כְּשֶׁהָיִיתָ יֶלֶד קָטָן
שָׁרָה לְךָ הַגַּנֶּנֶת: “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ!”
בְּבֵית הַסֵּפֶר תּלתָה הַמּוֹרָה מֵעַל הַלּוּחַ
כְּטוֹטָפוֹת מוּל עֵינֶיךָ – “וְאָהַבְתָּ”.
בְּעָמְדְךָ עַל הַמִּשְׁמֶרֶת לִימְדוּךָ מְפַקְדֶיךָ
כִּי “וְאָהַבְתָּ” הוּא הֲלָכָה וּמַעֲשֶׂה
וְכִי חַיֵּי חֲבֵרְךָ כְּרוּכִים בְּשֶׁלְּךָ
“וְאָהַבְתָּ” “וְאָהַבְתָּ” “וְאָהַבְתָּ!”.

הִנֵּה עוֹשֶׂה אַתָּה בָּעוֹלָם צְעָדֶיךָ
אֵין גַּנֶּנֶת, אֵין מוֹרָה, אֵין מְפַקֵּד,
אֵין מִי שֶׁיַּזְכִּיר לְךָ לָקַחַת אֶת “וְאָהַבְתָּ”
בְּתִיק הַטִּיּוּלִים שֶׁלְּךָ, בְּמַקֵּל הַנְּדוּדִים, בִּתְלָאוֹת חַיֶּיךָ.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא
גַּם אִם יִהְיוּ יָמִים
שֶׁכֹּל שֶּׁתְּבַקֵּשׁ הוּא
לְהָנִיחַ לְתַרְמִיל הַכָּבֵד מִנְּשׂוֹא,
לִדְאֹג רַק לְעַצְמֵךְ,
לְהַקְשִׁיב וּלְכַבֵּד רַק אֶת דַּעְתְּךָ
וְלִחְיוֹת אַךְ וְרַק אֶת חַיֶּיךָ,
תְּגַלֶּה חִישׁ מַהֵר כִּי “וְאָהַבְתָּ”
כָּרוּךְ עַל יְמִינֶךָ.

וּבְדַרְכֵי כָּל בָּשָׂר הָאֲרֻכּוֹת
יֵשׁ וְתִפּוֹל לְתוֹךְ בּוֹרוֹת,
וְהָיָה כִּי יֻתַּשׁ כֹּחֲךָ וְתָפוּג תִּקְוָתְךָ
יִמָּצֵא לְמַעַנְךָ “וְאָהַבְתָּ”.

הוּא יַחֲלֹק עִמְּךָ אֶת טִפּוֹת הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנוֹת,
שׁוֹוֶה בְּשָׁוֵה יִבְצָע עֲבוּרְךָ פַּת לֶחֶם
וְיַחְזִיק לְמַעַנְךָ אֶת שַׁלְהֶבֶת הַנֵּר.
וּכְשֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלֶיךָ וְלוּ מְעַט מְכּוֹחוֹתֶיךָ
תַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת אַתָּה “וְאָהַבְתָּ” עָצוּם
עֲבוּר מִישֶׁהוּ,
תַּעֲבִיר מִתָּעֲצוּמוּתֶיךָ אֶת שַׁלְהֶבֶת הַסִּכּוּי.

וּבְבוֹא חַגַּיִךְ, שִׂמְחוֹתֶיךָ וּמוֹעֲדֶיךָ
עֵת נְשָׁמָה יַתִּירָה שׂוֹרָה בַחֲדָרֶיךָ
אַל תִשְׁכַּח לַעֲצֹר וּלְהוֹדוֹת,
לִזְכֹּר אֶת כָּל הַ “וְאָהַבְתָּ” שֶׁנָּפְלוּ בְּחֶלְקְךָ,
שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם לְמַעַנְךָ,
לִמְנוֹת אוֹתָם אֶחָד אֶחָד בִּשְׁמוֹ
וּלְבָרֵךְ עֹל הֲמָתַת הַגְּדוֹלָה מִכָּל.

עֲשֵׂה לְךָ תְּפִילַת נְעִילָה מִשֶּׁלְּךָ,
שִׁירַת הַלֵּל בִּשְׂפַתְךָ שֶׁלְּךָ,
בָּרֵךְ וְהוֹדֶה עַל כִּי נִמְצֵאתָ רָאוּי לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה – “וְאָהַבְתָּ”
עַל כִּי נִמְצֵאת רָאוּי לִהְיוֹת עֲבוּר מִישֶׁהוּ
אוֹר מֵאוֹר.