דמותה של גרדה טארו, הנחשבת לצלמת המלחמות הראשונה, והייתה אהובתו של רוברט קאפה, זוכה סוף סוף לספר המתעד את חייה – ומותה – הסוערים

 כל כך הרבה אהבה, דרמה, ובעיקר יהודים – והסיפור הזה נותר כמעט לא ידוע, טמון עמוק בנבכי ארכיונים לצילום באירופה. אבל לא עוד. הספר "הבחורה עם לייקה", שזה עתה זכה, יחד עם המחברת שלו, הלנה יניצ'ק, בפרס "סטראגה" האיטלקי, המוענק לספר הטוב ביותר של השנה, מגלה את כל פרטי הסיפור הרומנטי, הטראגי והנפלא הזה, שמעט מאוד ידוע עליו.

"לייקה" הוא דגם של מצלמה גרמנית פופולרית, שפותחה עוד בימי מלחמת העולם הראשונה, ובמשך שנים הפכה למצלמה המדויקת הראשונה בעולם. הבחורה עם "לייקה" היא צלמת העיתונות הגרמנייה-יהודייה גרדה טארו, שנהרגה במלחמת האזרחים בספרד, וסיפורה מובא לראשונה בספר.

גרדה טארו נולדה בשם גרטה פוהוריל ב-1910 בשטוטגארט למשפחה יהודית שהיגרה מגליציה. ב-1929, קצת לפני השתלטותה של המפלגה הנאצית על גרמניה, היא עברה עם משפחתה ללייפציג. טארו התנגדה לשלטון הנאצי, וב-1933 אף נאסרה בגין הפצה של התעמולה האנטי-נאצית. זמן קצר אחרי זה, בני משפחת פוהוריל הענפה נאלצו לעזוב את גרמניה והתפזרו לכל רחבי העולם, ויותר גרטה לא נפגשה איתם.

בגלל רדיפות השלטון, טארו עברה ב-1934 לפריז, שם, שנה מאוחר יותר, פגשה בצלם עיתונות יהודי הונגרי אנדרה פרידמן, אשר לימים שינה את שמו לרוברט קאפה, ונודע כצלם המלחמות הגדול ביותר במאה ה-20. טארו החלה לעבוד כעוזרת האישית שלו, השניים התאהבו, ועברו לגור ביחד – "לגור" זו הגדרה קצת מרחיקת לכת, כי קאפה כל הזמן הסתובב בעולם, מצלם במקומות הכי מסוכנים. גם גרטה פוהוריל החליפה את שמה המקצועי לגרדה טארו – שילוב בין שמות של השחקנית השוודית גרטה גארבו לבין האמן היפני טארו אוקמוטו.

כאשר ב-1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד, בני הזוג העבירו את פעילותם לשם, ותצלומים שנעשו על ידי שניהם פורסמו בעיתונות תחת הקרדיט המשותף של רוברט קאפה. כאשר קאפה ביקש ממנה להינשא לו, היא סירבה.

טארו הצטרפה לחוגים האנטי-נאציים באירופה (ארנסט המינגוואי, ג'ורג' אורוול ואחרים), ובהדרגה היא רכשה מעמד עצמאי משלה. היא זכתה לחוזה אישי עם היומון הצרפתי בעל הנטיות השמאלניות "סה סואר", ותצלומיה האקספרסיביים החלו להתפרסם תחת שמה בשורה של עיתונים בינלאומיים יוקרתיים. היא כבר לא חסתה בצילו של קאפה אלא רכשה לעצמה שם משלה.

במהלך כיסוי הנסיגה של הצבא הרפובליקני לאחר קרב ברונט בספרד, ביולי 1937, טארו נסעה ברכב שהוביל חיילים פצועים. באחת מטלטלות הכביש הרכב התהפך, וטארו נפצעה פצעים אנושים, מהם נפטרה למחרת. מאוחר יותר נפוצו שמועות שהתאונה היתה למעשה מבוימת על ידי אנשי המודיעין הסובייטיים, וטארו נפלה קורבן למסע הטיהורים של סטאלין, אם כי לא נמצא שום סימוכין לכך.

היא נקברה בהלוויה רבת משתתפים שארגנה המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ב-1 באוגוסט בבית הקברות פר לשז בפריז.

כשקאפה שמע על מות אהובתו, הוא לקה בהלם ולעולם לא נישא, אם כי ניהל רומנים עם מספר נשים מפורסמות בהוליווד, אינגריד ברגמן ביניהם.

שבת המכשפות

פרס "סטראגה" האיטלקי נוסד ב-1947 על ידי מריה בלונצ'י וגווידו אלברטי, הבעלים של חברה המייצרת את הליקר "סטראגה", אשר העניק לפרס את שמו. כן קשור שמו של הפרס לאגדה איטלקית עתיקה על מכשפות בנוונטו ("סטראגה" היא מכשפה באיטלקית). הזוכה בפרס נבחר מדי שנה על ידי חבר שופטים המונה 450 נציגי אליטות התרבות במדינה, אליהם מצטרפים הזוכים משנים שעברו.

יניצ'ק, אשר ניצחה את מתחריה עם 196 קולות, הפכה לאישה הראשונה באיטליה הזוכה בפרס זה 15 שנה.

כמו גיבורת ספרה, יניצ'ק, שגרה כיום באיטליה, נולדה ב-1964 במינכן, גרמניה, למשפחה פולנית בעלת שורשים יהודיים. היא עברה לאיטליה, שם פורסם קובץ שיריה בגרמנית, ב-1983. כיום היא עובדת כלקטורית בהוצאה לאור איטלקית גדולה. רומן הבכורה האוטוביוגרפי שלה, "שיעורים באפלה", יצא בשנת 1997, וזכה בפרס ספרותי יוקרתי לרומן בכורה באיטליה. ב-2002 יצא לאור רומן נוסף שלה, "מזון", ואחריו "פרת השטן" – אף אחד מהם לא תורגם לעברית.

היא פועלת רבות למען הנצחת מורשת השואה, ותרגמה לאיטלקית רבים משירי המשוררים היהודים.