מתוך "דברים ראשונים", יונה וולך, הוצאות "עכשיו" ו"כתב", 78 עמ'

פעם אמרו על אברהם דשא פשנל, האמרגן האגדי, שהוא הגשש הרביעי. כלומר, יש שייקה, פולי וגברי והוא. כמו בתחום האמנות הפופולרית (הבידור), כך בתחום האמנות הגבוהה (השירה): בשנות ה-60 יש יונה, יאיר ומאיר ומי שחיבר את השלושה כדוֹר – העורך גבריאל מוקד, שהחוברת "עכשיו 14" שערך בשנת 1965 והציגה את הטריוֹ הזה הפכה לקלאסיקה ולאבן דרך בשירה העברית-ישראלית. מובן ששלושת היוצרים הצעירים דאז הפכו ברבות השנים לקאנון.

   בעוד שלגבי משוררי שנות ה-50 נותר מוקד מעורפל מבחינה היירארכית בקובעו כי עמיחי, זך ואבידן הם המשוררים הגדולים של מהפּכת שירת דור המדינה, אף כי מתוך דברים שכתב ניכרת החיבה שלו לשירת אבידן הנראית ממש כסימביוזה שבין משורר למבקר – הרי שלגבי שנות ה-60 מוקד מאוד פוסקני בקובעו כי המשוררת הבחירה והבכירה היא יונה וולך.

   מוקד הוציא את ספריהם הראשונים של יונה וולך ומאיר ויזלטיר ואת הספר השני והשלישי של יאיר הורביץ בהוצאתו "עכשיו". בעוד שהורביץ הוא משורר עם נופי ילדות ואהבה קסומים, פנטסטיים ורגישים בתחילת דרכו וסתימוּת מיותרת בהמשכה, ומאיר ויזלטיר הוא משורר אינטלקטואלי אך ארצי מאוד שהאפיר וקהה עם השנים; ביונה וולך, יש מן הארץ ומן השמיים, מן הלשון הפרוזאית-הדיבורית ומן הלשון המופשטת הפנטסטית והחגיגית, וההתפתחות שלה משירת בטן אל שירה של משוררת בוגרת ומודעת – מרתקת.

   ב"דברים ראשונים" קיבץ מוקד את שיריה הראשונים של וולך מתוך ספרה הראשון "דברים", וכן שירים נוספים שהופיעו בכתב העת "עכשיו". מוקד מציע את הקריאה שלו ביונה וולך באמצעות חלוקה נושאית של שיריה הראשונים ואחרית דבר מאלפת בינה. הספר הזה חשוב כי הוא מספק מפתחות פשוטים לשירתה, בתקופה שבה, לצערי, השירה המורכבת איבדה את רוב קוראיה. נכון הוא שוולך מולחנת וגם נלמדת בבתי הספר. רבים מכירים את שיריה, אך כשאתה מתחיל לשוחח עם אנשים על שירתה, כמעט אין להם מה לומר והם מסתפקים במשפט "אני מרגיש שזה יפה".

   מוקד מחלק את שיריה הראשונים של וולך לשלוש חטיבות עיקריות: שירי דמויות אגדתיות שהן בעצם קריאה בשמות לתחושות ותת-תחושות ("במפתח שוודי לוֹטָה מסתרקת/ שערותיה קפיצים/ לוקחת כדורים כנגד הרגשות/ שונות של מסתורין/ לובשת שמלת קוּרים/ ויוצאת לה מה/ שלוטה לא קולטת בִּמְקום/ האמת היא שיש לך גוף נפלא/ אז למה לך מקטרת מלחמה/ אבל לוטה לקחה כדורים/ ועכשיו היא מבינה רק מילים."), שירי מקומות שהם נופי אגדה קסומים ומצבי רגש ("הו ים, שמיים, עטפוני בערפִלים/ התמזגו עם אֵד עיניים שלי,/ שחפים שלכם לבנים ינמיכו/ לשבת מרפרפים ודבקים במוטות/ להיות מפרשים חיים באונייתי…") וכמובן שירים שהמיניוּת בולטת בהם בזיקה אל הנפש ("אני הבתולה הקדושה/ אני הבתולה הקדושה/ האם אתה שומע אותי/ אינְךָ סובֵל יותר/ כבר אינְךָ סובֵל/ עֲבֹר.").

   בסוף הספר מוסיף מוקד שער קוריוזי "שירי ידידוּת", שני שירים שהקדישה לו יונה וולך, שבהם מצויות שורות כמו "מצטיירת לי תמונה של אדם רב כוח/ אבל גם עם הרבה חולשה", או "ישבתי על ברכיך… אז ביקשתי ממך רק את ראש הטוב שבידידיך". אין מה לומר, המשוררת ידעה לתפוס את העורך במחי קולמוס.

