close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • הסיפור שאינו נגמר

    שי מרקוביץ' | הומאז' | התפרסם ב - 12.08.18

    הרומן האחרון של ג'יין אוסטן נותר לא גמור, למרות שבעה ניסיונות של סופרים שונים להשלים אותו

    הסופרת הבריטית ג'יין אוסטן  (1775 – 1817) נכנסה לפנתיאון הספרותי בזכות הרומנים המופתיים שלה, כמו "תבונה ורגישות"*, "גאווה ודעה קדומה", "מנספילד פארק" ו"אמה". התמטיקה האחידה שלהם הייתה חייהן הסוערים, כלומר המתונים, של צעירות מהמעמד הזעיר-בורגני של אנגליה במאות ה-18 וה-19. הרומנים שלה מוערכים בשל טווית העלילה המחוכמת, ביקורתה האירונית משהו על ערכי החברה הבריטית הבורגנית; הפרשנים המרקסיסטים מוצאים בהם הד למאבק המעמדות באנגליה, והפמיניסטיות – את ניצני הסופרג'יזם המתון.

    השינויים המדיניים והפוליטיים של התקופה – כמו תחילתה של המהפכה התעשייתית (שנולדה באנגליה) ומלחמות נפוליאון – חלפו ליד אוזניה של הסופרת מבלי להשאיר עקבות כלשהן.

    אך פרט לאוסטנולוגים, לא רבים יודעים כי על ערש דווי (בגיל 41 בלבד), הייתה אוסטן בעיצומה של כתיבת רומן חדש, "סנדיטון" שמו. למרות שבמשך 200 שנה מאז מותה רבים ניסו להשלים את הרומן, עד היום הוא נותר בגדר כתב יד בלבד.

    פינוק מסוכן

    "סנדיטון" אמור היה להיות רומן קומי, המתרחש בפנסיון ליד מעיינות מי מרפא, הטרנד החדש שהחל להתפשט אז בקרב אצילי הממלכה. סנדיטון הוא כפר אנגלי, שסביבו מתרחשת העלילה.

    ארבעה חודשים לאחר תחילת הכתיבה, כשהגיעה לפרק 12, אוסטן נפטרה (כנראה מהמחלה שייסרה אותה במשך שנים, אך סיבת המוות המדויקת עדיין לא ברורה). במכתב שנשלח חמישה ימים בלבד לפני שנפטרה, כתבה, בסגנון האירוני האופייני לה: "מחלה היא פינוק מסוכן בשלב זה בחיי."

    כתב היד כולל 23,000 מילים, שנכתבו במשך שבעה שבועות. במרכז העלילה עומד מר פארקר, בעל אדמות נמרץ, אשר נחוש להפוך את הכפר לבית מרגוע. על מנת לעשות זאת הוא נזקק לעזרתו של שכנו העשיר, אשר חש משיכה רומנטית כלפי ליידי דנהאם. דמות נוספת בקלחת היא רווקה חדת-עין ולשון בשם שרלוט הייווד, שידה בכל.

    חלק מהעלילה מתרחשת בערים כמו ברייטון, בריסטול, ליברפול ומנצ'סטר, אך האתר המרכזי של הרומן הוא בירת הממלכה, לונדון, שמסתבר כי הייתה קולחת ועליזה ממש כמו בשנות ה-60 של המאה הקודמת.

    כיוון ריאליסטי

    מאז שיַבש הדיו על העמוד האחרון של כתב היד, נעשו לפחות שבעה ניסיונות להביא אותו לדפוס. החל מזה של אחייניתה של אוסטן, אן אוסטן לפרוי, והוא היה המשכנע ביותר – אפשר להניח שהדודה ג'יין שוחחה עם לפרוי על מהלך העלילה. אך גם הוא לא הושלם.

    רוב הסופרים האחרים אשר "השלימו" את הרומן, לא התייחסו לאספקטים הקומיים-אירוניים של כתב היד, ולקחו את העלילה לכיוונים ריאליסטיים יותר ודרמטיים יותר.

    "סופרים אחדים ניסו ליצור מחדש את הפרוזה של אוסטן, מה שבדרך כלל הפך למאוד שטוח," אומרת קתלין ג'יימס-קאוואן, מומחית לאוסטן מאוניברסיטת ססקצ'ואן. "אבל אינני חושבת שהם צריכים לנסות להידמות לאוסטן. הניסיונות שלהם יצרו אמנם המשכים, אבל הם היוו סוג של כתיבה שונה מזו של אוסטן."

    "אוסטן הייתה סופרת שכתבה, תיקנה, שכתבה וכתבה מחדש את כתבי היד שלה," אומרת מומחית נוספת לאוסטן ולסופרות מוקדמות אחרות, יאן טוד. "לקח לה שנים ללטש את 'תבונה ורגישות', וכתב היד של 'סנדיטון' שנמצא בידינו הוא, כנראה, רק הטיוטה הראשונה שלו. "אולי," היא מביעה השערה, "היא בכלל לא התכוונה להוציא אותו בדפוס."

    שי מרקוביץ'

    שי מרקוביץ' עורך ומתרגם, אחרי עשרים שנה בקירוב בתפקידי כתיבה ועריכה שונים בקבוצת "ידיעות אחרונות", מרחיב כיום מעגלים חדשים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 1
    • 1
    • 0
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    הספרייה עולה באש / משחקים מחבואים

    אורציון ברתנא
    הספרייה עולה באש בְּבַת אַחַת הַכֹּל חָלַף – הַתֹּם וְהַנְּעוּרִים שִׁנּוּ...

    תקווה

    יובל ששון
    עכשיו היא מצטערת שלא הסכימה. מצד שני אם כן הייתה מסכימה...

    שני חברים – גבריאל מוקד ושלמה אבינרי

    מערכת
    שיחה בין לילי פרי וגבריאל מוקד על  הקשר בין שני החברים....
    דילוג לתוכן