close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • חיים מתקדשים בתוך סיפור

    הרצל חקק | מחשבות | התפרסם ב - 20.01.19

    תפיסת העולם של פנחס שדה ושל גדולי החסידות – הסיפור כאבן יסוד 

    כל עוד הנר דולֵק, אפשר עוד לספֵּר!

    חייו של פנחס שדה היו למיתולוגיה אישית בספרו 'החיים כמשל'. לכאורה נשזרו בספר זה מחשבות ומעשים בחייו של אדם יוצר, אבל את הכול כיסתה בספר זה מעטפת רוחנית, נימה דתית.

    במבט ראשון היה נראֶה, שמדובר בז'אנר שאין לו תקדים: סיפור חייו של הסופר מקבל ממדים של אוטוביוגרפיה שיש לה מאפיינים אוניברסאליים, שאינם בחזקת חיים של פרט, אלא מָשל לאמִתוֹת רוחניות חובקות עולם.

    כל מי שקרא את ספרו המרתק של פנחס שדה, נפעם מן היכולת להפוך סיפור חיים ופרקי הרפתקאות אישיים למשלים שיש להם משמעויות רוחניות. גם הפרטים השוליים לכאורה זכו למעמד מיוחד, כמו צפון בהם סוד ומוסר השכל.

    ספרו של פנחס שדה "החיים כמשל"

    במבט מאוחר אנו מבינים, שדמות הגיבור בסיפור חייו היא דמות של גיבור רוחני, שיש משמעות לביוגרפיה שלו, לכל מעשה שלו. אין זה מפליא, אפוא, שפנחס שדה הקדיש שנים רבות לעיסוק בסיפורי צדיקים: עיסוק זה המחיש לנו עד כמה היה זה מהלך טבעי והמשך מתבקש. שדה היטיב להבין עד כמה יש משמעות לַסיפור כדרך להקנות אמיתות חובקות עולם, להעניק לסיפורי מעשה יומיומיים משמעות פילוסופיות, דתיות.

    כוחו של הסיפור בולט בסיפור ידוע על רבי מנחם מנדל מקוצק:

    "שאלו פעם חסידים את רבי מנחם מנדל מקוצק, כיצד הוא, שנולד כמתנגד, הפך והיה לחסיד. השיב להם רבם: נעשיתי חסיד, מפני שבימי ילדותי היה איש זקן שסיפר מעשיות נפלאות על צדיקים. הוא סיפר רק מה שידע, ואני שמעתי רק מה שהייתי צריך."

    אכן יש משקל רב לַסיפור בעולם המחשבה החסידית, הגות ותנועה מלאה חיים, שטלטלה עם שלם.

    כשאתה קורא את 'החיים כמשל', אתה קולט די מהר, שמעשיו של המספר אינם סיפור אישי בלבד.  מדובר בתעודה רוחנית, ומעבר למעטפת המסופר יש כאן שאיבה מחיי הצדיקים: סיפור המעשה הוא סוג של מעשייה חסידית, סיפור קודש שיש לו משמעויות מעבר לאפיזודות האישיות.

    "תיקון הלב", סיפורי הבעש"ט", "אשתי אהובתי בואי ונרקוד", "ספר הדמיונות של היהודים" וליקוטים אחרים -כל אלה ערך פנחס שדה. במבט שני הם נראים לפֶתע באור שונֶה. אנו קוראים בליקוטי הסיפורים החסידיים, ומתחילים להבין, כמה היה חשוב ליוצר ולמלקט לקרֵב אותנו לסיפור החסידי. היטב היה ברור לו, שמֵעֵבר לַסיפור נפרש עולם רוחני חוצֶה נשמות, חוצֶה זמנים.

    בספר 'שבחי הבעש"ט', לֶקט מתקופה קדומה  יותר, נדרש הצדיק הגדול, הבעל שם טוב, למשקלם הרב של הסיפורים החסידיים. הצדיק נשאל בדבר משמעותם של  סיפורים שסופרו מפה לאוזן. צריך לזכור, לעתים היו שפקפקו בגרסאות שהועברו – והיו שחששו שחלקם לא מדויקים. על כך אמר הבעל שם טוב:

    "מי שמאמין כי כל הסיפורים קרו כפי שהם מסופרים – הוא פֶּתי. אבל מי שלא מאמין כי יכולים היו לקרות – הוא כּופר."

    פנחס שדה ערך לקט נפלא  של סיפורים על הבעל שם טוב, וכך גם הביא בפנינו סיפורים על רבי נחמן מברסלב. כפי שראינו, גם בחייו שלו ראה פנחס שדה משמעויות רוחניות עמוקות. כשאנו קוראים בסיפורי הצדיקים שהציג לפנינו, אנו מבינים, שמכאן שָאב את החכמה והאמנות, להקנות לסיפורי חיים ולסיפורי מעשים כּוח להנחיל רעיונות עמוקים, להעשיר את חיינו בסודות קבּליים עמוקים.

