close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • טיסה

    יונה סידרר | סיפורים | התפרסם ב - 10.11.21

    ביום חמישי אחרי הצהרים לפני גמר העבודה הציעה דינה להצטרף אליה לטיסה לחיפה. היא לוקחת מטוס קטן וטסה לבקר את סבתא שלה שם. אחרי שביררתי שהטיסה תצא מהרצליה בין עשר לאחת עשרה בוקר, וחזרה בסביבות ארבע, הסכמתי. כלומר אפשר יהיה בבוקר ללכת לשחות בים, בקרבת הרצליה, ואחר כך להתרחץ ולהחליף בגדים ולהגיע לשדה התעופה לא רחוק משם. לגבי מה לעשות בחיפה שקלתי ביקור אצל בן-דודתי במשרדו, ביקור נימוסים והתייעצות, או ביקור דודה בקריות, או לקחת איתי צבעים לציור או מספר חוברות לקריאה וביקור במספר גלריות בחיפה, לא חסר.

    מיהי דינה? טייסת? איך אני מקבלת את הצעתה ללא חשש, ללא מורא? אנחנו עובדות יחד בפרויקט בפיתוח הנדסי בתעשייה. דינה למדה מתימטיקה והיא אשת המחשב בפרויקט. אבל בפסקי זמן שאנו לוקחות אנחנו פותרות תשבצי היגיון. דינה מביאה את ההיגיון של כותבי התשבצים, אני תורמת ידע בספרות, אמנות ועוד. יש לה רישיון טייס אזרחי והיא צוברת שעות טיסה, וותק.

    בבוקר השכם לשפת הים, מספר חוברות בידי, סנדלים להחלפה. קראתי בחוברת “משקפיים”, “מין ואמנות”. בערב הקודם דנתי עם אורחי על ציור הנוף ‘החדש’ אמרתי והוא הגיב ב’לא חדש’ ותהיתי על המאבק של החום והירוק. עכשו השלמתי, ותהיתי אם להוסיף עץ אחד, בודד, גם על הגבעה הקרחת וויתרתי כיוון שלעתים המוסיף גורע… “יפה,” סיכם אבל רק “יפה” אינו מספיק ולכן הדיון, ולקח את ידי בידו במסלול העדין שבין אמנות, ושיחה שהיא על גבול האמנות והרגש, ועד למשקה ולמעשה האהבה וברכת שנה טובה.

    עכשו ב”משקפיים” מאמר על הגבעות בנוף וחמוקי האישה, ושחייה בים עם הגלים שמטהרים ומזככים הכול ונושאים אותנו לשיחה טובה עם חבר אחר והחלפת ידע וחיבה.   

    מיהרתי משפת הים להרצליה. צפיפות בכבישים של ששי בבוקר. הגעתי לבית חברים, התרחצתי ולבשתי שמלה קלה, טלפון לבן הדודה, עסוק בשעה אחת עשרה אבל בשעה אחת יהיה לו פנאי, קבענו.

    השעה עשר ואין לי כסף בארנק, אם יהיה צורך לשלם לחניית המכונית בשדה וגם צינורית הדלק מאותתת שצריך למלא. עצרתי במרכז, תור לכספומט, לקחתי שקלים, לא דלק. עד לשדה התעופה בהרצליה הכביש לא עמוס וחנייה. המטוס, יתוש זעיר באמת, עדיין טעון תדלוק. דינה משוחחת  עם מי מהטייסים, מטוסים קטנים אחדים חונים בשטח. לבסוף הגיעה מכונית התדלוק. התחברה קודם לכנף אחת, ואחר לשנייה. שמתי את חפצי מאחורי הכיסא במטוס, גם הכיסאות זעירים ובאמת אין רווח. מטוס גדול קצת יותר היה בתיקון מנוע. בדיקה אחרונה עושה דינה, זרימת הדלק, גלגלים, התרוממות החלק הנמוך בכנפיים, נכנסנו. נקשרים לכיסא, ושיחה עם מגדל הפיקוח. אישור להמראה, כניסה למסלול ההמראה, הרצה ונסיקה. המנוע רועש למדי, עלייה איטית לגובה בהרגשה מוזרה. מתקדמים ולא מתקדמים, בסך הכול מהירות של 90 קשר (כ-170 קילומטר לשעה). בכל זאת אני מחזיקה חזק ברצועה באופן לא רצוני. סיבוב חד בהטיה והנוף נפרש מתחתינו. משמאל – הים והחוף, למטה, שדות ובתים, ומימין כביש והרים. הרגשה מוזרה משהו של החרק המרחף הזה באוויר ואנחנו בתוכו. מתחילים לראות מה עוד למטה. נתניה, היכן משמר השרון מכורתי, בריכת המים מסתתרת בחורשת אורנים. טסים מעל הכביש הישן, ממשיכים אל מפרץ קיסריה, הארובות בתחנת החשמל  בחדרה, ים חלק ופיסות קצף לבן ליד החוף. שני נחלים מתפתלים ובריכות הדגים במעגן מיכאל. מידי פעם כחול-טורקיז של בריכת שחייה, כבר המבצר בעתלית, ‘זיכרון’ מימין, אוניברסיטת חיפה ומפרץ חיפה. נוף יפה ורוגע. הקָפָה מעל הים, סירות מתחתינו, מתקרבים לשדה לנחיתה.