נספח: שלושה שירים ידועים מאוד של יונה וולך לפי החלוקה של גבריאל מוקד

א. דמויות ודמיון באגדה של יונה:

יונתן

אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר

וְהַיְלָדִים אַחֲרַי

יוֹנָתָן

יוֹנָתָן הֵם קוֹרְאִים

קְצָת דָּם

רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ

אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ

אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים

וְהֵם יְלָדִים

וַאֲנִי יוֹנָתָן

הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף

גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי

בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים

אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ

יוֹנָתָן

יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים

בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ

לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה.

ב. נופי אגדה של יונה

דורמיציון עין טורקיז סביבותייך

דּוֹרְמִיצִיּוֹן עֵין טוּרְקִיז סְבִיבוֹתַיִךְ

מְעֻגָּלֵי אוֹר יָרֹק מְחֹרָזִים כְּעָלִים

שְׁזוּרִים בִּקְצוֹתָם עוֹלִים וְצוֹנְחִים

מְעַטְּרִים לָךְ שֹׁהַם גְּדֵרוֹת

בָּנִימְלָךְ פּוֹסְעִים בְּרַחַף וָנֹגַהּ

צְהֹב מִקְלָעוֹת בָּךְ אֵטוּן וּכְתָמִים

שִׁיפוֹן זִיק לָבָן מַקְלִיל שִׂרְטוּטִים

נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים גּוֹלְשִׁים מַחֲלִיקַיִךְ.

ג. חטאים, מין וקסם לשון ונפש במִדרש של יונה

*

כְּשֶׁתָּבוֹא לִשְׁכַּב אִתִּי

תָּבוֹא כְּמוֹ אָבִי

בּוֹא בַּחֹשֶךְ

דַּבֵּר בְּקוֹלוֹ

שֶׁלֹּא אַכִּיר

אֲנִי אֶזְחַל עַל אַרְבַּע

וַאֲדַבֵּר עַל מַה שֶּׁאֵין לִי

וְאַתָּה תִּנְזֹף בִּי:

"חוֹמְרִי"

הִפָּרֵד מִמֶּנִּי

בַּשַּׁעַר

אֱמֹר שָׁלוֹם

אֶלֶף פְּעָמִים

עִם כָּל הַגַּעֲגוּעִים

שֶׁיֵּשׁ

עַד שֶׁאֱלֹהִים יַגִּיד:

"דַּי"

וַאֲנִי אָנִיחַ לָלֶכֶת

וְלֹא אֶשְׁכַּב

לֹא עִם אֱלֹהִים

וְלֹא עִם אָבִי

אֲנִי אֶרְצֶה לִשְׁכַּב אִתְּךָ

אֲבָל אַתָּה לֹא תִּתֵּן

יַחַד עִם אָבִי

תִּתְגַּלֶּה לְפֶתַע

כְּמִי שֶׁאַחְרַאי עַל

הַמַּעֲצוֹרִים

אָבִי יִהְיֶה מַלְאָךְ

שַׂר צְבָאוֹת

וּשְׁנֵיכֶם תְּנַסּוּ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי

מַשֶּׁהוּ

אֲנִי אַרְגִּישׁ

כְּמוֹ אֶפֶס

וְאֶעֱשֶׂה כָּל מַה

שֶּׁתֹּאמַר לִי לַעֲשׂוֹת.

מִצַּד אֶחָד תִּהְיֶה אֱלֹהִים

וַאֲנִי אֲחַכֶּה לְאַחַר כָּךְ

וְאַתָּה לֹא תִּהְיֶה הַסַּמְכוּת

וַאֲנִי סְתָם מִסְכֵּנָה

מְנַסָּה לִהְיוֹת מְנֻמֶּסֶת

אֲחַלֵּק אוֹתְךָ לִשְׁנַיִם

וְגַם אֶת עַצְמִי

חֵלֶק הַנֶּפֶשׁ

חֵלֶק הַגּוּף

תּוֹפִיעַ כְּמוֹ שְׁנַיִם

וַאֲנִי גַּם

כְּמוֹ שְׁנֵי כַּלְבֵי יָם

אֶחָד פָּצוּעַ

גּוֹרֵר סְנַפִּיר

אוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים

אַחַת תָּמִיד צוֹלַעַת

וְאַתָּה אֶחָד פָּנִים וְאֶחָד בְּקֹשִי רוֹאִים.