ספרה של לארה פרסקוט האמריקאית "סודות אשר שמרנו", המגולל את הנסיבות בהן הוברח ספרו של בוריס פסטרנק "ד"ר ז'יוואגו" למערב, משמש בימים אלה כעילה לתביעה משפטית. אנה פסטרנק, בת דודתו השנייה של הסופר, טוענת כי פרטים רבים מהספר הועתקו מספרה "לארה", ומאשימה את פרסקוט בפלגיאט

שנות ה-50 של המאה הקודמת. הסי. איי. איי מנהל מלחמה נגד בריה"מ במגוון חזיתות. אחת מהן קרויה "דיפלומטיה תרבותית". מיותר לציין שמדובר בביטוי "מכובס": לא היתה שם תרבות ובטח שלא דיפלומטיה, פשוט תעמולה נגד בריה"מ ומדינות הגוש המזרחי.

הנחת היסוד של הסוכנות היתה ש"אמנות גדולה נובעת מחירות אמיתית," והיא החשיבה תחומי תרבות שונים ככלים אפקטיביים לקידום רעיונות החופש המערביים. במולדתם של טולסטוי, פושקין וגוגול, הדגש של סוכנות הריגול האמריקאית תמיד היה על ספרות. אחת ההצלחות הגדולות של הסי. איי. איי בתחום זה היה המבצע להברחת ספרו של בוריס פסטרנק "ד"ר ז'יוואגו" למערב.

ב-1955 הגיעו לסי. איי. איי שמועות שפסטרנק (1890 – 1960), המוכר יותר כמשורר ששרד התקף לב קשה ואת הרדיפות של סטאלין, כתב רומן מונומנטאלי בשם "ד"ר ז'יוואגו", ובו מתח ביקורת קשה על מהפכת אוקטובר. את ה"מגנוס אופוס" שלו כתב פסטרנק לאורך עשור שלם, מ-1945 עד 1955, בנסיבות קשות ביותר: כליאתה ושליחתה לגולאג של הפילגש שלו, אולגה איוונסקאיה, מותו בגולאג של חברו הטוב, המשורר אוסיפ מנדלשטם, התאבדותה של ידידתו, המשוררת מרינה צוויטאייבה, רדיפות ומעקבים של הק. ג. ב, ומצב בריאותי רעוע מאוד. בגלל הדגש "המוגזם" על האינדיווידואליזם והיחס הביקורתי כלפי מהפכת אוקטובר, שום הוצאה לאור בבריה"מ ובגוש המזרחי כולו לא העזה להוציא לאור את הספר. מו"ל איטלקי בעל יוזמה שלח לדאצ'ה של פסטרנק שליח סודי, בתקווה לקבל את כתב היד של הרומן. פסטרנק נענה, כתב היד הוברח למערב ברלין, וכאן נכנסו לתמונה אנשי הסי. איי. איי. מטרת סוכנות הריגול היתה לפרסם את הרומן בשפת המקור – רוסית – ולהפיצו בעולם. את כתב היד פירסם המו"ל האיטלקי, והשאר – היסטוריה.

את כל הנפתולים האלה של הרומן, כמו גם את הביוגרפיה המיוסרת של פסטרנק, מגוללת לארה פרסקוט, סופרת אמריקאית מתחילה, בספרה "סודות אשר שמרנו" (The Secrets We Kept) אשר יצא השנה בארה"ב ובאנגליה.

פרסקוט, שזהו ספרה הראשון, נולדה ומתגוררת בטקסס. היא למדה מדעי המדינה באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון וספרות באוניברסיטת טקסס וסיימה את התואר השני רק בשנה שעברה. לפני שפנתה לכתיבה, שימשה כיועצת בקמפיינים פוליטיים.

המוזה והפילגש

ספרה של פרסקוט מספר גם את סיפור אהבתם ארוכת השנים של פסטרנק ופילגשו והמוזה שלו, אולגה איווינסקאיה, אשר נשלחה לגולאג והיוותה השראה לדמותה של לארה, אהובתו של ד"ר ז'יוואגו.

את ספרה, שזכה לביקורות אוהדות עד מחמיאות וכבר תורגם ל-28 שפות (מתי בעברית?), ובימים אלה מעובד לסרט קולנוע, ביססה פרסקוט על המסמכים הסודיים של הסי. איי. איי והק. ג. ב, שנפתחו לעיני הציבור בשנים האחרונות. ואולי לא רק: בימים אלה הוגשה נגדה תביעה, בה היא מואשמת בפלגיאט.

בת דודתו השנייה של פסטרנק, אנה פסטרנק, המתגוררת בארה"ב, מאשימה את פרסקוט בכך שהיא העתיקה פרטים רבים מספרה "לארה", אשר יצא לפני שלוש שנים ועוסק באולגה איווינסקאיה. הדמיון בין שני הספרים, טוענת פסטרנק במכתב גלוי ששלחה ל"סאנדי טיימז", הוא "מעבר לפרטים אותם ניתן לשאוב ממקורות רשמיים." היא תובעת מבית ההוצאה של פרסקוט, "פינגווין רנדום האוס", פיצויים על הנזק שנגרם לה לכאורה ועל הפרת זכויות יוצרים.

שתי הסופרות הוזמנו להופיע יחד בפסטיבל הספרות בצ'לטנהם, בחסות ה"סאנדיי טיימז", אך לאחר המבוכה שנוצרה עם הגשת התביעה, הופעתן ירדה מן הפרק.

"אם הדבר אכן יגיע לידי דיון משפטי, אנו מוגנים לחלוטין," נמסר מ"פינגווין רנדום האוס". "טענותיה של פסטרנק חסרות כל בסיס, ולפיכך היא החליטה להפנות אותן לעיתונות במקום לחכות למועד בירור תביעתה, כפי שביקשו עורכי דינה."

כמו כן, בית ההוצאה טוען כי חייה של אולגה איווינסקאיה שימשו כנושא של ספרים רבים, עוד לפני הביוגרפיה שכתבה פסטרנק. עוד טוענת ההוצאה שפרטים אלה מופיעים בביוגרפיה של איווינסקאיה "שנותיי עם בוריס פסטרנק ובלעדיו", שפירסמה בתה של איווינסקאיה, אירינה ימליינובה ב-1978, בספרם של פיטר פין ופטרה קובה "תיק ז'יוואגו" ובספרים נוספים.

כאשר ספרה של פסטרנק "לארה" פורסם בשנת 2016, הוא זכה בהוצאה להגדרה הבאה: "סיפור אהבה בלתי ידוע, אשר היווה השראה לכתיבת 'ד"ר ז'יוואגו'". אך כאשר הספר זכה לסקירה ב"ניו יורק טיימז", צויין בה כי המילים "בלתי ידוע" פשוט אינם תואמות את המציאות, מכיוון ש"תולדות הרומן בין פסטרנק לאולגה סופרו כבר לא פעם."

ההמשך, מן הסתם, יבוא ואנחנו נדאג ליידע בכך את קוראינו.