close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • הספר המודפס, האם זמנו פס?

    בלפור חקק | מאמרים | התפרסם ב - 19.04.24

    מקאמה עתידנית

    אינני יודע מה יום המחר יגיד/ האם הספר המודפס ייוותר בעתיד?

    הספרים המודפסים היו בראשית היווצרָם/ פרי טכנולוגיה חדשה שלא הייתה בעולם:/ גוּטֶנבּרג רצה לכתוב על קְלף, אך המקצוע היה תָפוּס/ בְּלית ברירה הוא המציא את הדְפוּס./ מאז באה לעולם פְּריחה לא רגילה/ כשדְברים היו מודפסים, אנשים התאהבו בַּמילה./

    כולם נֶאחזו בספר, הֵריחו את הנייר/ ריח הדפוס הִתאים לכל דבר. באוויר הורגש הניחוח החדש, כמו יין טוב, כמו שֵׁכר.

    באוויר הצלול של ירושלים עיר החומות/ שבו אותן גלופות עופרת, שבו אליי בחלומות.

    היינו ילדי גאולה בשנות החמישים, כאן על קַו התֵפר/ וכבני נביאים יצרנו מכונת דפוס מִמחקים של בית ספר./ גלפנו אותיות הפוכות על מַחק/ הייתה לנו כָּרית לחותמות והַדפָּסה בנחת. / הדפסנו עיתון שלם מאותיות של מְחקים/ כתב עת מדהים, גם עשיר, רענן ומַחְכִּים.

    היום ה"קינדל" פורח וּמתמיד/ אנו שואלים, האם יש לספר המודפס עתיד. /האם כדי שיהיה לנו כֵּייף/ צריך סֵפר שאפשר בו לדפדף?

    הספר המודפס מפעיל חושים רבים/ מַגע הנייר, רֵיח הדיוֹ והצְליל של הדפִּים./ זה יוצר חיבור חושני מיוחד ויחיד/ שִכְרון חושים שיישאר גם בעתיד./ בעולם הרגשוֹת, אנו חשים חוֹם בַּגוף ולַהַט הדָם/ והאָדם נשאר אָדם./ זה כמו חוש שישי, זה טיבו של היצור האנושי: כבני תרבות אנו חוֹוים רחשים ותרחישים מבּוקר עד רֶדֶת/ ממש כמו האדם המקראי בימי קֶדֶם./ בטעות חשבנו, לאדם יש חמישה חושים/ והעת המודרנית תיזזה אותנו באלגוריתם, בגלי אתר, גלי רדיו וגם מַרעין בִּישין, עוד שְבָבים חדשים./

    לפתע קם המסך הממכר/ המחשב הקר שאין העין דוקר/ מי ימלא את הלב שחש כמו נחרב/

    לבו בגלופה מאירה במזרח/ והוא בסוף גולם דיגיטלי שנצרב במערב…

    ומי יבכה על הרטט של הדור שגדל לתפארת/ על הקסם של גלופות העופרת?

    מי שאוהב יופי, יידע שיש לו זכות לבחור ספרים יפים/ כאביר פלאי יידע להתפעם מן הכריכות, כאילו היו נוֹפים./ נייר איכותי וטיפּוגרפיה, פונטים מתחלפים – בקליידוסקופ הזה היו גוונים מטריפים/ כל ספר היה ארמון פאר/ כל מגע בו את הלב היה שובר/

    וההתרגשות הזו, הלב חש בה צלילים/ הרטט לקראת המתָנה, הספר שמקבלים/ וכמובן,  אותו ערך סנטימנטלי, אותו קסם של דף קורן במילים. /

    ההקדשה בעמוד הראשון מלווה אותנו תמיד/ האם אותה התרגשות תלווה אותנו גם בעתיד? / יש לי "על הנֵר ועל הרוּחַ" של דויד שחר, עם הקדשה אישית/ זו מזכֶּרת שמלווה אותי לעתיד כחוויה רגשית./ גם בעתיד, הסוֹללה של ספר מודפס אינה מתרוקנת/ המילים שרות תמיד והמוסיקה מתרוננת./ הספר אינו זקוק לסוֹללה כדי להיפָּתח/ כן, גם לא ספר תנ"ךְ./ זה הולך להישאר כך גם בעתיד: / הספר המודפס הוא סוֹללה עם עתיד מובטח.

    המצב עכשיו והמצב אחר כך

    ספרים אלקטרוניים כובשים היום מעמד חשוּב/ הקורא לוחץ על מֶתג: "יצאתי מדַעתי, תיכף אשוּב"/ הקוראים אוהבי הדף/ חוששים שהדיגיטלי יהיה מועדף/ המצב הוא מצב של דו- אִיוּם/ ובעתיד זה יהיה מצב של דו- קִיוּם.

    מי שמחפּשׂ חוויה רגשית עם רוחַ/ גם בעתיד יעדיף ספר שדפָּיו נעים למשב הרוּחַ/. הוא יוכל תמיד להחזיק תיק צַד/ שיֵש בו קינדל עם אותיות רצות על הצָג./

    ספר כָּתוב לעד יישאר נכס תרבותי חשוב/ קסמו שובֶה אותנו, וישבֶּה אותנו ועוד ישוּב/ מילים מודפסות וגם דיגיטליות הן עדיין אחיות/ תמיד ינועו לעָתיד על גֶשר האותיות / שתי המדיות יישאו תמיד אותה תפילה:/ שנדע לשמור על כְּבוד המילה.

    הספרים תמיד יהיו מאגרי יֶדע, מְפַלסי נתיב/ שומרים תמיד על חָכמת הקולֶקטיב./ הם יְתעדו תמיד היסטוריה ותרבּות, ויעשׂו זאת בּשנינוּת/ הם יעשירו אותנו בתוֹלדות המדע והאמנוּת. / כך הם תמיד מפליאים לחצות זמן ותמיד  נָעים/ למען כּולנו, למען הדורות הבאים.

    מי שרוצה לדעת את העתיד, אינו הולך לאִיטו/ הוא פשוט זריז, הוא כותב אוֹתוֹ./ העתיד תמיד חש כמו נֶצח בשעתו.

    הספר המודפס וגם הדיגיטלי הם שני אורוֹת/ הם חֲפצים תרבותיים המשקפים זהויות של חֲבָרות/ תרבות של דוֹרוֹת. / גם בעתיד נִלמד מהם בְּדרך דיגיטלית או חוּשית/ את המארג העשיר של התרבות האנושית./ כשהשִגרה שוחקת, והלב שוקק ולָהוּט/ הספר הוא 'חדר הבריחה' המרַגש מן המציאות.

    התקווה לעתיד לספר הכתוב

    נֹאמר זאת במילים פשוטות מאודעתידו של הספר הכתוב הוא וָרוֹד/ הספר המודפס דפָּיו משוּננים/ הוא חותֵך ברטט את דרכו לֶעתיד, לַזמנים המִשתנים/ בעידן ה'תיק-תוק" הקצב אכן סואן וּמתַקתֵק/ אבל הספר נותר חי, נושם, רֵלוונטי וּמרתק.

    כתבתי את הדברים הללו כמסע שהוא שיר, ללא מנגינה/ השיר נקרא: "חנות הספרים האחרונה":

    חנות הספרים האחרונה / בלפור חקק

    בִּקַּרְתִּי הַיּוֹם בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים

    הָאַחֲרוֹנָה בָּעוֹלָם:

    הִיא עָמְדָה עַל סַף גַּן הָעֵדֶן

    כְּשֶׁגַּלְגַּל הַזְּמַן הָלַךְ אֲחוֹרַנִּית

    בְּדַרְכּוֹ אֶל הַכָּאוֹס הַמֻּשְׁלָם –

    בְּמַפְתִּיעַ, הַהִיסְטוֹרְיָה רָצָה לְאָחוֹר

    עַל פַּס מְגֻלְוָן

    דָּהֲרָה בְּסֶּרֶט נָע שֶׁל צִלּוּמִים בְּשָׁחֹר לָבָן:

    חֻרְבַּן הַסֵּפֶר לְעוֹלָם.

    הִיא טָסָה בְּדַרְכָּהּ לִטְבֹּעַ בְּאַרְבַּעַת נְהָרוֹת

    ״גַּן הָעֵדֶן״

    (הַשֶּׁלֶט כְּבָר כָּתוּב בְּעִפָּרוֹן)

    לִהְיוֹת מֵעַכְשָׁו סוֹף קִרְיַת סֵפֶר:

    קִרְיַת הַסֵּפֶר הָאַחֲרוֹן.

    בִּקַּרְתִּי בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים הָאַחֲרוֹנָה

    הַשֶּׁלֶט בְּעִפָּרוֹן כְּבָר מָחוּק

    וְשַׁעַר גַּן הָעֵדֶן חָתוּם.

    רָאִיתִי שֶׁמַּמְלֶכֶת הַסֵּפֶר שׁוֹקַעַת כֻּלָּהּ

    בַּמִּדְרוֹן אֶל תְּהוֹם רַבָּה

    בַּדֶּרֶךְ אֶל הַלֹּא כְלוּם.

    אֵין קוֹרֵא וְאֵין בָּא.

    נֶחְפַּזְתִּי אֶל דּוּכְנֵי הַסֵּפֶר

    שֶׁל חֲנוּת הַסְּפָרִים הָאַחֲרוֹנָה

    קוֹרֵא בְּקוֹל רָם סִפּוּרִים וְשִׁירִים.

    שָׁאֲלוּ אוֹתִי הַמּוֹכְרִים הָאַחֲרוֹנִים

    לְשֵׁם מָה הִגַּעְתִּי אֲלֵיהֶם

    בְּיוֹם הַפִּטּוּרִים.

    עָנִיתִי שֶׁהִגַּעְתִּי לַחֲנוּת לִהְיוֹת:

    מוֹכֵר סְפָרִים.

    השיר מתוך: סולם הכלים השבורים 2023

    בלפור חקק

    בלפור מידד חקק (נולד ב-26 באפריל 1948) הוא משורר וסופר ישראלי. לשעבר יושב ראש אגודת הסופרים העבריים. נולד בבגדאד שבעיראק ועלה עם משפחתו לישראל ב-1950. לחקק שני אחים ושתי אחיות. בילדותו התגורר בבתי סיידוף בירושלים. כבר בילדותם החלו הוא ואחיו הרצל לפרסם את יצירותיהם בעיתוני הילדים, ובהם "הארץ שלנו". ב-1965 נבחר לחתן התנ"ך העולמי לנוער (אחיו התאום הרצל זכה בסגנות). היה כתב נוער של "מעריב לנוער" (1964–1966). בצה"ל שירת כחוקר במצ"ח. הקים ב-1988 את "קבוצת הסופרים הציונים" שיוזמת ימי התנדבות של סופרים בערי פיתוח ובכפרי ילדים. עסק בחינוך, תחילה כמורה בבתי ספר בירושלים ואחר כך ככותב תוכניות לימודים במשרד החינוך וכמפקח במזכירות הפדגוגית, עד פרישתו (2015). במשך עשור ניסה עם אחיו להתקבל לאגודת הסופרים, אך ללא הצלחה[1]. לבסוף התקבל לאגודה ובין השנים 2005–2011 כיהן כיושב ראש אגודת הסופרים העבריים (החליף בתפקיד את אחיו התאום הרצל חקק). בעל תואר ראשון ושני בהצטיינות באוניברסיטה העברית. נשוי ואב לשלושה בנים. ב-2021 זכו הרצל ובלפור חקק בפרס השר לתרבות יהודית, שהוענק בטקס בא' בניסן תשפ"א

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    קֵיסָרִים גְּדוֹלִים חוֹזְרִים בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה בְּתֵל אָבִיב

    אורציון ברתנא
    קֵיסָרִים גְּדוֹלִים חוֹזְרִים בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה בְּתֵל אָבִיב. כָּל הַיּוֹם הֵם פּוֹקְדִים...

    נעים להכיר, איריס קאופמן

    מערכת סלונט
    איריס קאופמן, בת 52, נשואה למיכה ואמא לאילון – בן 26,...

    יוסף נסחף לעליונים בתפילה

    שולמית חוה הלוי
    יוֹסֵף שֶׁהָיָה חָבוּק בִּזְרוֹעוֹת הַמַּלְאָךְ נָשָׂא מַבָּטוֹ אֶל תּוֹךְ עֵינֵי הַשָּׁמַיִם...
    דילוג לתוכן