הגרסה הטלוויזיונית החדשה של "פרנהייט 451" לא מחדשת דבר, ולוקה בכשלים נוספים

איך לוקחים רומן מופת דיסטופי, שכבר זכה לגרסה קולנועית מעולה, ועושים לו עיבוד חדש? אל תשאלו את HBO. הרבה באזז ליווה את הגרסה הטלוויזיונית החדשה של "פרנהייט 451", והנה השבוע היא עלתה בערוצי הווי.או.די שלנו, ואין מנוס מלחזור על קלישאה ותיקה – ההר הוליד עכבר. אכזבה גדולה.

ראשית זה התסריט. בניסיון לעדכן את "פרנהייט" לימינו, הבמאי ראמין בהרני – אמריקאי ממוצא איראני (ארץ שבה מבינים משהו על שריפת ספרים), שעשה בעבר כמה סרטים עצמאיים לא רעים, כמו "99 בתים", ושותפו לכתיבה, אמיר נדרי – השמיטו ושינו אלמנטים רבים מהספר. הדבר לגיטימי אמנם, עיבוד קולנועי לא חייב להיצמד לגמרי ליצירה הספרותית עליה הוא נשען, אך במקרה הזה השינויים רק פגעו בסרט.

הדמות הראשית בסרט היא גאי מונטאג, כבאי העוסק בשריפת ספרים בעולם עתידי, הנשלט על ידי ממשל המתנגד לכל סוג אמנות שהוא, ובמיוחד לספרים – כי הקונפליקטים והאמירות הסותרת שבאלה עלולים להכביד מדי על הציבור ולמנוע ממנו את האפשרות להיות מאושר. בניגוד לספר, בו  מונטאג הוא גבר באמצע חייו הנשוי שלא באושר, בסרט מונטאג הוא רווק צעיר, הגאה בעבודתו. המהלך נעשה ככל הנראה על מנת למשוך לסרט קהל צעיר יותר, אך בכל מקרה הוא רק מוריד מאשר מעלה. כשמדובר במייקל בי. ג'ורדן, שקפץ לכאן היישר מ"הפנתר השחור" – זה מסתובב במהלך כל הסרט באותה הבעה של קשוח אבל מהורהר.

גם שאר השחקנים הראשיים מרגישים שנקלעו למקום לא להם. סופיה בוטלה הנאווה, שהגיעה לכאן משורה של סרטי אקשן-פנטזי אינפנטיליים, אך כמורדת צעירה, שמסגירה את חבריה למפקד הכבאים, קפטן ביטי – ולא ברור למה – לא משתלבת בתפקיד. זו לא היא, בקיצור. מייקל שאנון ("צורת המים") עושה עבודה יעילה כדרכו, אך האמת היא שכבר נמאס לראות אותו בתפקיד הבריון השכונתי. התפאורה הועתקה לגמרי הן מ"בלייד ראנר" הוותיק והן מגרסתו החדשה.

ההברקה הקטנה והיחידה שכלולה בסרט, ומכוונת לפוליטיקלי קורקט, משולבת בסצינה בה קפטן ביטי מסביר למונטאג את האידיאולוגיה בשמה הם פועלים. הוא מזכיר למונטאג איך הכול התחיל:  "'הקלברי פין', למשל, וידידו הכושי – הלבנים ידעו שאתם השחורים תיפגעו ממנו – אז שרפנו אותו. הפמיניסטיות לא אהבו את הנרי מילר והמינגוויי – אז גם אלה עלו בלהבות".

ואגב בימינו, כאן ועכשיו, הגרסה החדשה נושאת עימה ניחוח ארכאי משהו. מה לכם הזעזוע משריפת ספרים, כאשר פוליטיקאי בכיר שלנו מתגאה בכך שלא קרא אף ספר בחייו, שרת התרבות בונה קריירה על הצהרות הרהב שלה שלא קראה אף ספר של צ'כוב, ואילו ראש הממשלה קרא בחייו יותר תמלילי חקירות מאשר ספרים. העתיד הדיסטופי כבר מזמן כאן.