    החסידות אכן פתחה לפנינו עולם מוּאר וקסום, טפטפה משקֶה פלאים להמוני העם: אין ספק, סיפורי המעשים הנפלאים חשובים היו למלא לבבות בתכנים רוחניים עמוקים. הסיפור זרם כמים קרים לנפש עייפה.

    ש"י עגנון העלה בכתביו סיפורי צדיקים, וידוע הסיפור שלו על מורשתו של הבעל שם טוב, שליָמים נותרה ממנה המסורת הכובשת, הסיפורית: סיפור שנקשר ברבי ישראל מרוז'ין, נתפס כדרך להמשיך סודות קדומים, לשמֵר את הרוח הנצחית. הסיפור, על פיו, השתמר כהד רוחני מדוֹר לדור. הרבי סיפר, כיצד היה רבי ישראל הבעל שם טוב, נוקט בדרך ישועה ייחודית: מכין נר שעווה, נוסע לַיער ומדביק אותו לאחד העצים, מתפלל תפילות על פי תורת הקבלה, וכך מוביל להצלה, מונע פיקוח נפש.

    וראו נא מה קרה במהלך הדורות:

    "שנים אחר כך אירע מקרה דומה ובאו אל תלמידו של הבעש"ט, המגיד ממזריטש, שהוא אב-סבי. אמר המגיד: 'את הכוונות והייחודים שעשה רבי, הבעש"ט – אינני יודע. רק אעשה על סמך הכוונות שכיוון רבי'. גם תפילתו התקבלה והייתה ישועה והצלה".

    הבעש"ט, שימור הרוח הנצחית

    בחלוף דורות, מובילים התהליכים המופלאים לכוחו של הסיפור:

    "שוב עברו השנים, ואירע מקרה דומה. באו לפני תלמידו של המגיד, רבי משה לֵייבּ מסַסוֹב. אמר רבי משה לייב: 'אני אין בכוחי לעשות כמעשה מורי המגיד ורבו הבעש"ט. אני יכול רק לספר את סיפור המעשה". המסר חד משמעי: הסיפור כוחו רב לו להושיעו לחולל תמורה רוחנית ונס.

    פנחס שדה היטיב לספוג את אורות המרפא, שהותירו סיפורי הצדיקים. שדה הבין שבהגות ובסיפור החסידיים  נרקחו מתכוני פלא, מזור לצרות העולם המודרני. תשובות לכל הספקות שטלטלו את העולם לרוחות פוסט מודרניות:

    אנו מגלים, כמה כוח יש לַסִפרות, כיצד סִפרות יכולה להפוך לצופן שמאיר שבילים להשגה אלוקית, לחוויה מיסטית. גם במציאות הפשוטה ניתן לדלות ניצוצות. גם שם, בשולי הדרכים, בתוך הבּיבים, יש שבילים עלומים אל הקדושה. בְּעולם של משבּרים ואובדן מצפֵּן, יש כוח לסיפורים להָפיח מַשב רוּח רענן, לתת תנופה לחידוש החוויה הרוחנית. הלב שלנו, גם היום, עוד מחכֶּה לאותה דרך פלאים.

    קחו את הספר "תיקון הלב", שערך פנחס שדה, וראו נא מדוע נמשכה נפשו אחר רבי נחמן מברסלב. פנחס שדה הבין לעומק את נהירתו של הצדיק אחר הסיפור, ומה פלא שההמונים הלכו שֶבי אחריו. דרך היהדות הלמדנית, הם התקשו להגיע למעמקים הרוחניים. דרך הספרות, דרך הדמיון, התאפשר אותו מהלך הכרחי של קפיצה מעל לחוקיות החומרית הרגילה. ההמון חש, ופנחס שדה קלט זאת, כי זו הדרך לזכּות בהארה. מתיאור המצבים הנפרשים בסיפורים השונים של רבי נחמן מברסלב, יש תחושה עמוקה, שהנחמה בהישג יד. אותה הֶארה בוקעת מתוך המצב של החשיכה המוחלטת, של הייאוש הנורא. הנה בסיפור על 'אבידת בת המלך' אנו מבינים, כי הנפילה היא קְצֵה הדרך אל האור. גם בסיפור חייו, צִיֵיר שדה מצבים כאלה.

