אריק איינשטיין (2013-1939) שכעת אנו מונים עשור למותו הוא מן הזמרים הישראליים האהובים ביותר בכל הזמנים. יתרה מזאת, אפשר לומר עליו בדומה ליהורם גאון כזמר מבצע ושלמה ארצי כסינגֶר-סונג-רייטר, שהשירים שלו, עשור אחר עשור, בחייו, חרטו באמצעות מחט התקליט דאז, את התודעה התרבותית הארצישראלית שלנו. אף על פי שהפזמון המולחן שינה פניו מן המוסיקה המזרחית של זוהר ארגוב ועד המוסיקה הים תיכונית של היום, איינשטיין ושיריו הנוגים והקומיים נותרו חרוטים בלב הקונזנזוס הישראלי.

זאת תופעה מעניינת כי איינשטיין במהותו היה כנראה אדם צנוע וקצת ביישן עם חרדת קהל ובעיות ראייה שהפסיק להופיע על הבמות, להבדיל מיהורם גאון ושלמה ארצי, בגיל צעיר יחסית, באמצע הדרך, אולי זה גם מה שהפך אותו לאגדה של צעירוּת אותנטית. הוא היה אדם בלתי אמצעי, פיו ולבו שווים. אני עוד זוכר אותו אומר לשדרן המיתולוגי יואב קוטנר בריאיון כאשר הלה הלין באוזניו על העובדה שהקהל מחכה לו ולָמָּה הוא לא מופיע כי "קוטנר, מה אתה רוצה ממני, חבּיבּי, לך תופיע אתה אם אתה רוצה".

כיצד שמר איינשטיין שהיה נסיך תל אביבי, שנולד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והיה בילדותו ובנערותו ספורטאי מצטיין: שחקן כדורסל, קופץ לגובה והודף כדור ברזל, אוהד הפועל תל אביב אדום-שרוף, על רעננות וטריות אומנותית עשור אחר עשור? הוא ידע היטב להתחבר למוזיקאים ישראליים בחיתוליהם ולטפח אותם. המקבילה שלו בספרות היא פרופ' גבריאל מוקד וכתב העת "עכשיו" שלו. כשם שפרופ' מוקד ידע לחבור למשוררים צעירים ולהישאר מעודכן: דוד אבידן ונתן זך, יונה וולך ומאיר ויזלטיר, רוני סומק ומאיה בז'רנו, ידע איינשטיין לחבור למוזיקאים צעירים מבטיחים כמו שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, שם טוב לוי, יצחק קלפטר ועוד. זה השאיר אותו בתמונה.

יתר על כן איינשטיין, שהיה בן יחיד, נסיך כבר אמרנו, לאמו דבורה ושחקן תיאטרון "אֹהֶל" יעקב איינשטיין, התחיל את דרכו האומנותית כמו זמרים רבים דאז בלהקה צבאית, הנח"ל, אחר כך צוות "בצל ירוק" עם חיים טופול ואורי זוהר, "שלישיית גשר הירקון" ו"החלונות הגבוהים"; אבל בעיקר חשובה התקופה שבילה בסוף שנות השישים ובמחצית הראשונה של שנות השבעים במיזם האומנותי שנקרא "חבורת לוּל", שהיה מקבילה של ה"פקטורי" של אנדי וורהול, אך ישראלי שלנו. זאת הייתה חבורת סאטלנים שכללה ילדי פרחים סופֶּר-מוכשרים כמו אורי זוהר עצמו, אבל גם שלום חנוך, יהונתן גפן, מיקי גבריאלוב, שמוליק קראוס, הזמרת ג'וזי כץ, הפזמונאי יענקל'ה רוטבליט, המפיק צבי שיסל, הבמאי והתסריטאי בועז דוידזון ועוד ועוד.

שם התגלה האיינשטיין המגניב והזרוק עם הדיבור המרושל שובֶה הלב שכל הסָחים התקניים לימים, אלה שהם תמיד בסדר ורוצים להיות אחרים ואוונגרדיים, יאמצו אל לִבָּם באהבה רבה ויישאו אותו על גבם אל לב הקונצנזוס למען הדורות הבאים; אותם ילדים תמימים, שיהפכו לגברים, שהלכו לראות בהקרנות חצות חוזרות בבתי קולנוע אלטרנטיביים את איינשטיין היפה והאחֵר בעל הקול המלטף ב"מציצים" ובסרטים אחרים, וציטטו את השורות שלו. יוצא אפוא שכמו "הביטלס", הנערצים על איינשטיין ושכמה משיריהם הקליט בעברית, שהיו סאטלנים זרוקים סופֶּר-מוכשרים שהפכו לתופעה בינלאומית אשר אומצה על ידי המִמסד באשר הוא; כך גם אריק איינשטיין אומץ על ידי המִמסד שלנו. כיום למשל, יש פרס יפה על שם איינשטיין לאומנים ותיקים המוגש מדי שנה וזכו בו משוררים מעודד פלד ועד רוני סומק.

איינשטיין, שגדל כאמור על שירת אלתרמן המאז'ורית ואף אהב אותה, העדיף לימים כאדם מסתגר, מלך גולֶה בגלות תל אביב, שבקושי יצא מביתו – אני גרתי מרחק חמישים מטרים מביתו באותו רחוב, חובבי ציון בתל אביב, ולא ראיתי אותו, להבדיל מאשתו, סימה אליהו, אפילו פעם אחת ברחוב – אותו איינשטיין העדיף שירה לירית הרבה יותר בת אותו דור של אלתרמן, שירתו של אברהם חלפי, ששיחק עם אביו, יעקב, בתיאטרון "אֹהֶל" והיה חברו הטוב, ואף שימש סנדקו של אריק בברית המילה. אריק הקטן היה יושב מאחורֵי הקלעים בצד הבמה כילד, חלפי, השחקן הקומי השובב, היה עובר, נכנס ויוצא מן הבמה, פורע את שערו של הילד תוך שהוא אומר בחיבה: "אריק, שְׁמריק, בָּאריק".

לימים יקליט את אחד האלבומים היפים ביותר בזמר העברי, משירי אברהם חלפי, עם נכנסי צאן ברזל בהלחנת יוני רכטר ומיקי גבריאלוב, אלבום הכולל שירים כמו "עטור מצחך זהב שחור", "שיר על התוכי יוסי", "סתיו יהודי", "שיר על יונה בחלוני" "צער לך" ועוד ועוד. עד כדי כך אהב איינשטיין את שירתו של חלפי שעל קברו של איינשטיין חרוט שירו הקצר של חלפי הבא: "אני מצמצם את עצמי / כדי נקודה / אלמונית – / שלא להטריד בגופי / מלכויות". כל כך מתאים לביוגרפיה המסתגרת של איינשטיין.

איינשטיין היה באמת מבחינת המעשה האומנותי בין יהורם גאון כזמר מבצע בלבד ושלמה ארצי שאת רוב השירים שלו כתב בעצמו וביצע. לאיינשטיין הייתה יומרה לכתוב שירים והוא גם עשה זאת לא רע בכלל, אך כמי שגדל על ברכיו של המשוררים נתן אלתרמן ואברהם חלפי, והיה בקשר עם משוררי-זמר גדולים בדורו כמו יהונתן גפן, הוא לא חש בנוח לכתוב שירים חדשות לבקרים, ועם זאת יצאו לו לא אחת מילים מרגשות. הנה פזמון אחד יפה מאוד שכתב המתאים כל כך לימים אלה "שיר של אחרֵי מלחמה":

"שיר ישן נושן, שיר של חיילים / שחוזרים אחרי הקרב / שיר של אהובה, מחכה לך / מישהו שר את זה קודם // זהו שיר אחרי מלחמה / הוא תמיד מזכיר לי תקווה / היא מחכה, אהובה כבר חוזר / זהו שיר שבא אחרי המלחמה // הוא כותב מכתב, היא עונה שלושה / ככה זה הולך תמיד / הוא שולח שיר, היא מוחה דמעה / מישהו שר את זה קודם // כל הרחוב יוצא, וזורק פרחים / כמה טוב שבא שלום. / הנה הם חוזרים, שיהיו בריאים / מישהו שר את זה קודם // שיר ישן נושן, שיר של חיילים / שחוזרים אחרי הקרב".