מי עומד מאחורי הדמות (או הדמויות?) של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד בנובלה המצמררת של רוברט לואיס סטיבנסון.

"המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד" של רוברט לואיס סטיבנסון לעולם יישאר אחד הספרים המצמררים בספרות הקלאסית. הנובלה, שיצאה בלונדון בשנת 1886, בוחנת ברוח הרומן הגותי את סוגיית פיצול האישיות. גיבורה, כידוע, הוא ד"ר ג'קיל הנכבד, ג'נטלמן ורופא ידוע, שיוצא מנקודת ההנחה כי בכל אדם יש צד טוב וצד רע. ג'קיל, כמובן, הוא הטוב, והוא עוסק במחקר מדעי בניסיון לאתר את הרוע ולמגר אותו.

במהלך מחקרו מגלה ד"ר ג'קיל מגלה סם המסייע להדחיק לפרקים את הצד הטוב באישיותו, ומנסה את התרופה על עצמו. או אז הוא הופך זמנית למר הייד, יצור אפל, רשע ואלים. בהדרגה ד"ר ג'קיל מתקשה לשלוט על הצד הטוב שלו, ועל אישיותו משתלט מר הייד.

לכאורה ברור לחלוטין שהדמות הספרותית הבלתי אפשרית הזו נולדה במוחו הקודח של הסופר (סטיבנסון באמת היה חולה ומרותק למיטה כאשר כתב את הנובלה). היסטוריונים של ספרות טוענים כי במהלך כתיבת הספר סטיבנסון צרך קוקאין בצורה אינטנסיבית. בנו החורג של סטיבנסון נזכר שכתיבת הנובלה השרתה על אביו עליצות וקדחתנות רבה. תיאוריה מעניינת, אך האם הנובלה כולה היא פרי מוחו הקודח של הסופר הסקוטי? לא בדיוק. היה טיפוס אמיתי שנתן לסטיבנסון השראה ליצירת גיבור הספר.

הג'נטלמן המכובד

ביתו של סטיבנסון, שחי ויצר במחצית השנייה של המאה ה-19, היה מרוהט בפריטים שהכין בעל בית מלאכה לרהיטים בשם וויליאם ברודי. ברודי, סקוטי כמו סטיבנסון, שחי במחצית השנייה של המאה ה-18, היה מעמודי התווך של הקהילה. פרט להיותו בעל בית מלאכה לייצור רהיטים, ברודי היה גם ראש הגילדה של יצרני רהיטים בלונדון, ולא רק זאת, הוא גם כיהן כחבר מכובד במועצת העיר, היה חבר במועדון הג'נטלמני היוקרתי בעיר ונשא בכל מיני תארים פחות או יותר חשובים, ותרם כספים רבים לצדקה.

אך מסתבר כי בלילות ראש הגילדה הנכבד ניהל חיים אחרים לגמרי. בבית המלאכה שלו הוא יצר לא רק  רהיטים אלא גם מנעולים מכל מיני סוגים. ברודי כמובן הכיר את המכניזמים של כל המנעולים שיצר, ועם רדת החשיכה, היה פורץ, בליווי כנופייה של שלושה פושעים שאסף, ללא כל קושי את המעצורים שתכנן בעצמו, וגנב מבתים שרכשו את מנעוליו תכשיטים, כסף מזומן ועוד כל מיני דברי ערך. הוא לא עשה זאת מיד לאחר שהתקין את המנעולים, אלא כעבור זמן, על מנת לא לעורר חשד.

ברודי ביצע את מלאכתו הלילית בזהירות ובקפדנות רבות כל כך, שאיש לא ידע על חייו "הליליים" במשך 18 שנים. בסופו של דבר הוא הוסגר למשטרת לונדון על ידי אחד מחברי כנופייתו, אך הצליח להימלט לאירופה, חי שם כמה שנים עד שאותר על ידי המשטרה המקומית, הוחזר לאחר כבוד לבריטניה, נשפט כדת וכדין ובסופו של דבר נתלה בגין פשעיו.

באותה התקופה אנגליה שרצה פורצים וגנבים, אפילו כאלה שהשתייכו לחברה הגבוהה, אך כל אלה היו אביונים או אנשים שירדו מנכסיהם. ברודי, לעומת זאת, היה אדם אמיד מאוד. בית המלאכה שלו צמח ופרח, וכאמור, הייתה לו הכנסה נוספת במשמרת לילה. הוא היה ידוע כתורם נדיב למוסדות נזקקים, ובנוסף נאלץ לפרנס חמישה ילדים בלתי חוקיים (אשר לא הכירו אלה את אלה) משתי פילגשיו. התשובה נשארה בגדר חידה. נראה כי גם סטיבנסון הצעיר התחבט בשאלה זו, והיא שנתנה השראה ליצירת דמות כה חריגה ואניגמטית כד"ר ג'קיל ומר הייד.

יש בעולם לא מעט אנשים, מיושבים ונורמלים לכאורה, שבתוך נפשם חבויה לא מעט סוציופטיה, ואפילו פלצות. יש גם כאלה שפשוט חיים חיים משעממים ושגרתיים, ולא מזדמן להם לחוות שום הרפתקה. רבים מאלה מתפוצצים בתוך תוכם ברצותם לבצע איזה זמם אפל, אך הם מחזיקים את עצמם בידיים. עד ש…. כמה פעמים קראתם בעיתון על איזה סטודנט יפני מנומס ושקדן, שביתר את בת זוגו לחתיכות, אכל את הכבד שלה לארוחת הערב, ואת שאר אברי גופה איחסן במקרר? או על הטיפוסים האלה שנכנסים לבתי הספר, מרססים את התלמידים והמורים ברובה אוטומטי? ובפי מכריהם ושכניהם חוזרת אותה הפראזה: "אני לא מאמין שהוא עשה את המעשה המזוויע הזה! הוא הרי היה בחור כל כך נחמד ומנומס, תמיד בירך אותנו בשלום ובבוקר טוב, וגם עזר לכסח את הדשא." עניין לפרויד, שתורתו שימשו כניסיון לפצח את דמות גיבורו של סטיבנסון.