close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • המומלצים של רן יגיל

    רן יגיל | המומלצים | שירים | התפרסם ב - 16.09.20

    בהיותי מבקר ספרות בכלל ומבקר שירה בפרט, אני מקבל מדי שבוע ספרים חדשים, חדשות לבקרים. כמו כן, אני עצמי עורך ומו”ל של הוצאה לאור המוציאה ברובה ספרי שירה, הוצאת “עמדה”. אלה הם חמש בחירותיי בתחום ספרי השירה לכבוד השנה החדשה הבאה עלינו לטובה. מדובר בחמישה ספרי שירה שקראתי וחזרתי וקראתי לאחרונה ויש בהם לטעמי משום היופי הרב, ובקריאה שבהם יש משהו מתגמל ומרגש. אני שמח להמליץ עליהם בחום.


    “הכל יקר – שירים 2016-1980” | אסתר אטינגר | מוסד ביאליק | 2018

    בגלל הצנועים והחרישיים:
    בדרך כלל אני נמנע מלכתוב על הסיכומים האלה, “כל השירים”, שהם בדרך כלל עניין לחוקרים ונראים כמו סַרְקוֹפָגִים שמנמנים שבהם השירים והמחזורים הולכים לאיבוד. אך לא בספר הזה של אסתר אטינגר, כלת פרס יהודה עמיחי לשירה. המבחר המסכם של אטינגר נקרא “הכל היקר”, ואכן בשירתה כל ההוויה יקרה לה, והיא נושאת אותה בטון חרישי ומדויק ולעתים גם סיפורי. הכול יקר כי החיים יקרים כמו שהצביעה הסופרת אַליס מוּנרוֹ בפרוזה שלה.

    אטינגר, לפחות זו המוקדמת, אך נמצא לדבר גם רגליים לזה בזו המאוחרת, היא משוררת של מגע לירי עם נוף החודר אל לבו של האני. שם מקסים יש לקובץ השירים הראשון שלה “ירוק אפשרי” שקראתי לפני שנים, בשנות השמונים, כשרק הגעתי להתאזרח ברפובליקה של המילים. יש בו הנמכת ציפיות צנועה מן המציאות הסובבת. שמחה פשוטה.

    “אני צומחת עם הצפצָפָה / שמסגרת חלוני / מחלֶקֶת אותה לשניים / מותירה ענפים בחוץ. // אני צומחת עם הצפצָפָה, בתוכה, / מי צמח בתוך מי. / כעת שתינו בהכנות אחרונות לַסתיו. / מקפלות עלים, / מַשירות מיותר, / צוברות משבים. / אנחנו מצטבּעות יום יום / בגוונים עמוקים של אדמה / מתרחקות כמו מזיכרון / מכל ירוק אפשרי. // אנחנו אורזות / בצוהב הזה הַדֵּהֶה / נסגרות בשקט לקראת מעוף / והגשם, הוי הגשם” (ירוק אפשרי).

    המגע של הטבע והאדם, האנלוגיה ביניהם, סערת הרגש. מה שקורה בפנים קורה גם בחוץ, זו קונבנציה רומנטית; אבל אין אצל אטינגר סער ופרץ רומנטיים – הכול חרישי וצנוע בשיתוף עם הטבע.

    אטינגר עושה שימוש נפלא בשיריה בדמויות מן המקרא, לא מצוות אנשים מלומדה, לא סתם התנאוּת בזכרי לשון, אלא המקורות מוטמעים הם בתוך הוויית היומיום, הם בתוך האני-הלירי האישי. הנה שיר שכזה:

    “מיטה ושולחן וכיסא ומנורה / אמרתָּ / ואני אמרתי אלישע. / מיטה ושולחן וכיסא ומנורה אמרתָּ / כל כך נחוץ ומדויק אמרתי / וכמה כל השאר מיותר. // מיטה ושולחן וכיסא ומנורה / איך לפתע דמי אזל / והייתי לבנה כמו החדר, / כמו הדמעות. / מיטה ושולחן וכיסא ומנורה / נגעו בי כְּעֶצֶם לָטֹהַר / נגעו בַּמיתר הכחול ביותר. // אתה לא אמרתָּ דבר אלישע / ולא גהרתָּ עליי. / מיטה ושולחן וכיסא ומנורה / וכמה כל השאר מיותר” (אלישע).

    לא את נִסיו הפלאיים של הנביא והמופלאים של הנביא אלישע מבקשת הדוברת בשיר, כאשר ברקע יש לקורא כל הזמן תחושה של בן זוג, נמען אהוב. לא פלאות, אלא המינימום שבמינימום: מיטה ושולחן וכיסא ומנורה, כפי שקיבל אלישע. הרבה וי”ו החיבור במילים פשוטות בלי פסיקים כמו לשון ראשונית של ילדים. זה הנדרש לקיום – המינימום הפיזי והרוחני. שמחת הדברים הפשוטים.

    ובאמת כשרוצים לתת דוגמה עד כמה יכול התנ”ך להיות לעתים דיבורי ולא מליצי וקרוב מאוד אלינו ואל שפתנו, עכשווי ולא גבוה ורחוק, מביאים את המבע הזה מסיפורי הנביא אלישע והאישה משונם: מיטה ושולחן וכיסא ומנורה – שפה פשוטה וישירה המגיעה אל לב הקורא. כל השאר באמת מיותר. אבל לא המבחר הזה שעל אף כריכתו הקשה מתחמק מלהיות מהודר, ובעיקר, נשאר כרך אישי ויקר.

    לעמוד הספר


    “מכאן וממרחקים” | רות ארטמן | עורכת: לילי פרי | סלונט – בית הוצאה לאור | 2020

    בגלל הנופים הרחוקים-קרובים:
    חשבתי לעצמי כי רשימה של מומלצים מן הסוג הזה אינה שלמה ללא ספר ביכורים. הנה אחד מקסים שכזה. אילו הייתי צריך לתת כותרת במילה אחת למאמר על הספר הזה הייתי כותב “הַשָּׁמְכָּאן” כשם סיפורו היומני הנודע של הסופר הצרפתי גי דה מופּאסאן, שם הגיבור מתמודד עם טירוף פיזי ומטאפיזי, פנים וחוץ.

    במקרה שלנו, נראה כי המשוררת דרה במקום רחוק, ארצות הברית למשל, וליבה לא אחת כאן אצלנו במזרח התיכון ובפרט בארצנו הקטנטונת, ארץ ישרוּאֵל, בחזקת “לבִי במזרח ואנכי בסוף מערב…”, אלא שלהבדיל מהמשורר הימיבֵּינמי הגדול ר’ יהודה הלוי, אצלה החלוקה היא לא כל כך דיכוטומית והעסק הופך מורכב רגשית, כי היוצרות יכולות להתהפך להן והכאן יכול להיות שם והשם יכול להיות כאן. לפתע יוצא הלב אל הנוף שבארצות הברית, הנוף הקרוב, והנפש מתרחקת מזיכרונות הילדוּת והנערוּת והחיים הצעירים במזרח התיכון. יוצא אפוא ששם הספר קולע מאוד.

    “אור דמדומים סגול / עוטף כבישים שחורים / כתרי סלעים עוטרים / בכובד מלכותי / שרשראות הרים.// באריזונה ונֵבאדה / אין הרי גלבוע / המלך לא נפל שם על חרבו. / גבעות חלקלקות / שובות את עין המטייל / שם כל גבעה היא רק גבעה / ולא גבעת תחמושת / הטל והמטר / הם רק חֵלֶק / מעיקר החדשות. / תעתועי הראייה / גורמים / למדרונות הארבּל והתבור / להתגלות. / ואנו יושבים קלֵי לב / באוויר הממוזג של המכונית / וצופים בנופים חסרי זיכרונות” (תעתועי ראייה).

    הנה כמה דברים יפים שמצאתי בשירים: עופות: עורב, יונה ונשר; שברירֵי רגע; תנודות האור; פּריכוּת החיים. ככלל, יש הרבה בעלי חיים וצמחים ובפרט ציפורים בשירים. צריך אומץ ותעוזה, או נאיביות, כדי לכתוב על ציפורים בכלל ובשירה בפרט. דימוי הציפור כל כך שחוק אצלנו מ”אל הציפור” של ביאליק צפונה. אבל ארטמן ברוב המקרים עושה זאת ברגישות רבה. היא רואה נימים ובני נימים בעופות ובבעלי חיים.