    רוח צד צולבת חזקה, מהירות חמישה עשר קשר. אישור לנחיתה מכיוון הים, מעל כביש ותעלה. המטוס יורד, הפסקת מנוע, גולש עד למסלול, נוגע בו ומקפץ מעלה וסחיפה חזקה הצידה. ניסיון נחיתה נוסף וכדרור מהיר מעלה. הבַּקָר  במגדל הפיקוח נותן הוראות. הקפיצה השלישית כבר היתה חזקה באמת, להרים חרטום הוא אומר, ודינה שכבר הניעה מנוע מרימה גם חרטום וחוזרת לטיסה כלפי מעלה. חששתי – האם נתרסק אל המסלול? הספקתי לחשוב על פציעה אפשרית אבל לא נראה היה שלא נצא מזה. הטיסה נמשכת, הקפה גדולה, מגדלי הלבניות של המפרץ והמפעלים שלידם, הקפה מעל הים וחזרה לנחיתה נוספת, הפעם חלקה וללא בעיות. ריסון המטוס והסעתו לעמדת חניה. בכניסה לטרמינל הקטן פגשנו טייס ארקיע ועוד אחד, מהזווית שלהם נראה האירוע מאיים למדי. דינה נזכרה שבאירוע דומה לפני שבועיים, טייס אחר, התהפך מטוס על המסלול בירושלים. שוחחנו עוד קצת, שתינו בקפטריה, ועכשיו צריך מונית, או שתים. המונית שהגיעה – בקשר לא עונים. מונית נוספת  – בטעות עשיתי איתה את הסיבוב בקריות ובזבזתי  זמן וכך הגענו לכרמל ולגלריה מאנה כץ כי רציתי לראות תערוכת הדפסים של הרמן שטרוק, בדיוק נעלו הבחורים את הגלריה. צעדתי לעבר משרדו של יהודה, מעוצבנת על נהג המונית, הפקקים בחיפה והזמן שבזבזתי. אצל יהודה במשרד שיחתנו קולחת. זקנו לבן כמעט, שיער אפור, עינים טובות. למה לא באתי אליו בעניין החברה קודם לכן, אם אין פעילות עדיף לא לשלם בשנה הבאה ולפתוח עוסק מורשה לפעילות שתהייה ושמעתי את עצותיו. טיולי חו”ל, אלסקה,  בנו עובד, אשתו שותפה במשרד כלשהו.  

    יהודה ליווה אותי לתחנת המוניות ולמסעדה. ראשי החל לכאוב ורציתי לאכול. חביתה עם גבינה ופטריות, סלט וצ’יפס וקפה קר, ללא הפרעה. ושוב במונית, נהג עם סיפור פנטסטי עליו ועל כלא במדינה. הפעם הגענו במהירות לשדה. הנה הטייסת שלי אמרתי לו והשאיר לי כרטיס ביקור לנסיעה הבאה בחיפה.

    להרצליה אסור להגיע בטיסה בין שתיים לארבע, מנוחת צהרים של השכנים לשדה התעופה. המתנו עוד קצת, בדיקה מחודשת של המטוס, רשות לגשת למסלול, סיבוב, אישור והמראה, עולים מעל הים. מלמעלה רואים רק קטע, סירות מפרש, תרנים גבוהים מפרשים לבנים וצבעוניים, יפהפיות! אנייה גדולה וספינה מתחתנו, מאין ולאן הן הולכות? גווני תכלת-כחול-טורקיז-סגול בשטחים שונים בגודלם.  הגלים מפתיעים, הקצף הלבן מסתדר במבנה מניפה או קו ישר המנחה אותו, כאילו מקבל איזו פקודה סמויה מקרקעית הים.  צללים של עננים יוצרים משטחי מים כהים יותר או פחות. שוב מתווים במטוס את קו המפרץ, שינוי מכחול הים לחול הזהוב וירוק הגבעות כשעוברים פנימה אל תוך הארץ, מחליפים את מגדל הפיקוח בזה של בת גלים והנחייה לטוס מזרחה לכביש הישן. הגובה – אלפיים רגל.

    עכשיו חוויה חדשה – נכנסים לתוך ענן. חוויה מפחידה משהו. אני זוכרת טיסה בתוך עננים בטיסות מסחריות כששמיכת עננים אופפת את המטוס, אבל אז יש לטייס הרבה מכשירים לדעת היכן הוא ומי בסביבתו, ואילו כאן, צמוד לחלון המטוס – נראה לי לא בלתי אפשרי שעוד מעט יופיע משהו ממול או מהצד, והחשש גובר. אבל העננים בעצם אינם גדולים, יוצאים מאחד, טסים קצת ונכנסים לאחר, דליל למדי ושוב רואים את החוף היפהפה, עתלית, ‘הבונים’ מימיננו עכשיו.

    בקשר מופיע קול חדש, טס ממזרח ואומר להגיע לצדנו. מגדל הפיקוח שולח אותו ראשית צפונה ולטוס בגובה רב יותר, אלפיים חמש מאות. השמיעה לא הכי טובה והפקח מבקש מאיתנו לחזור על ההוראות למטוס השני, מתח. פתאום אני רואה למטה את המיתווה של בריכת השחייה של משמר השרון וכדי לוודא שאכן זו היא הרי הבריכה של מעברות לידה, כמו בסיפורי הטייסים שהיינו שומעים. ושוב כביש מתנצנץ והמטוס השני טס מהר מידי וכמעט ישיג אותנו בבני דרור.

    ליד הרצליה מלל רב בקשר, יש תור לנחיתה. המסלול עמוס ועלינו לחזור ולעשות סיבוב נוסף לפני שנקבל רשות לנחות. למטה ראיתי מטוס קל והנה הוא בגובה שלנו ועומד לחצות את הנתיב שלנו ושוב אני חוששת, המתח עולה להרף עין אבל הסתובבנו והוא היה גבוה יותר וכבר פנינו לנחיתה, מעל גגות הרצליה, מעל לשדה, הרוח שהיתה חמישה עשר קשר בחיפה כאן עכשיו היא רק שישה, והמטוס מאט לפני המסלול, נוסע משיק לו ועד לנגיעת הגלגלים ונסיעה ועצירה חלקה. עשינו זאת! תערובת של הנאה והקלה, השתוממות והערכה לדינה שנהנית מכול זה והמחשבה שטיסתנו בפעם הבאה תהייה במטוס גדול מזה. חזרה לחנייה, עגינת המטוס, נסיעה להרצליה, תדלוק המכונית ושוב לחברים, להתפרקות שאחרי חוויה שונה, מיוחדת במינה.  

    יונה סידרר

    יונה סידרר פרסמה ספרי שירה אחדים בעברית, באנגלית וגם ביפנית. "מלוא גביע צוף" (1993), "וכל הזמן געגועים, רישומים מהדרכים" (1998). ספרה "סיפור משפחתי" (2004), מספר בתמונות ומלים את קורות משפחתה. שלושתם בהוצאת ירון גולן. הספרים Love and Landscapes - שירים וסיפורים קצרים באנגלית, "מכאן ומארצות אחרות" – שירים בעברית ויפנית. כמו כן יונה מציירת. שתי אסופות מציוריה יצאו לאור: "עולמות רחוקים-קרובים" – הציגה תערוכה בגלריה אפרת בתל אביב 1993, "ציורים וחפצים" – הציגה תערוכה בגלריה מילתא ברחובות, 2019. ב-1992 תרגמה לעברית את הספר "כר הדשא" מאת נאטסומה סוסאקי, בתמיכת "קרן יפן" להוצאה לאור. יונה היא ד"ר לכימיה ממכון ויצמן למדע, ובעלת תואר מוסמך במינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. עסקה במחקר ופיתוח בתעשייה האווירית לישראל ובמערכות סולריות לייצור חשמל במרכז הלאומי לאנרגית השמש בשדה בוקר. עבדה כמדענית ביפן, ארה"ב, אנגליה ואיטליה. בשנים האחרונות עוסקת בהיסטוריה של מדע ותרבות ביפן. מאמרה האחרון בנושא יפן התקבל לפרסום בסובסטנציה, עיתון בינלאומי להיסטוריה של הכימיה, בספטמבר 2020. משתייכת למרכז אדלשטיין להיסטוריה ופילוסופיה של מדע, טכנולוגיה ורפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    נעים להכיר, שי בוזגלו

    מערכת סלונט
    שי בוזגלו, מורה ומחנך, סטודנט לתואר שלישי בספרות עברית באוניברסיטת בן...

    ואלה השמות

    שי מרקוביץ'
     רבותיי וגבירותיי, מהפכה: ג’יימס פטרסון עקף השנה את ג’יי. קיי רולינג...

    סאראמאגו, אחרון בהחלט

    שי מרקוביץ'
    במחשבו הפרטי של הסופר הפורטוגלי חתן פרס הנובל נמצא טקסט כרך...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית