close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • המלצה

    רחל היימן | סיפורים | התפרסם ב - 18.02.20

    נורמן היה ילד על אף שהיה כבר בן ארבעים ושמונה. אשתו אמרה שהוא ילד, הילדים שלו אמרו שהוא ילד ואפילו אמא שלו שהיתה אישה מן הזן הקשה אמרה שהוא עדיין ילד. נורמן ענה להם בחיוך שובה לב שהוא פשוט אוהב את זה.

    "אוהב מה?" שאלה אשתו שהתעצבנה כשלא מילא משימות שהיא נתנה לו.

    "אוהב להתגלגל." נורמן אמר וניסה לדגדג את כפות הרגליים של אשתו שבעטה בו כי היתה רגישה לדיגדוגים.

    נורמן גילה את הגילגולים כשהיה בן ארבעים וארבע. זה היה ספורט ממכר. אנשים מכל העולם התקבצו יחד והחלו להתגלגל. גילגולים באופנים שונים: גילגול צידי פשוט וגילגולים מרהיבים שהשאירו את הצופים בפה פעור. היו גילגולים על מזרון וגילגולים במדרון, היו מקומות מיוחדים שנודעו ביכולת הגילגולים בהם. כמו למשל אחת מהדיונות ליד אשדוד. והיו גילגולים במים וכמובן גילגולי אקסטרים באוויר.

    בכל הזדמנות נורמן היה נוסע להתגלגל. הוא הציע לסוזי אשתו לבוא איתו אבל היא אמרה שזה עושה לה ורטיגו. היא לא סתם התחמקה. אכן היתה לה בעיה באוזן שיצרה התקפי ורטיגו לא נעימים, בהם העולם הסתחרר סביבה למשך כמה שניות והיא לא יכלה לעשות כלום שימנע זאת. גם ההבנה שהעולם לא באמת מסתחרר, אלא שזה איזה חלקיק שניתק ושט לו באוזן שלה, לא הקלה על המצב.

    היא היתה, כמו שאומרים, אישה עם שתי רגליים על הקרקע ועם סיבה רפואית לכך.

    נורמן, שבכל הזדמנות הרים את רגליו, הבין שהם לא ממש מתאימים אבל התקשה לוותר עליה.

    ניתן לומר שהיתה שם נוחות, אולי הרגל, אולי סתם חשש להודות בכישלון ולהתחיל פרק חדש. היה גם פחד לעזוב את הילדים, לחפש דירה לצאת לדייטים ועוד כל מיני עיכובים שגרמו לנורמן ולסוזי להישאר יחד ולגדל ארבעה ילדים בפרבר ישראלי טיפוסי, אם יש דבר כזה שניתן לכנות אותו ישראלי טיפוסי.

    סוזי הלכה לטיפול אצל פסיכולוגית כי הרגישה שהחיים שלה ריקים. היא לא ידעה להצביע על הדבר החסר ולכן מיקדה את טענותיה בנורמן, באורח החיים שלו, ברצונות שלו, בשונות ממנה, ביחס שלו לילדים, בילדותיות שלו, בגילגולים שלו. היא ידעה שהיא מגלגלת לפתחו את הבעיות שלה ולמעשה היא צריכה לפתור אותן עם עצמה – אבל כל התובנה הזאת לא עזרה לה להפסיק להתעצבן עליו בערב, כשהוא נכנס הביתה ובמקום להכין ארוחת ערב, לפנות מדיח או לשים מכונת כביסה הוא נשכב על השטיח, מתגלגל ומצרף את הילדים אליו.

    "נורמן נורמן," אמרה, "אולי די כבר."

    "למה?" שאל והעיניים שלו צחקו.

    אחר כך היא מיהרה לאסיפת הורים וביקשה שלא ישכח משהו כדי שהוא כן ישכח והיא תוכל להוציא את הכעס עליו. הפסיכולוגית שלה אמרה שזה המנגנון שמפעיל את היחסים ביניהם.

    יום אחד, כמו שאומרים מספרי סיפורים, נורמן, שנשאר ילד גם בגיל ארבעים ושמונה, אמר לסוזי שיגיע הביתה מאוחר.

    היא לא שאלה למה ולא מה קרה ואפילו לא אמרה לו אוף. ככה פתאום ענתה "בסדר" והמשיכה לעשות סנדוויצ'ים לבית הספר.

    נורמן עמד לרגע בפתח המטבח והיסס. אף אחד לא שם לב להיסוס, לא בזמן התרחשותו וודאי לא אחר כך. יתכן שהיה זה היסוס של אלפית שנייה.

    סוזי לקחה את הילדים לבית הספר והמשיכה לעבודה שלה. היא כמובן היתה מורה לאנגלית. עם השם סוזי אי אפשר להיות מורה לתנ"ך.

    ונורמן, שלמעשה קראו לו יוחאי אבל כולם השתמשו בשם נורמן ואף אחד כבר לא זכר איך זה התחיל כשבשלב כלשהו בתיכון הספר החלו לקרוא לו נורמן – אז נורמן יצא לעבודה.

    זה היה בטוח.

    הארנק שלו לא היה וגם התיק אותו לקח איתו לעבודה.

    היום התנהל בדיוק כמו ימים אחרים. סוזי חזרה הביתה והכינה ארוחת צהריים. הילדים חזרו וישבו איתה לאכול. אחר כך היא החלה בהסעות לחוגים, נכנסה לסופר לקנות כמה דברים, מילאה מכונת כביסה, תלתה, נתנה אוכל לחתולה, קראה בחינות של תלמידים, ישבה עם הילדים לארוחת ערב, הקשיבה לסיפורים שלהם, הפרידה בין הניצים, שלחה אותם לסדר את החדרים, להכין שיעורים, חתמה על אישורים, סגרה את הטלוויזיה והמחשבים, שלחה אותם למיטות, עישנה סיגריה, התקלחה, נכנסה למיטה ,הוציאה את המפתח מהדלת כי זכרה שנורמן אמר שיחזור מאוחר. לרגע חלפה בה תהייה, מה הוא אמר, למה יחזור מאוחר? היא פטרה אותה באיזו סדנת גילגול ונכנסה למיטה.

    בלילה ההוא התהפך עליה עולמה. הבוקר מצא אותה אישה גרושה.

    נורמן חביב הקהל, האיש הטוב והמיטיב, גילגל במשך כמה חודשים מתחת לאפה רומן עם אישה צעירה ממנה שאהבה את הגילגול בדיוק כמוהו.

    אותו לילה הוא לא חזר הביתה משום שאותה בחורה החליטה שחלאס גילגולים בסתר.

    וסוזי?

    סוזי נאלצה ללמוד להתגלגל הלאה. מכיוון שזה סיפור קצר לא אוכל להמשיך לגלול בפניכן את קורותיה. מה הרגישה, איך כעסה, עד כמה רצתה לנקום, מה אמרה לילדים, מה קרה כשפגשה את הבחורה. אתן יכולות לקרוא את הספר של אלנה פרנטה "ימי נטישה" שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד או ללכת לצפות באפרת בן צור בהצגה "תמונות מחיי נישואין" בתאטרון "הקאמרי" או בתאטרון "גשר" או סתם לדמיין איך אתן הייתן נוהגות אם אתן הייתן סוזי.  

    רחל היימן

    רחל היימן, כותבת לבני נוער ולמבוגרים. מלמדת תיאטרון וספרות בתיכון אזורי בגבעת ברנר. עוסקת בהדרכת מורים. סיפוריה פרסמו ב"קשת החדשה", "מאזניים", "עיתון 77", "פטל", "בגלל" וכתבי עת מקוונים. ספריה "לגופה של אהבה" ו"אין נסיכים בנתניה" ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית פועלים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 4
    • 3
    • 7

    תגובות


    2 תגובות על “המלצה”

    1. קרן הגיב:

      סיפור מלא קסם!! וגם הקריאה שלו פשוט מתגלגלת מעצמה. נפלא!!

    2. חגית הגיב:

      סיפור דמיוני נהדר!

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    מגע הזהב של ארנסט לוביץ'

    שי מרקוביץ'
    ביוגרפיה חדשה של ארנסט לוביץ' מבקשת להחזיר לתודעה את הבמאי החתרני...

    פסטיבל הזמר המזרחי

    דוד ברבי
    עַּבְד אַל-וַ'אהַּב הוֹ עַּבְּד אַל-וַ'אֹהַּב נְסִיךְ הַּצְּלִילִים וּמִּלּוֹת הָאַהֲבָה!הַּמּוּבָן וְהַּלֹּא מּוּבָן...

    שִׂמְלָה לְבָנָה

    צביה גולן
    אוּלַי אַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לִרְאוֹתאוּלַי אַתְּ כָּךְ סְתָם מַמְתִּינָה לַבָּאוֹתנוֹשֶׁמֶת מָלֵא...
    דילוג לתוכן