹא אֶת כֻּלִּי.
    בְּבַקָּשָׁה,
    זִכְרִי יוֹתֵר מֵרַק אֶת שְׁמִי.

    כְּשֶׁטָּבַעְתִּי – קָפַצְתְּ אַחֲרַי.
    בִּמְקוֹם לְהֵעָזֵר בָּךְ
    הִטְבַּעְתִּי אוֹתָךְ אִתִּי.
    לֹא הָיְתָה לָךְ בְּרֵרָה
    אֶלָּא לְהַצִּיל אֶת עַצְמֵךְ
    וּלְהָנִיחַ לִי.

    הַדָּבָר שֶׁנָּכוֹן לַעֲשׂוֹת- אֵינֶנּוּ פָּשׁוּט.
    הוּא כִּמְעַט עוֹמֵד בִּסְתִירָה
    לְצוֹרֵךְ הָאֱנוֹשִׁי, הַבְּסִיסִי
    הַמּוּבָן
    לְהִמָּנֵעַ מִכְּאֵב הַפְּרֵדָה.

    אַל תַּרְחִיקִי אוֹתִי מִמַּחְשַׁבְתֵּךְ.
    אַל תִּדְחֲקִי אוֹתִי אֶל הַפִּנָּה הַהִיא.
    אַל תַּעֲשִׂי כְּאִלּוּ אֵינֶנִּי וּכְאִלּוּ אַתְּ
    מֵעוֹלָם לֹא הָיִית בִּשְׁבִילִי

    כְּשֶׁתִּשְׂתָּרֵר סְבִיבֵךְ שְׁתִיקָה
    אֲנִי מְקַוֶּה
    שֶׁתִּזָּכְרִי בִּי וּבַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלָּמַדְתְּ בָּהֶן
    לִהְיוֹת בִּשְׁבִילִי

    כְּשֶׁחִיַּכְתְּ לִקְרָאתִי בָּעֵינַיִם
    מִקְצֶה הַמִּסְדְּרוֹן שֶׁל פִּנַּת הַהַמְתָּנָה.
    כְּשֶׁהֵבֵאת לִי טִישׁוּ
    כִּי מָשַׁכְתִּי בָּאַף כְּמוֹ יָלְדָה קָטְנָה.
    כְּשֶׁהֶחְזַקְתְּ לִי אֶת הַיָּד
    בְּסוֹפָהּ שֶׁל כָּל פְּגִישָׁה.
    (רֹתֶם, אֲנִי אֶתְגַּעֲגֵעַ אֵלַיִךְ נוֹרָא).

    קרן קולטון

    קרן קולטון, בת 23 מהשרון. סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה פילוסופיה.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 0
    • 2

    תגובות


    3 תגובות על “לְרֹתֶם הַפְּסִיכוֹלוֹגִית”

    1. יהודית סולומון הגיב:

      עדין ורגיש ונבון…ובעיקר אנושי כל כך…

    2. נורית יובל הגיב:

      אהבתי את שירך "אמי סורגת צעיפים" שפורסם ב"הארץ" 11.12.20 במסגרת "דור שירה חדש קם לנו".
      שיר זה עדיין משתמש במאפייני השירה. לנוכח השירה החדשה אני תוהה מה מבדיל בינה ובין פרוזה, ומה מאפיין היום אמירה שירית.

    3. סימונה הגיב:

      אהבתי גם את "אמי סורגת צעיפים".
      מעניין לדעת מה משמעות הבית האחרון.
      מה האמא עושה?
      למה משמש הצעיף?
      האם הצעיף מחמם או חונק?
      האם התמונות מן העבר טובות?

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    קוֹלוֹת בְּמָאוּטְהָאוּזֶן

    דב בהט
    בָּאָרֶץ בָּהּ זַלְצְבּוּרְג זוֹהֶרֶת תַּחַת הָרָקִיעַ הַמְּכֻשָּׁף בְּכִשְׁרוֹנוֹ שֶׁל מוֹצַרְט גַּם...

    למכירה: סיימון אנד שוסטר

    מערכת סלונט
    הוצאת הספרים של סטיבן קינג, ג'ודי בלום והילרי קלינטון לא מתאימה...

    זִכְרוֹנוֹת מְתוּקִים מִדַּי

    מתי שמואלוף
    לד.ר וּמֵאָז שֶׁהִגַּרְנוּ, רַק הִשְׁמַנּוּ, הַצִּיצִים שֶׁלָּנוּ הִתְמַלְּאוּ הַחֲגוֹרוֹת נִלְחֲמוּ בַּכְּרָסִים...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית