דו שיח עם יהודה בורלא: התכתבות עם גיבורת הסיפור "סובבתהו בכחש"

יהודה בורלא ידע לרקום לנו עלילה על כיסופים וכסף. בכישרון רב אנו נשאבים לעלילת חייה של אשה אצילית, וההווי הספרדי הקסום עוטף אותה. יהודה בורלא מגלה טפח ממעשיה של גיבורה, שהוא כה אוהב – מעשֶׁיה הנסתרים של הגיבורה ריקוג'ה סוחפים אותנו, לוקחים אותנו בשפת המעשייה והסוֹד למסתְרי היופי הפנימי, לַסיפור האֱנושי על רבדיו.

והלֶקח מפעים: כדי להגיע לַמעשים הטובים שיְשַנו פנֶיה של חֶברה, נדרשת הליכה בדרכי סֵתר, בדרכי כַחַש. זו הדרך להביס את הרֶשע, לעקוף אותו…

אצילוּת הרוח נמסכת בתרמית ומוּארת באור יקרוֹת – והרי לנו מפגש מרתק בין החיים לסִפְרות.

תרמית התכשיטים בַּסיפור של ריקוג'ה הצדֶקֶת מגלָה לנו מה אמת, וּמה זיוף. אנו מגיעים לתכלית האמיתית, למעשי הצדקה. לפנינו נחשֶׂפת נשָמה יתֵרה: נשמתה של גיבורת הרוח של יהודה בורלא נוגעת בּנו. מסירותה ומעשי הצדקה שלה – הם התכשיטים האמיתים. מסיפור דמותה הנאֱצלת נפרשׂ שביל אור גדול, וּכמו שאמרו חכמינו –"ואחֲרי המעשים – נמשָכים הלבבוֹת".

אוֹתָהּ נְשָׁמָה טְהוֹרָה
עוֹדָהּ סוֹבֶבֶת בֵּינֵינוּ.
פָּנֶיהָ כִּפְנֵי מַלְכָּה, נְסִיכַת הַשַּׁחַר.
מֶתֶק דִּבְשָׁהּ, מִלּוֹתֶיהָ,
עֶדְנָה שְׁקֵטָה כַּנַּחַל.

הוֹד הַזָּהָב שֶׁלָּהּ נוֹתָר בְּעוֹלָמֵנוּ.
דַּפִּים שֶׁל חַיִּים מִמִּזְרָח קָסוּם
וּדְמָעוֹת זָלְגוּ. הֵאִירוּ וְיָבְשׁוּ.
אֳמַן דְּמָעוֹת כּוֹתֵב אוֹתָהּ
בְּצַעַר וּבִנְשָׁמָה זוֹרַחַת.
יוֹדֵעַ וְנִצְבַּט לִבּוֹ. לִבֵּנוּ. צָדְקָה
מִמֶּנּוּ. הֵן סוֹבְבָה אוֹתוֹ בְּכַחַשׁ.

עֲלִילוֹת חַיִּים שֶׁלֹּא יְסֻלְּאוּ בַּפָּז
וְהֵן כָּל גּוֹרָלֵנוּ
וּבְקֹדֶשׁ אוֹצָרָן צוֹפְנוֹת הָרָז.
כַּלָּה קְדוֹשָׁה סוֹבֶבֶת בְּחַיֵּינוּ
וּבִגְנָזֶיהָ אֱמֶת נִשְׁכַּחַת.
עֲדָיֶיהָ דְּהוּיִים וְאֵין בָּהֶם זָהָב.
אַךְ מַעֲשֶׂיהָ אַצִּילוּת
כִּי סוֹבְבָה אוֹתוֹ בְּכַחַשׁ.

פָּנֶיהָ חִוְּרִים. מְשִׁיבָה חַיֵּי צְדָקָה
נִכְסֶפֶת. סִפְרוּת חַיֵּינוּ נִצְעֲפָה
בְּאֵבֶל. קוֹרוֹת שֶׁנִּצְרְרוּ לַעֲיֵפָה
בִּצְרוֹר חַיִּים שֶׁל אַהֲבוֹת וְסֵבֶל.
כְּתֹב אוֹתָהּ גַּם לְאַחַר מוֹתָהּ,
נַפְשֵׁנוּ נִשְׁבְּרָה. יָצְאָה בְּלֶכְתָּהּ. בְּדַבְּרָהּ.
גִּנְזֵי תַּכְשִׁיטֶיהָ בְּחַיֵּינוּ. הַכֹּל נוֹצֵץ.
אוֹתָהּ תְּמִימוּת אֵין קֵץ, צְרוּפָה
כִּמַגְהֵץ פֶּחָמִים. אַחַת וִיחִידָה
בְּגַחֶלֶת עוֹלָמִים הִיא צְרוּבָה.

בְּבֵית הָעַלְמִין שֶׁל הַסִּפְרוּת
תֵּשֵׁב לָהּ כָּךְ בְּכֹתֶל הַמִּזְרָח. אֵיזוֹ
פִּנָּה נִשְׁכַּחַת. וּבְמִכְחוֹל תָּאִיר בְּכַחַש.
כְּכַלָּה תִּתְנַעֵר, תִּלְבַּש בִּגְדֵי תִּפְאַרְתָּהּ.
יַגִּיהַּ זָהָב נִסְתָּר מִבַּעַד לַזִּיּוּף. רוּחַ
תִּזְרַח מִבַּעַד לַגּוּף. דְּבַש חַיֶּיהָ תַּמְצִיתָהּ.
וְכָךְ סוֹבֶבֶת מַלְכוּתָהּ, חִידָה עַזָּה
כַּמָּוֶת. וּמִי יֵדַע חִידָתָהּ.