    לפנחס שדה הסופר ניתנה השליחוּת, הוא כתב כמי שנושא עליו גלימת ייעוד. אנו חשים בכך תוך כדי קריאה בספריו ובמעקב אחר ספרים שערך. הסופר קם לחשוף בפנינו מסר אלוהי חבוי, סודות קדושים המוסתרים בתוך מציאות חילונית לגמרי, בקֶרֶב חֶברה שנראית חסרת אֱמונה. הצמא לפשר האלוהי, לכוונות הרוחניות הגנוזות –כל אלה עדיין מפעמים במציאות שנראית אפורה וחסרת אל. ראינו זאת בפואֶמה שתפסה מקום מרכזי בספרו 'החיים כמשל', השירה שהופיעה תחת השם 'שירת ירושלים החדשה':

    "הָעֲשִׁירִים מְדַבְּרִים עַל הַקִּנְיָן, וְהַנְּשׂוּאִים עַל הַשְּׂמָחוֹת הַגְּנוּבוֹת,/ וְרוֹפְאֵי הַנֶּפֶשׁ מְנַתְּחִים הַמַּאֲוַיִּים הַנַּפְשִׁיִים,/ אֲבָל הָעֲשִׁירִים הִנָּם כְּחַסְרֵי-כֹּל, וְהַנְּשׂוּאִים/ כְּאֵינָם יוֹדְעִים  טַעַם-אִשָּׁה,/   וְרוֹפְאֵי-הַנֶּפֶשׁ כְּלֹא מַבְחִינִים בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם,/   לְעֻמַּת הַדָּבָר הָאֶחָד הַנֶּחְשָׁב בְּחַיֵּי-אֱנוֹשׁ עֲלֵי אֲדָמוֹת:/   הַשֵּׂג פֵּשֶׁר כַּוָּנַת הָאֱלֹהִים/   אוֹדוֹת קִיּוּמוֹ הָאִישִׁי וְהַלֹּא-נִשְׁנֶה שֶׁל הָאָדָם".

    גם כאשר הוא מבּיט בעולם סביבו ורואה מציאוּת שגרתית, מראֶה אפור לחלוטין, הוא מְשַווה לחיזיון כזה הילה מקודֶשת:

    "כמהופנט התבוננתי בהמון האדם, שחלף על פניי, אבל מה שראיתי באמת היה מֵעֵין חזון: רָאיתי את כדור האדמה מוטל לפני כמין לב גדול, אדום, חם ורועד, ועליו ראיתי את האֱנושות כולה, על פקידֶיה, אדונֶיה, פועליה, בתולותיה, יצאניותיה, אושרָה וסבלָה, טוּבה, רשעתה, עוניהּ וחוסר-תקוותה, געגועיה וזעקתה-לגאולה".

    האם פֶּלֶא הדבר, שראייה כֹּה רוחנית החוֹדֶרת לב וכליות מעניקה לו תחושה שהוא שליח. שדה נראה כנביא שבּא לחשוף פנימיוּת נסתרת, לחולל ישוּעה כחוזֶה מודרני: גם פנחס בנביאים.

    כשהוא משוטט בעולם, הוא מתקדֵש במעשיו. יש תחושה, שכבר היינו בסרט הזה, חזינו בְּמראות כאלה בספרי הנביאים. בשירים שכּתבתי, אני מֵפיח חיים בתחושה זו, ובעיניי – פנחס שדה אכֵן עבר הקדשה פֶּלאית כמו נביאֵינו הקדומים.

    פנחס שדה – גם הוא בנביאים. עיצוב תמונה: תפארת חקק

    *

    במחרוזֶת השירים שלי תיארתי את פנחס שדה מתקדש ומקבּל שליחוּת. המסירוּת של שדה לאותו ייעוד רוחני  הובילה אותי לצייר אותו כגיבור של מעשייה קדומה. הנה הוא מַגיע בשיר שלי בַּחֲצות ליל לאותה סמטה אלמונית, שבּה סנדלר זקן ממשיך לתקן נעליים. בשיר שלי הלבשתי את הצדיק בדמות אותו סנדלר מן הסיפורים החסידיים. כמו במעשייה הישנה, גם בשיר שלי, התשובה למשורר הנווד המשוטט בעולם היא אחת –"כל עוד הנר דולק, אפשר לתקֵן".

    את המורשת הזו ספגנו מחייו של פנחס שדה, מיצירתו, מדרכּו להבין את מצבו של האדם, ממסירותו לסיפור החסידי. הצַו נשאר איתן ומאִיר דרך:

    כל עוד הנר דולֵק, אפשר עוד לספֵּר!

     

    הנה שיר מתוך מחרוזת השירים שלי על דמותו של פנחס שדה כגיבור אגדי, דמות פלאית בעולם פלאי, עולמם של הצדיקים:

    כל עוד המשורר מאיר

    דו שיח עם סיפור חייו של פנחס שדה –   הרצל חקק

     

    נְדוּדִים וְאוֹר וְחֹשֶׁךְ, וְאֶת הַשְּׁבִיל

    בְּצֶבַע הַנְּחֹשֶׁת. הַכֹּל מִבַּעַד לַחֲרָךְ.

    לְרֶגַע רָאָה אֵיזֶה צֹהַר בַּמִּסְתָּרִים

    נִפְתָּח. אֵיכָה יִמְצָא דֶּרֶךְ לְהִתְקָרֵב

    לְאוֹתָהּ גַּחֶלֶת מְהַבְהֶבֶת, לִשְׁתּוֹת אֶבֶן

    בַּחֲצוֹת. הֵנֵץ אֶל הַנִּיצוֹצוֹת. נִשְׁקְפוּ

    לוֹ זַהֲרוּרִים, חַיִּים עַתִּיקִים מוּאָרִים.

    בִּקְצֵה הַקִּיטוֹן חַשְׁמָל נִשְׁבַּר, חָשׁ

    מְלוֹא הַפֶּלֶא, חֶזְיוֹן הַצַּדִּיק הַנִּסְתָּר.

    "בְּךָ בָּחַרְתִּי", הִגִּיד הַצַּדִיק, "זוֹ עֵת אֹפֶל.

    הַמַּצְפֵּנִים נִשְׁבְּרוּ, הַחַיִּים נוֹאָשִׁים, וְיֵשׁ

    אֶפְשָׁרוּת". נִבְהַל הַמְּשׁוֹרֵר וְּבְלִי הֶגֶה,

    אֵין דֶּרֶךְ לָסֶגֶת, לְאָן יִבְרַח: "שְׁלַח נָא

    בְּיָד תִּשְׁלַח". אָחַז בְּיָדוֹ הַצַּדִיק: "עֵת

    שְׁלִיחוּתְךָ". לְמִצְחוֹ יָצַק שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

    "בְּדִידוּתְךָ שָׁתְתָה אֶבֶן שְׁתִיָּה, רְקִיעִים,

    בְּךָ בָּחַרְתִּי לְאַחוֹת חַיִּים, קְרָעִים".

    הִגְחִילוּ מַחְלְפוֹתָיו שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר אֵשׁ

    תָּמִיד. הִפְלִיא הַצַּדִּיק נְגוֹהוֹת מֵחַיָּיו

    בַּפְּנִימִיָּה הַסּוֹדִית: פַּסֵּי קֶרַח נָמֵס, חִוֵּר.

    לַבֹּקֶר וְהָיָה לְאַחֵר, זָהַר וְנִגַּר. כֶּתֶר

    מֵעַל, כְּמוֹ שָׂרָה עִם מַלְאָכִים וַיּוּכַל.

    כָּתַב הַצַּדִּיק מְגִלַּת קְלָף וּבָהּ בֹּהַק

    נֶעֱלָם: "כָּל חַיֶּיךָ נִשְׁאַרְתָּ יֶלֶד, לְעוֹלָם.

    מַה שֶׁחָצַבְתָּ נִשְׁבַּר מִקֹּדֶשׁ. מִשָּׁם.

    תְּבֹרָךְ בְּנִי, הֵאַרְתָּ מַצָבוֹ שֶׁל הָאָדָם".

    וּבְעוֹד הַצַּדִיק נֶעֱלַם אֶל הָאֵין, נִבָּא

    בְּשֶׁקֶט מַר. "כָּל עוֹד הַנֵּר דּוֹלֵק, אֶפְשָׁר.

    הָחֵשׁ מִלִּים. אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן".

     

    הרצל חקק

    משורר, סופר ופובליציסט שימש יו"ר אגודת הסופרים בעבר (2005-2003, 2015-2011). ב-1965 נבחרו הוא ואחיו בלפור לחתני תנ"ך עולמיים לנוער (הרצל שימש סגן). פירסם עד כה 8 ספרי שירה, וכן בשיתוף אחיו התאום בלפור כתב ספר מחקר על ברדיצ'בסקי ולקסיקון לשיפור הלשון וספרים לילדים. שימש עורך הביטאון של "דואר ישראל".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 1
    • 0
    • 2
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    הַתְּשׁוּקָה הַצְּהֻבָּה

    נטשה שלקוב
    לָרוֹמַנְטִיקָה עֲטוּיַת הַלִּימוֹנִים טַעַם שֶׁל מַלְאָכִים וְרַכּוּת שֶׁל כָּרִית שֶׁעָלֶיהָ מִתְקַיֶּמֶת...

    המטמורפוזיס

    שי מרקוביץ'
    מי עומד מאחורי הדמות (או הדמויות?) של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד...

    סוכה ולולב

    ר' משה בן יעקב אדהאן
    סוּכָּה וְלוּלָב לְעַם סְגֻלָּה/ יַחַד יָרֹנּוּ יִשְׂאוּ תְּהִלָּהאֵל מִמִּצְרַיִם גְּאָלָנוּ/ דִּבְּרוֹת...
    דילוג לתוכן