יוכבד בת-מרים
יוכבד בת-מרים היתה מקורבת ביותר לחוג הסופרים בני דורו של שלונסקי ולאחר מכן לחוג דומה של המו"ל והעורך ישראל זמורה, (חוג שהיה גם בהשראתו המרכזית של נתן אלתרמן). כך, למשל, קובץ שיריה הידוע באופן יחסי "דמויות מאופק" יצא לאור, בהוצאת מחברות לספרות" בשנת 1941. שנים דומיננטיות לגמרי בתחומן של חבורות שלונסקי ואלתרמן, מיסוד "כתובים", "מחברות לספרות", אחרי תקופת הדומיננטיות המובהקת של דור ביאליק בשירה. בשיריה אלה של בת-מרים בולטת מאד הטכניקה הפואטית של מנחי-טעמה הגדולים הללו, כמובן, בצד השפעה ישירה עוד יותר של השירה הרוסית הסימבוליסטית, אשר השפיעה אז על רוב המשוררים. השפעה זו, המתבטאת גם אפילו ב"ספיגת" נופים מהשירה הרוסית ומרוסיה עצמה, בולטת בייחוד במחזור הפותח את הספר שלפנינו ("דמויות מאופק"): "עגורים מהסף".
יוכבד בת מרים. עיצוב: תפארת חקק
נבחן, למשל, שני בתים משיר הפתיחה של "עגורים":
"אֶכָּשֵׁל בֶּעָנָן כְּבְאֶבֶן | אֶכָּשֵׁל בְּיוֹמִי כְּבְחֵטְא | יִשָּׂאֵנִי בֵּין כְּחוֹל וְכוֹכֶבֶת | תֹּם גִּמְגּוּמְךָ הַמְּרַטֵּט! …|| כִּי הָיִיתָ כִּי הִקְרַנְתָּ מִבֶּכִי | כִּי גָּחַנְתָּ עַל גַּל מְצֻיָּר | נוֹשְמָּה מַפְלִיגָה וְהוֹלֶכֶת | נִשְׁמַת חוֹף לֹא נִרְאֶה וְנִסְעָר." כאן ברור לחלוטין כי המשוררת כפופה, ואולי אפילו אפשר לומר משועבדת לחריזה של הסימבוליזם הרוסי, כשספק בעקבותיה, או בעקבות שלונסקי ובני דורו האחרים, היא מפעילה גם – ובייחוד – חריזה של "שור וחמור" (ואצלם גם עם חרוזים שונים על סמך אותה הטעמת מילעיל.) לעומת השיר לעיל, אפשר להביא שיר לירי צנוע מובהק יותר, הפותח בשורות:
"אַתָּה הַנּוֹשֵׂא אֶת בְּדִידוּתֵךְ הַמּוֹלֶכֶת | הַשֹּׁבֶל צָמַח עַל שִׁכְמִי – | תֵּן לִי לִרְאוֹת מֵעַל מַעֲשֶׂיךָ | שַׁלְהֶבֶת כָּנָף שֶׁהוֹגֶה חֲלוֹמִי." ||
אין גם ספק כי יוכבד בת-מרים מכהנת כאן, מבחינה מסוימת, כעין סגנית של לאה גולדברג בשירה הלירית שלנו, אולם, לעצמאותה המלאה יותר, או על כל פנים לייחוד מסוים משלה, הגיעה יוכבד בת-מרים בקובץ שירים מזוקק בהיקף מצומצם, המוקדש הפעם לנושא ארץ ישראלי (נושא שהשפיע עליה מאוחר יותר, בצורה טרגית כל כך, בנפול בנה שהיה גם בנו של חיים הזז). בעצם, זוהי פואמה, בי"א פרקים, הקרויה כולה "ארץ ישראל". זוהי פואמה הכתובה בבתים בני ארבע שורות כל אחד, ועם חריזה שהיא בדרך כלל יותר מוקפדת מהחריזה (הלגיטימית מאוד גם היא) בקובץ השירים הקודם שלה. פואמה זו, היא בעלת קצב כובש המשקף מעורבות ומתח אישי ניכר. ברור גם כי הארץ עצמה מופיעה כאן באור רומנטי, כדמות נכספת. נוכל לצטט מתוך פואמה זו רק שלושה בתים כדוגמה למקצב ולחוויה של בת-מרים בספר זה.
"אַתְּ שׁוֹכֶנֶת בַּחוֹל מְקֻפֶּלֶת | וְהוֹמָה כַּכִּנּוֹר הָרָדוּם | יַד אֱלֹהִים רוּחָהּ מְסַלְסֶלֶת | הֲגִיגֵךְ מְעֻלָּף וְקָדוּם." ||
"רַק נוֹשֵׁף, רַק נוֹשֵׁם וְזוֹרֵחַ, | מְסֻפָּק עַד סוֹפֵךְ הַמּוּאָר | רֶכֶב אֵשׁ הָעוֹטֶה וּמוֹתֵחַ | כְּיִסּוּפֵךְ הַמַּמְרִיא וְנִסְעַר." ||ובית של סיכום, ועוד בית:
"מַפְלִיגָה, רְחוֹקָה, לֹא נִתְפֶּשֶׂת, | וּמִגְּבוּל אֵלֵי גְּבוּל נֶעֱלַם | מְחַיְּכָה לִי עַתִּיקָה וְנוֹאֶשֶׁת | מִמֶּרְחַקֵּי הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן. || עַד אֶשָּׂא אֶת פָּנַי כִּמְנוּשֶׁבֶת | מְחַלַּל דִּמְיוֹנְךָ הַנּוֹהֵר | עַד אֶשָּׂא אֶת פָּנַי כִּמְחַשֶׁבֶת | שֶׁסָּגַרְתָּ חַלּוֹנְךָ הַיּוֹצֵר." ||
תגובות