close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • כבר לא פרגית

    חנה קב רוט | סיפורים | התפרסם ב - 26.09.19

    “תראה איך היא מנקרת את האוכל,” אמר תורן אחד לרעהו, “מיום ליום היא דומה יותר לתרנגולות שלה.”

    הם היו די קרובים לשולחן בו ישבה וסעדה בגפה, אחרי ששאר הסועדים כבר קמו. אבל גם אם שמעה את שיחתם, לא הנידה עפעף והמשיכה לנקר בצלחתה.

    היתה מידה מרובה של צדק בדברי התורן. חווה הלולנית של כפר הילדים, רזה, בעלת פנים מחודדות והליכה מהדסת, אכן דמתה לתרנגולות אותן גידלה במסירות. היא היתה רווקה קרובה לשנת הארבעים לחייה, או כמו שאמרו עליה, כבר לא פרגית. מבחינה מקצועית יצא לה שם של מומחית ללולים, וממושבי הסביבה עלו אליה להתייעץ מקצועית. חיים חברתיים, שלא לומר גבר משלה, פשוט לא היו לה. ומה הפלא, העיר מישהו ברשעות, היא הולכת לישון עם התרנגולות.

    בכפר הקטן, שגם אם נספור את המדריכים, החניכים ונותני השירותים, לא נגיע למאתיים איש, כולם הכירו את כולם וכולם דאגו לכולם. אשר על כן ישבו אנשי הכפר וחשבו, איך לגאול את חווה מבדידותה לפני שתהפוך לתרנגולת זקנה.

    מישהו העלה את הרעיון לשדך אותה לשימי המסגר שחי בגפו. מצאו הרבה נקודות דמיון ביניהם. שני בעלי מקצוע מעולים שעבודתם היא כל עולמם. שני שתקנים מופלגים שחיים בכפר מאז ומתמיד ולמעשה, אפילו גדולי הרכלנים לא יודעים עליהם דבר. היחידה שלא התלהבה מן הרעיון היתה שוש הספרנית.

    “השתגעתם?” שאלה. “חווה היא הקוראת הכי משובחת בכפר. אינני מספיקה להביא ספרים בקצב שהיא קוראת. ואצלה בדירה יש ספרייה שלא נופלת מהספרייה הכללית. שימי מעולם לא הגיע להחליף ספר. אני בספק אם הוא בכלל יודע לקרוא.”

    מסיבה זו או אחרת, הרעיון נדחה בצורה נמרצת גם על ידי חווה וגם על ידי שימי. כבר הסכינו בכפר עם רווקותה של חווה, אשר מיום ליום הלכה ודמתה לתרנגולות שלה.

    בוקר אחד, פגשה אדם זר בכפר, שנראה לה אובד עצות. ברכה אותו לשלום והתעניינה אם הוא זקוק לעזרה. מסתבר שבא לבקר את יואב החצרן ונאמר לו שיואב נקרא דחוף למושב הסמוך וישוב רק בשעת אחר הצהרים והוא מהסס אם לחכות או לשוב לביתו, אלא שהאוטובוס, נאמר לו, מגיע רק פעמיים ביום לכפר ואת הפעם הראשונה כבר איחר. חווה הציעה לו לחכות בדירתה והוסיפה שתשוב לאספו לארוחת הצהריים. כשראה את הספרים המרובים בדירתה, אורו עיניו  וידע שלא ישתעמם לרגע.

    בצהרים ישבו לסעוד ביחד וניהלו שיחה ערה, לתדהמת יושבי השולחן. אחר הצהריים בא יואב לאסוף את אפרים (“אבל תקראי לי פרוייקה, זה שמי בפי חברי,” אמר לה כשהציג את עצמו).

    “אישה מאד נחמדה,” אמר פרוייקה ליואב.

    “באמת?” תמה יואב. “ראית איך שהיא אוכלת? מנקרת כמו תרנגולת.”

    “אתה יודע מה צבע עיניה?” השיב ליואב בשאלה.

    “איזו מן שאלה,” ענה יואב ואחרי רגע מחשבה הוסיף, “בחיי, עכשיו כשאתה שואל, באמת אין לי מושג.”

    “זה מפני שאתם לא באמת מסתכלים עליה ואינכם רואים מעבר לדעה שגיבשתם עליה מתישהו.”

     ואכן, בפעם הבאה כשפגש בחווה, הסתכל יואב בעיניה וגילה שהן אפורות ויפות.

