close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • בוריס גודונוב

    אגי רגנר | סיפורים | התפרסם ב - 25.05.24

    הגבר
    היום אני חייב להגיד לה שזאת הפעם אחרונה שאני מלווה אותה לאופרה. כשהמלצר ייגש אלינו אני אזמין יין מסוג יקר יותר מזה שאנחנו רגילים לשתות, לאותת לה שמשהו שונה קורה. וכשהיא תישאל
    מה? אז אני אתוודה שאני ממש, אבל ממש לא אוהב אופרה.
    היא תהיה כמובן מאוד מופתעת ותגיד שהיא שאלה אותי אז, ואני עניתי "אוהב מאוד". האמת היא ששיקרתי. התביישתי להודות שאני לא אוהב אופרות.
    ומאז אנחנו מגיעים פעם בחודש לאופרה, היום החלטתי – לא מוכן יותר לעבור את הסבל הזה של שלוש שעות. כל פעם אני נלחם שלא להירדם וסופר את הדקות עד שזה ייגמר. אני אציע לה שנמשיך לקיים את ארוחות הערב הנעימות שלנו באותו המקום. אחריהן אלווה אותה עד לכניסה למופע וברשותה אני אלך לפגוש חבר.
    היום זו הפעם האחרונה…בוריס גודונוב! אוי ואבוי!
    היא ניסתה להסתיר ממני מה בתוכנית היום. כאילו הרגישה שהבוריס הזה יותר מדי בשבילי, במקרה שכחה את התוכניה על השולחן, ואז הרגשתי די! ואמרתי לעצמי הכול לטובה, זה הזמן להתוודות בכל מחיר.
    נו, שיבוא כבר המלצר הזה…. אחרי כוס היין … אני אקבל קצת אומץ.

    האישה
    הוא ניראה לי היום מתוח, משהו עובר עליו. שיבוא כבר המלצר. נזמין את היין האהוב עלינו- כוס יין טוב והנינוחות תחזור אליו, ואז אני אספר לו.
    מה עובר עליו? אני יכולה לשאול, אבל זה יעצבן אותו יותר, אני מכירה אותו. אבל אחרי כוס יין הוא תמיד מחייך, ואז אנחנו דנים על התפריט המשובח של המקום.
    לפני חמש שנים אחרי שהילדים עזבו את הבית החלטתי שמגיע לנו יום משלנו.
    "ומה נעשה ביום הזה?" הוא שאל. ואז אני מבלי לחשוב אמרתי: "נלך לאופרה". הוא היה מופתע ואמר שלא ידע שאני אוהבת אופרה, לא רציתי להגיד לו שגם אני עד לרגע זה לא ידעתי, אמרתי כי אופרה ניראה לי הז'אנר התרבותי ביותר ושאלתי אם הוא אוהב אופרה. "מאוד" הוא ענה בלי להסס. למחרת קניתי מנוי כדי להפתיע אותו ליום הולדתו השישים. ומאז חמש שנים, יש לנו פעם בחודש אירוע תרבותי בשני שלבים- ארוחה משובחת ואופרה. בהתחלה היה לי קשה להתחבר לאופרות. היו רגעים שרציתי להציע שנוותר ושרק נלך למסעדה אך זה ניראה לי ממש שטחי. הוא, ששומע כל יום מוזיקה קלאסית ,איך אני אבטל לו את האופרה שהוא כל כך אוהב ואגיד לו שנלך רק למסעדה?
    אני חייבת היום. אני לא אעמוד בבוריס גודונוב הזה. אציע לו ללכת אחרי הארוחה לטייל בים, ולאכול גלידה. פשוט גלידה. ובפעם הבאה אני אמתין לו אצל חברה. "מה אתה אומר? " אני מנסחת שוב ושוב את המשפטים שלי.

    המלצר
    הוא סימן לי שאני אתכופף אליו ולחש באוזניי שהפעם רוצה להזמין סוג יין אחר, משובח יותר מהפעם הקודמת. והיה נדמה לי שלא רצה שהחברה שלו תשמע. הוא נראה לי היום מוטרד.
    אני מלצר פשוט אך אני עוקב אחרי הזוג הזה כבר כמה שנים, אני מחבב אותם כאילו יש בינינו קשר חברי. כל חודש הם מגיעים לכאן, לבושים אלגנטי. הוא ומזמין תמיד אותו סוג יין. וכשהם שותים לחיים, הם מביטים אחד בעיניים של השנייה ואוחזים ידיים. כנראה שהמסעדה ,היא המקום לפגישת אהבה סודית. מי יודע מאיזו זוגיות לא מוצלחת הם מחפשים מקלט ופעם בחודש הם משתחררים לרגע קט. כנראה שאחרי הארוחה הם עולים למלון שליד.
    אולי היום הוא מודיע לה שהוא רוצה להיפרד. רק שלא ייפרדו!
    אני ממהר להביא את היין ועוקב אחריהם מפינה נסתרת שלי. הם מרימים כוסות לחיים ומתחילים לדבר. אפילו מרחוק אני מזהה שמדברים שניהם באותו זמן. ופתאום מתחילים לצחוק, צוחקים וצוחקים וכול הסועדים מביטים לכיוונם.

    אגי רגנר

    דוברת הונגרית,רומנית וגם עברית ... בגיל שש כבר הכרזתי שאני אהיה סופרת. רק לא ידעתי באיזו שפה. אבל בסוף כתבתי בעברית 3 ספרים. "רק לא תה" "מה שאת רוצה" ו"חור במציאות". הסיפורים שלי, כרכבת שנוסעת בעיקולים ובפיתולים, לא צפויים. הדמויות בסיפורים חיות כאילו היו משחק והגבולות בין מציאות לדמיון מטושטשים באירוניה והומור.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    ליריקן נדיר

    רן יגיל
    אירופה, מאוחר / דן פגיס בַּשָּׁמַיִם פּוֹרְחִים כִּנּוֹרוֹת וּמִגְבַּעַת שֶׁל קַשׁ....

    יום השואה והזיכרון

    רונית מזוז
    כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה בְּבֵית סֵפֶר תַּחְכְּמוֹנִי בִּשְׁכוּנָה שֶׁל תֵּימָנִים הָיְתָה לָנוּ רַק...

    פְּגִישָׁה עִם מַר

    אילנה יפה
    בְכָל זֹאת הוֹפַעְתִּי לַפְּגִישָׁה עִם מַר. הוּא מְאֻזָּן לְגַמְרֵי. מִבַּעַד לְחֻלְצָתוֹ...
    דילוג לתוכן