    אני זוכר שהמשוררת אפרת מישורי הוציאה פעם ספר שירה ובו הופיעו מספר שירים תחת הכותרות ציפור 1, ציפור 2, ציפור 3, ואז כתב עליה באופן חריג ביקורת בטורו דאז המשורר דוד אבידן וציין כי הספר הוא רב-ציפורי, גם כן סוג של מחמאה; אבל הספר של ארטמן הוא באמת רב-ציפורי במובן הטוב של המילה, לא כמניירה.

    נדמה כי שירי האהבה של ארטמן מקוריים יותר ואמיצים יותר משירֵי המשפחה שלה שיש בהם משהו יותר קונפורמי ומחויב כלפי הזולת. היא חזקה יותר בשירי האהבה שלה כי היא מאפשרת לעצמה לחשוף את הבדידות של האדם בעולם בחזקת “לא טוב היות אדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה”, כפי שכתב בפרפראזה מהפֶּכֶת על הכתוב במקרא המשורר נתן זך. כך או כך, שירי האהבה שלה חזקים, אם כי יש גם שירי משפחה טובים המופיעים בעיקר לקראת סוף הספר.

    “אז יש אלוהים / אני שואלת את עצמי / בשעה הבלתי מתקבלת על הדעת / של נהיגה / על הכביש האיטי ביותר בקליפורניה. // חרמֵש הירח הדק / הפוך / כמו נוצת קולמוס עתיקה / וחמישה עננים דקים / מסמנים שורות ארוכות ממערב. // אבל אני רוצה סימנים בטוחים / כי לא די לקרוא בין השורות. / חמש שורות, חמש אצבעות / מה זה משנה / מִקריות או אלוהים / עדיין מחכים לי / חמישים מַייל של ספֵקות” (חרמֵש הפוך).  

    לעמוד הספר


    “אַגָּדַת הַכּוֹס מבחר משירי שמעון שמואל פרוג” | שמעון שמואל פרוג | עמדה | 2019

    בגלל המושפעים הידועים:
    בשביל קוראי השירה ואוהבי האמנות בימינו, שאינם קוראים רוסית ויידיש, פרוג הוא לא יותר מאשר שֵׁם של רחוב בערי ישראל. עם זאת, שמעון שמואל פרוג (1860־1916) הוא אחד המשוררים הציונים היהודים שהשפיעו רבות על שירת התחייה שלנו, ובפרט על שני ענקיה: חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי. לשון השיר של פרוג היא בעיקר רוסית ויידיש ומעט כתב עברית, אך בתחום השדות הסמנטיים, אוצר הלשון והדימויים, ניכרת לקורא הישראלי העכשווי, שגדל על שירת ביאליק, מידת השפעתו של פרוג על משוררנו הלאומי.

    בספר שיצא בתמיכת מִנהל התרבות, משרד התרבות והספורט, מצויים תרגומים של שניים: אברהם לוינסון בהברה הספרדית, וטעימות מתרגום קדום יותר של יעקב קאפלאן, שהתפרסם עוד בחייו של פרוג בהברה האשכנזית. השיר המובא כאן תורגם על ידי אברהם לוינסון. בראש הספר מצויה מסת עומק, שהיא מעין מבוא לקורא העברי העכשווי, של ד”ר וועלוול טשרנין, מומחה לספרות יידית ורוסית, שהשלים לא מכבר מונוגרפיה על פרוג. הנה השיר “אַגָּדַת הַכּוֹס”:

    “הֲנָכוֹן הוּא, אִמִּי הַנֶּחְמֶדֶת / מַה שֶׁסַּבָּא סִפֵּר בְּאָזְנַי, / כִּי בְּרוּם הַשָּׁמַיִם עוֹמֶדֶת / כּוֹס גְּדוֹלָה לִפְנֵי כֵּס-אֲדֹנָי, / וְעִם כָּל צָרָה וְצוּקָה שֶׁיָּבוֹאוּ / עָלֵינוּ מִיַּד הַזָּדוֹן, / תִּפֹּל מֵעֵינוֹ שֶׁל אֱלֹהַּ / דִּמְעָה אֶל הַכּוֹס בְּיָגוֹן, / וְהָיָה כִּי תִּמְלָא כּוֹס-הַפֶּלֶא / כֻּלָּהּ עַד שְׂפָתָהּ דְּמָעוֹת אֵלֶּה, / אֵלֵינוּ יָבוֹא הַגּוֹאֵל, / אֲשֶׁר תְּהִלָּתוֹ בִּתְפִלּוֹת יְזַמֵּרוּ, / אֲשֶׁר לְבוֹאוֹ יְצַפּוּ, יְשַׂבֵּרוּ / דּוֹרוֹת, כָּל דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל? // אָכֵן, בְּנִי, אֱמֶת הִיא נִשְׂגֶּבֶת,- / עָנַתּוּ הָאֵם קוֹל עָצוּב. / הַיֶּלֶד שָׁתַק, תְּפוּס מַחְשֶׁבֶת, / אַךְ תֵּכֶף שָׁאַל אוֹתָהּ שׁוּב: / “מָתַי, הוֹ אִמִּי, זוֹ הַכּוֹס בַּשָּׁמַיִם / דְּמָעוֹת תִּמָּלֵא עַד שְֹפָתָהּ? / אוּלַי הַדְּמָעוֹת בָּהּ יָבְשׁוּ בֵּינָתַיִם? / אוּלַי… נְקוּבָה תַּחְתִּיתָהּ? / וְעֵינַיִם תַּמּוֹת כַּשָּׁמַיִם לָטֹהַר, / מְפִיקוֹת עֲנָוָה וְאוֹר-זֹהַר, / הַיֶּלֶד אֶל אִמָּא הִפְנָה. / הָאֵם אֶת רֹאשָׁהּ דֹּם הִרְכִּינָה, עָמָדָה: / דִּמְעָה בֵּין רִיסֶיהָ לְפֶתַע רָעָדָה. / וְהִנֵּה מַבְרִיקָה כִּפְנִינָה / נוֹפֶלֶת עַל רֹאשׁ הַקָּטָן דִּמְעַת-אִמָּא, / דּוּמָם עַל הַמֵּצַח גָּלְשָׁה… / אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם! הוֹ שִׂימָה / גַּם דִּמְעָה זוֹ בַּכּוֹס הַקְּדוֹשָׁה!…”.

    לעמוד הספר


    “ארבעה עשר אטיודים על שירת מאיה בז’רנו ומבחר משיריה” | גבריאל מוקד ומאיה בז’רנו | הוצאת הקיבוץ המאוחד | 2019

    בגלל החידושים המרהיבים:
    הספר הזה הוא דגם מקורי כיצד לכתוב מסה. לא עוד ספר עב כרס שבו ניתוח המתחיל מבריק מצד המחבר ומתגלגל לפרשנות יֶתֶר ולעומס בלתי נסבל, אלא jottings, מעין שרטוטים טקסטואליים סביב אחת המשוררות המעניינות ביותר הפועלות כיום, שהחלה את דרכה הפואטית בסוף שנות השבעים, מאיה בז’רנו. פרופ’ גבריאל מוקד מעלה 14 אסוציאציות באשר לשירתה המורכבת והמתפתחת של בז’רנו, שאותן הוא מכנה אטיודים. זאת קריאת כיוון לנו, המסאים, לחזור ולעסוק בשירתה, מעין גירוי לקורא השירה המורכבת, החידתית, המצפינה סוד. הוא מעניק לנו מפתחות לשירתה.

    בסוף הספר מובא, כדי לסבּר את האוזן, מבחר משיריה החזקים של בז’רנו, אלה שמתוכם מוקד הִדגים וגם אחרים. צריך לומר בכנות, מבחינה סמנטית חווייתית, כל שיר כאן שווה זהב. מ”אֶל כוכב הנפש” המופלא והקוסמי, עבוֹר בשיר בדידות קיומי חזק מאין כמותו כמו “שתי אפשרויות לחצות את השבת” ועד השיר “פגישה עם השחקנים”. פטור בלא כלום אי אפשר. הנה פתיחת השיר “אל כוכב הנפש”:

    “ויהי ויהי ויהי / במחצית במחצית דרכי / אֶל כוכב הנפש / רכובה על סיב אופטי בלתי נראה / הייתי קרן אור, תֶּדֶר קול קצרצר / קרן אור תדר קול נע עד להתנפצותי / ומיד, סמוך לכך – כדור זעיר / הייתי עבּ”מ צעיר / בלתי פגיע ושקוף, רואֶה לא נראֶה / ומלפני מסך מֵימִי תכול אפור / עולם וּמלואו וּמילואת כפתורים בו: / ….” וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. זה לא נגמר לה, ממש כמו אִלתור ג’ז משובח.

    לעמוד הספר


    “בוא זמני” | גלעד מאירי | עורכת: ענת זכריה | מקום לשירה | 2017

    בגלל הצחוקים המתוקים:
    גלעד מאירי (1965) ידוע בקריית ספר שלנו כבוס גדול של השירה. ידו בכול ויד כול בו. הוא עומד בראש גופים כמו “מקום לשירה”, עורך במשותף עם המשוררת נועה שקרג’י, וגם עם אחרים, כתבי עת שונים וספרים, ומנהל איתה את “בית הספר לאמנויות המילה” בירושלים. מאירי הוא גם מסאי בעל רעיונות מקוריים, דעתן ופולמוסן בכל אשר לתפיסות הפואטיות העכשוויות הסובבות אותנו במילייה. מכל הפעילות הספרותית הענפה הזאת מקופחת לעיתים שירתו היפה שיש בה ממד קורצני, חם וחכם.

    אני ממליץ על שני ספרי השירה האחרונים שלו: “בוא זמני” (מקום לשירה) ו”סונט בגט” (מקום לשירה) בעיקר, ובלב שלם, על ספרו הלפני אחרון “בוא זמני”. מאירי אוהב הומור בשירה. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת במנעד ההומור בשירת דוד אבידן. הומור בשירה התופסת עצמה רצינית וחמורת סבר הוא מצרך נדיר, ואינני מתכוון בכותבי הומור לאירוניה מרירה דקה בנוסח נתן זך. אפילו שמחה בשירה בקושי מתקבלת. לרוב השירים נוגים הֵמָּה ועצובים ולכל היותר אובייקטיים ואובייקטיביים כלפי העולם הסובב, אבל אצל מאירי יש הומור בשירה וזה יתרונו. רגיש ומפוכח הוא מגיש לנו, כמי שראה ושמע הכול בעולם המילים, את השיר הנועל הבא על ירח וחביתה:

    “למילים/ כבר אין תוכן/ אולי באמת/ כבר הגיע הזמן לדבר אחרת/ תארו לעצמכם/ כותרת בעיתון/ שאינה על בסיס מילים/ אבל את זה/ קשה לדמיין/ אז משהו אחר בסגנון/ אתמול בלילה/ ראיתי ירח יפה/ ואכלתי חביתה/ ובשורות קטנות יותר/ יהיה כתוב/ שגם מחר צפויים/ ירח וחביתה”.

    לעמוד הספר

    רן יגיל

    רן יגיל, יליד 1968, סופר, עורך ומבקר ספרות. ממקימי ומעורכי "עמדה" - ביטאון לספרות. משמש כמבקר ספרות ב"הארץ" ובעבר היה מבקר ב"מעריב" ובעל טורים אישיים שם בנושאי שירה וספרות ילדים. כתב עד כה 11 ספרים, זכה על כך במלגות ובפרסים, בהם פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. מעורכי כתב-העת האינטרנטי לספרות "יקוד".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 2
    • 4
    • 6

    תגובות


    18 תגובות על “המומלצים של רן יגיל”

    1. גליה סלהוב הגיב:

      אכן יופי של שירה. לצערי יש כל כך הרבה שירה אם בכלל.. סתמית.. שמקבלת תשומת לב. ועם השנים התרחקתי המאמר שופך אור על שירה יפה שמחה גדולה לקורא הנבוך.
      תודה לרן יגיל.