    בחתונה העליזה נכחו כל אנשי הכפר. חווה ופרוייקה קרנו מאושר. כיבוד הוגש כיד המלך, אבל שלא כבמסורת הימים ההם, לא הוגש רבע עוף. חווה לא הסכימה לאכול את בנות טיפוחיה.

    חנה קב רוט

    גמלאית של סמינר הקיבוצים ושל המדרשה לאמנות בבית ברל. כותבת לעת מצוא ומפרסמת מדי פעם סיפורים קצרים ושירים באתרי ספרות מקוונים.

    מה דעתכם?

    • 1
    • 0
    • 5
    • 3
    • 1

    תגובות


    9 תגובות על “כבר לא פרגית”

    1. טל הגיב:

      סיפור מרתק וסוחף , מלא פרטים שהופכים אותו לריאליסטי כמיטב המסורת של הסופרת. כמה טוב שהסוף טוב! כמה כאוהבת בעלי חיים התאהבתי בגיבורה הנאמנה לבעלי הכנף..

    2. חנה קב רוט הגיב:

      חן חן טל, שמחה שאת אוהבת את הגיבורה. גם אני.

    3. יהודה ויצנברג ניב הגיב:

      ספור איכותי נוסף שלך שמצליח ל”נקר” כתמיד את מחשבתי…

    4. מיקי הראל הגיב:

      סיפור מקסים ומחוייך. אהבתי את אהבת האדם שבו את טרוניות ורכילות האדם שבו. מן הסתם אנושיות צרופה שיש בה גם מן הרוע (בעיקר בחברה סגורה) וכמובן את אהבת העופות שבה. הסיפור משיב רוח קלה והרבה אוויר עם מקום למחשבה.

    5. חנה קב רוט הגיב:

      תודה רבה מיקי על תגובה מרנינת לב!

    6. חנה קב רוט הגיב:

      תודה רבה יהודה!

    7. אלישבע הגיב:

      סיפור מעולה, חנה’לה!
      גם באופן הכתיבה, בבניתו בכשרון ובאמנות. וכבר נגעו בזה לעיל. הדמות נבנית מתוך ההערות והתגובות, ההערות של האנשים ושל הכותבת, מעין דיאלוג בין החלשה ולעג ובין העצמה וחוסן ותוכן, כניסה עדינה מן החוץ פנימה, ממראה חיצוני והתייחסות חיצונית אל הסתכלות עניינית פנימה, והערכה. וזה נעשה בדקויות וברגישות. ומוביל אל סוף משמח. אכן הרבה אנושיות על הטוב ועל הפחות סימפטי. והטוב מנצח. ושמחתי גם לפגוש גיבור מסיפור אחר שלך. זה גם מוביף לאותנטיות ויותר אמינות. פנינה ספרותית אולי מתאים יותר יהלום קטן בגלל כל הזוויות וליטוש וההזדרחות. תודה.

    8. חנה קב רוט הגיב:

      אלישבע יקרה, תגובתך מרגשת ויפה ששמת לב שאחת מהדמויות (בדיונית לחלוטין) מופיעה בשני סיפורים, באחת כדמות ראשית ובשיה דמות צדדית ושאלתי את עצמי אם ישימו לב לכך, אבל את, קוראה קריאה קשובה כל כך- לא נעלם מעינייך דבר. תודה רבה!

    9. נגה הגיב:

      אהבתי מאוד את סיפורך חנה. סוחף ומרגש כתמיד. בדידותה של חווה,שיפוטיות הסביבה מבלי לגלות רגישות, היסחפות אחר העדר מבלי לראןת לנפש האדם ומצד שני אור, שמחה, תקווה, השתחררות מדעות קדומות, והכי כייף: הפי אנד.
      נפלא, נהניתי מאוד לקרוא

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    בבואה

    איציק אביב
    איכשהו הצלחתי לעבור את מבחני ההסמכה, לאחר שגם בלימודי המשפטים דשדשתי...

    רִטּוּטֵי נֶפֶשׁ

    דן אלבו
    אֲוִירִיּוֹת וְקַלִּילוֹת, נְטוּלוֹת מִשְׁקָל כַּצֵּל עוֹלוֹת מַמְרִיאוֹת מִלּוֹתָימַעְלָה בִּסְעָרָה,כִּבְאוֹתָן שְׁעוֹת רִטּוּטֵי...

    להחזיק ולאבד

    שי מרקוביץ'
    ספר חדש מגלה קשר רומנטי בין ארנסט המינגוויי לבין נערה איטלקייה,...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית