מזה כ-30 שנה אני, כמו מיליוני אנשים אחרים, מרותק ליצירתו של בוריס בוריסוביץ' גרבנש'יקוב. אני מביא כאן שיר אחד שלו בתרגום לעברית – ושיר נוסף של משורר אחר – שזכה לפרסום באמצעותו.

מאז שייסד בוריס גרבנש'יקוב בשנת 1975 את להקתו האגדית "אקוואריום", עד ימינו, הוא המשיך ולא חדל להפתיע ברב-גוניות שפתו האומנותית. פולק, רוק, בלוז, רגאיי – וזו רק רשימה חלקית של סגנונות בהם כתב והלחין את שיריו.

אך מעבר להשכלתו העמוקה ושליטתו בסגנונות מוזיקליים רבים, מפעימה יכולתו לעורר במאזיניו רצון  להתחבר למציאות שמעבר להם.

גם בזמן האפרוריות חסרת הייחוד של החיים בברית המועצות וגם בימינו אנו – דבר אחד נשאר ללא שינוי: שיריו לא משאירים לנו ספק בכך, שהמציאות האמיתית היא זו, שלאו דווקא ניתנת לקליטה בחושינו, אלא זו  הנסתרת, הפנימית, הרוחנית. הוא תמיד דחה הערצה של אישיותו, בקובעו, שהוא משמש רק מוליך למשהו, שנשלח דרכו מלמעלה.

השקפת עולמי היהודית-אורתודוקסית לא תמיד מאפשרת לי להזדהות עם תובנותיו לגבי מקור השראתו, אך אין זה חשוב. סגנון כתיבתו טהור ומופשט דיו. שיריו הם כמו מראָה, שמאפשרת לכל אחד לראות את השתקפות עולמו הפנימי במילים הכתובות, ללא קשר להשקפותיו ואישיותו של מחבּר השירים.

בזמנם של ראשוני החסידים, ובעצם גם בתקופות אחרות בכל תפוצות ישראל – היו רבים, שידעו לזהות ניצוץ אלוקי בניגון או בשיר ולקָרב אותו לכור מחצבתו, להחזירו  לקדושה. אין אנחנו מתיימרים להיות במדרגתם של הקדמונים, אך חשבתי, שלא יהיה זה הוגן שלא לנסות ולתרגם לעברית כמה משיריו של גרבנש'יקוב – מתוך הנחה, שמא גם בהם נסתר ניצוץ, שיועיל למי מהקוראים והשומעים להתקרב למציאות נשגבה יותר.

מוגשים בזאת כמה מן השירים שתרגמתי. מקווה, שההמשך יהיה הוצאת אלבום שיריו – אז המוזיקה, בה  יישזרו המלים, תגרום למלים אלה לשחק בגוונים רבים ומעניינים אף יותר.

בצד שיר של גרבנש'יקוב – אני מביא גם תרגום שיר של מחבר אחר – ששמו אנרי וולוחונסקי. יש קשר בין השניים: שיר זה זכה לפרסום רב בביצועו של בוריס גרבנש'יקוב, ולמעשה הוא נהיה לאחד מהשירים האהובים והידועים ברפרטואר שלו.

---

בחלוף הכאב / בוריס בוריסוביץ' גרבנש'יקוב

כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם יַחֲלֹף, וְלָנוּ שַׁלְוָה יָבִיא 
כַּאֲשֶׁר יָנוּס צֵל מֵעַל אַדְמָתִי
אֶתְעוֹרֵר כָּאן, לוּ  אֶתְעוֹרֵר כָּאן
בֵּין עֲשָׂבִים – וְאַתְּ יַחַד אִתִּי                               

וְלוּ יִהְיֶה בֵּיתֵנוּ בְּלִי כָּל צַעַר
צָפוּן בֵּין עָלִים וְדֶשֶׁא פִּרְאִי           
וְעֵת הַמַּסְוֶה יוּסַר מִכָּל מַה שֶׁהָיָה נִסְתָּר
אַתְחִיל לְחַכּוֹת לַחֲלֹוף כְּאֵבִי

אָז שֶׁגֶּשֶׁם יִפֹּל, שֶׁלֶג יִשָּׂרֵף!     
מָוֶת עַל אַדְמָתִי – שֶׁיָּשִׁיר, מִיַּבֵּב…
הָיִיתִי רוֹצֶה לָדַעַת
רְצוֹנִי הַפָּשׁוּט הוּא – לָדַעַת
הֲנִהְיֶה לְעַצְמֵנוּ בַּסּוֹף – כְּשֶׁכְּאֵב יַחֲלֹף

העיר / אנרי וולוחונסקי

שְׁמֵי תְּכֵלֶת לָהּ מִמַּעַל, יֵשׁ עִיר – כֻּלָּהּ זָהָב
נִשְׁקֶפֶת הִיא מִבְּעַד לַשַּׁעַר וְלָהּ זֹהַר כּוֹכָב
וָשָׁם  בָּעִיר יֵשׁ גַּן – פְּרָחִים וְעִשְׂבֵי בַּר
בּוֹ מְהַלְּכוֹת לָהֶן חַיּוֹת – יָפְיָן בַּל יְתֹאַר

אַחַת – אַרְיֵה צָהֹב, רַעֲמָתוֹ כָּאֵשׁ
אַחֶרֶת – שׁוֹר, שֶׁמְּלוֹא-עֵינַיִם לוֹ
וְנֶשֶׁר פָּז עִמָּם – יָרַד מִשְּׁמֵי שָׁמָיו
זִיו מַבָּטוֹ – יָהֵל, לֹא יִשָּׁכָח לָעַד.

בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת שָׁם בּוֹעֵר כּוֹכָב אֶחָד
וְהוּא שֶׁלָּךְ, מַלְאָךְ שֶׁלִּי, וְהוּא תָּמִיד שֶׁלָּךְ.
מִי שֶׁאוֹהֵב – אָהוּב, קָדוֹשׁ – מִי שֶׁמֵּאִיר
כּוֹכָב יוֹבִיל אוֹתָךְ לְגַן פִּלְאִי אֲשֶׁר בָּעִיר

אוֹתָךְ  יִפְגֹּשׁ אַרְיֵה – רַעֲמָתוֹ כָּאֵשׁ
וְשׁוֹר כָּחוֹל, שֶׁמְּלֹּא-עֵינַיִם לוֹ
וְנֶשֶׁר הַשָּׁמַיִם שֶׁכְּנָפָיו כַּפָּז
זִיו מַבָּטוֹ – יָהֵל, לָעַד לֹא יִשָּׁכַח