טנא ביכורים
"מה אשמים הסוסים?" | חנה קב רוט | סלונט – בית הוצאה לאור | עורכת: לילי פרי | 120 עמ' | 68 שקלים | 2022
מוֹתַר הָאָדָם
הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, הַשִּׁטָּה פּוֹרַחַת
וְהַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.
הַיּוֹם לֹא קוֹדֵר
וְהַיָּם לֹא אַכְזָר
הַכָּרִישׁ הַלָּבָן לֹא רוֹצֵחַ
בְּדָם קַר
אֲבָל אֲנַחְנוּ –
אֲנַחְנוּ.
ספר השירים היפה של חנה קב רוט, ״מה אשמים הסוסים?״ הוא גם ספר ביכורים, המוכיח שוב את הטענה לפיה אין מוקדם ומאוחר בספרות. שיריה מתאפיינים בשימוש של הזרה, לעִתים מחאתית, בדמויות מקראיות ובמחשבה מקורית ועכשווית עליהן כמו בשיר ״אבי האומה״: ״אַבְרָהָם, לוּ חָיִיתָ הַיּוֹם / הָיוּ בָּנֶיךָ ״יְלָדִים בְּסִכּוּן״ / וּפְקִידַת סַעַד חֲרוּצָה / בְּלִוּוּי מִשְׁטָרָה אִם צָרִיךְ / הָיְתָה לוֹקַחַת אוֹתָם מִמְּךָ״. או השיר ״אתונות": "הַאִם לְהֶרֶף עַיִן, / בְּטֶרֶם נָפַל עַל חַרְבּוֹ / זָכַר בְּלִבּוֹ / אֶת הָאֲתוֹנוֹת / שֶׁחִפֵּשׂ בִּימֵי נְעוּרָיו / הַאִם לִבּוֹ בָּכָה / עַל שֶׁמָּצָא מְלוּכָה / שֶׁהָפְכָה עַל פְּנֵיהֶם אֶת חַיָּיו / הַאִם זָעַק בְּקוֹל עֲנוֹת: / מַמְלַכְתִּי כֻּלָּהּ / תְּמוּרַת הָאֲתוֹנוֹת."
לקב רוט בשיריה פלירט לא רק עם המקרא אלא גם עם ההיסטוריה של הספרות העברית והכללית, בין היתר, עם אשר ברש והנובלה "שאול והאתונות", או ויליאם שייקספיר ו"ריצ'רד השלישי״ שלו, שניהם בשיר האתונות שציטטתי. יש לה גם שיר מרגש על אלבֶּר קאמי, למשל, אבל גם שירים אישיים על אִמהּ ואביה.
נדמה שמה שמאפיין את שיריה היא יַשרות-פשטות-הביטוי. נדמה אפוא כי שיריה של קב רוט משתייכים למסורת הגדולה של שירה אישית-חברתית, שירה הנעה בין שירת המחאה של בּרטולט בּרכט לבין השנסון בדמות הגלויה האישית השולח אלינו ז'ורז' בּרסנס.
(רן יגיל)
"קופסת ילדות" | חיים שטנגר | הוצאת כרמל | עורך: שלומי חסקי | 323 עמ' | 89 שקלים | 2022
במלים תמימות למראה, אך חדות כתער, בכנות ובאומץ שאינם שכיחים במקומותינו, פורש בפנינו המשורר, חיים שטנגר, מחבר הרומן "קופסת ילדות" את סיפור ילדותו, נעוריו והתבגרותו בעיר העברית הראשונה, בימים שקדמו למלחמת ששת הימים ולאחריה.
המחבר, כרבים מבני דורו חובשי הכיפה, עבר את כור ההיתוך 'הקלאסי' של אותן שנים: בית-ספר מזרם החינוך הממלכתי-דתי המזוהה עם תנועת "המזרחי", שבו הייתה בעיקר יהדות של חיוך ושל חסד, שהתחלפה בימי הישיבה-פנימייה התיכונית ביהדות תובענית ומאיימת.
יופיו של רומן הביכורים המאוחר הזה נעוץ בדיכוטומיה שבין קטעי הילדות התמימי, היקיים, אך לא הנוסטלגיים בהכרח; לבין הקטעים הסאטיריים, הבוגרים יותר, שבהם הוא מבקר קשות את החברה ואת הסביבה שבה למד וגדל, הלוא היא הציונות הדתית.
נדמה כי עולה מרומן זה תחושה רוסויאנית (א-לה ז'אן ז'ק רוסו ו"אמיל" שלו) כי בילדות יש רגע אחד חלק ונכון וטהור, ואחר כך באים הממסדים השונים: בית הספר, הצבא, הלימודים הגבוהים, החיים האזרחיים, המדינה, הממשלה, הכנסת, הממסד המשפטי, וכמובן הרבה לפניהם הממסד הדתי, ומקלקלים הכל.
כתוב בפרקי אבות "עשה לך רב וקנה לך חבר", אבל מיהם אותם רבנים שפוגש הגיבור, אותם מורי דרך העומדים למולו במשעול חייו, וכמה עוולות אפשר לעשות תחת מעטה הממסד הדתי לנפש אדם צעיר, שחרף ההקשר בו גדל דבק בהקב"ה בכל מאודו בדרכו שלו.
זה הוא סוד קסמו וייחודו של רומן ביכורים מאוחר זה, שמחייה ומביא נגד עינינו את הימים התמימים, שהיו, חלפו ואינם עמנו עוד. ימי התמימות והפרטיות האישית של פעם, קודם שהשתלטו וחדרו לחיינו החיים המודרניים של עכשיו, שכמעט ואינם מותירים עוד פיסה אפשרית של פרטיות טהורה לשמה.
"אבא טס עם לווייתן" | יובל דותן | מטר | עורך: עמיחי שלו | 208 עמ' | 95 שקלים | 2022
גופה של לווייתן כחול נשטפה לחופי העיירה אַרקָטָה ביום שבת", כך מתחיל יובל דותן בספר הביכורים המרהיב שלו מסע מסחרר לתוך עולם של אקראיות, אבסורד, נונסנס ועצבות בלתי מזככת. אותה גופה של לווייתן מתחילה בעצם שרשרת של אירועים פנימיים בחייו של אלן הרשקוביץ, אחד הטייסים שנאלץ להעביר אותה בעזרת מסוק למשכן האוניברסיטה המקומית. אותה טיסה שגרתית לכאורה הופכת לטיסה המשמעותית ביותר של חייו. הוא מרחף מעל הים, אבל בעצם נוסק פנימה אל תוך נפשו, אל תוך זיכרונותיו, אל תוך הים האפל הפרטי שלו, והוא עולה משם שונה לגמרי, מבין שהוא חייב לשנות את חייו ולו במעט, אך אין לו מושג מה בדיוק לשנות בהם.
"אבא טס עם לווייתן" הוא אחד מספרי הביכורים יוצאי הדופן שראו אור בשנים האחרונות. הוא לא דומה לשום דבר אחר. הוא שנון, מבריק, עמוק ומלא הומור, ויחד עם זאת לרגע לא שוכח גם לספר סיפור, גם אם מדובר בסיפור לא "לפי התקן", או לא "לפי הציפיות". כקוראים, בטיסה הזאת אולי לא תגיעו ליעד שציפיתם לו, אבל גם לא תתרסקו. יחד עם זאת, אל תשכחו לחגור חגורות בטיחות ובכל רגע להביט מהחלון החוצה ופנימה.
"כל העולם מְפנה לה" | רונה טאוזינגר | פרדס הוצאה לאור | עורך: ערן צלגוב | 92 עמ' | 69 שקלים | 2022
גזוזטרה
בְּגִירוֹנָה עַל הַגְּזוּזְטְרָה
צָרָה צָרָה
שֶׁרַק אֶחָד יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהּ כַּשּׁוּרָה
אוֹ כָּמוֹנוּ שְׁנַיִם צְמוּדִים עֲרֻמִּים אָחוֹר
וְלֹא שָׂמִים עַל הַמְעַשְּׁנִים בַּמִּרְפָּסוֹת הָאֲחֵרוֹת,
וְלֹא עַל הָרְחוֹבוֹת תַּחַת, וְלֹא עַל הַבֹּקֶר אוֹר,
וְלֹא עַל הַגֶּשֶׁם חֹרֶף
רַק כָּמוֹנוּ שְׁנַיִם שֶׁהוֹפְכִים פָּנִים כְּנֶגֶד עֹרֶף
ספר השירים הראשון של רונה טאוזינגר, "כל העולם מְפנה לה", עניינו אהבה, מנעמיה ושברונה, אהבה וסוד. מפגש אינטימי עִם הארץ על נופי בראשית שבּה ועל נופיה האורבניים הפראיים. מבט עז, עיתים אירוני, על חוויות הגוף מתוך משיכה משוחררת לתרבות היהודית ולמקורותיה, למיסטיקה ולמוסיקה שלה.
"ביני לבין מקומו" | דורון מנשה | סלונט – בית הוצאה לאור | עורכת: לילי פרי | 102 עמ' | 60 שקלים | 2022
יְדִיעָה
זוֹ חֵרוּת מִסּוּג אַחֵר
לַעֲבֹר אֶת כָּל הַפְּרוֹזְדוֹר הַזֶּה
מִבְּלִי לוֹמַר
וּלְהִשְׁתַּתֵּק עַל אַף הַשִּׁירִים עֲמוּסֵי הַצֶּבַע
קְטַנִּים וּגְדוֹלִים, מְעֻטָּרִים
אוֹ עֵירֻמִּים כִּבְיוֹם הִוָּלְדָם.
זוֹ הַיְּדִיעָה הָרוֹטֶטֶת שֶׁבְּכָל יְצִיאָה לָאֲוִיר הַפָּתוּחַ
מַשֶּׁהוּ שָׁב וְנִשְׂרָף וְלֹא יִתְגַּלֶּה עוֹד לָעוֹלָם.
בשיריו משלב דורון מנשה ברגישות רבה טרמינולוגיה משפטית קרה ונתחנית של שקלא וטריא הכרוכה בלשון חז"ל, והוא מחמם אותה על אש קטנה של רגש בטוב טעם ובחוכמה. בנוסף, יש לו צד ארס–פואטי קסום ומקורי בכתיבתו. כמי שעומד מחוץ לעולם הספרות, או כמי שהגיע אליו בשלב יחסית מאוחר, אחרי שהשתמש במילים למטרות פונקציונליות של הוכחות מקרים וטיעונים – זאת פונקציה אחרת של הלשון מן הפונקציה הפואטית – הוא יכול לראות לפתע מבחוץ ואחרת את המשורר, השירה והשיר הבודד.
לצד אלה, קיימת אצל דורון מנשה ראייה הומאנית, אזרחית, מקורית ומחאתית, תוך כדי שהוא מצליח לשמור על חירות האמירה וראיית הדברים קצת אחרת, כפי שמשורר מודרני ופוסטמודרני טוב עושה באנטי–דיבור שירי החושף קול פנימי מובהק. ובלשונו, "חֲצָאִים": "אֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה מְלִינִים / עַל הַמּוֹצִיא מִתּוֹכוֹ / חֲצָאֵי אֲמִתּוֹת. / הַאִם מְלִינִים בְּאוֹתוֹ אֹפֶן / עַל מִי שֶׁעוֹשֶׂה / חֲצָאֵי חֲסָדִים? / חֲצָאֵי צְדָקוֹת? /
שֶׁמְּחַיֵּךְ רַק חֲצָאֵי חִיּוּכִים? / שֶׁאַהֲבוֹתָיו רַק חֲצָאֵי / אֲהָבוֹת?"
(רן יגיל)
תגובות