    2. שושי נחלון הגיב:

      תודה על הסקירה/ביקורת. מתפלאה שאין התייחסות לספרי השירה של שלומי חתוכה למשל.

    3. חנה טואג הגיב:

      המלצותיך מרתקות ומעניינות.בחירה יפה של ציטטות (במיוחד מתוך שירתה של אסתר אטינגר) תודה על ביקורת יפה שניכרת בה אהבת השירה. אוהבת לקרוא את רשימותיך

    4. רן יגיל הגיב:

      גליה היקרה, איזו תגובה כנה ויפה. שלמי תודה ושנה טובה. רן

    5. רן יגיל הגיב:

      שושי היקרה, שלמי תודה על התגובה ושנה טובה.
      באשר לשירת שלומי חתוכה, יש בה מן היופי, אך לא מצאתי לנכון לכתוב דווקא על ספריו.
      אולי את תכתבי.
      רני

    6. רן יגיל הגיב:

      חנה, סופרת יקרה. שלמי תודה ושנה טובה. אכן שירת אסתר אטינגר מרגשת. רני

    7. חיים ספטי הגיב:

      רשימת מומלצים מגוונת. רן יגיל מנמק היטב ויפה את בחירותיו, והקריאה בשירים המצוטטים מעוררת הערכה כלפיהם.

    8. ליאורה בן יצחק הגיב:

      נהניתי לקרוא על המלצותיך, רני יקר. חדרה ללבי הכי שירתה של אסתר אטינגר, היא מפליאה לשורר.

    9. רן יגיל הגיב:

      חיים, משורר היקר, שלמי תודה על התגובה היפה ושנה בריאה וטובה. רן

    10. רן יגיל הגיב:

      ליאורה, משוררת יקרה, שלמי תודה על התגובה ושנה בריאה וטובה ממני – רני

    11. כנרת רובינשטיין הגיב:

      רני,
      סקירה מרתקת שהפכה את הבחירה לקשה יותר. תודה על קריאת הכיוון היפה שעשית לכל אחד מספרי השירה
      הללו. כנרת

    12. רן יגיל הגיב:

      כנרת, סופרת יקרה, חחחה.
      שלמי תודה על התגובה החמה ושנה טובה ממני – רני

    13. יצחק דקל הגיב:

      לסלונט בכלל והפעם גם לרן יגיל בפרט (נעים לי וחשוב לי מאד להכירך רן יגיל הודות לסלונט) א’ פלוס וגם עשר!!!
      מהתרשמותי המרגשת ומרוב הנאה ונחת סילחו לי כותבים-מכותבים וקוראים נכבדים על שאני נגרר כאן למעט “שמאלציות” בתגובותי ובהערותי, כדלקמן:
      אני חוגג את ספר ביכוריה של רותי ארטמן שלנו “מכאן וממרחקים” (ידידתי ומורתי מזה כשלושים שנה), את הסקירות המצוינות של רן יגיל על ספרה של רותי ועל עוד ארבעה ספרי שירה ומשוררים נפלאים ובעיקר אני משבח עם צל”ש את הפלטפורמה הנהדרת של “סלונט” שמאפשרת לכולנו ולעוד ציבורים ופייטנים חדשים וצעירים יותר, “להציץ ולהיפגע” ממכמניה, מטעמיה ומאופקיה האינסופיים של השירה העברית. למרות גילי המתקדם של שמונים פלוס כשמדובר בשירה ובפיוט עבריים אני תמיד (ועדיין) שיכור וסהרורי מרוב “כייפ” ונחת, כפייטן מגיל 11, וגם פרוזה שכתבתי ופרסמתי רוב חיי. תודתי מקרב לבי לכולכם על תרומתכם האדירה לתפארתה, לעוצמתה ולחיוניותה של השירה העברית…אני קורא ודובר גם גרמנית ואנגלית רהוטות, אבל כל פעם שאני כותב בעברית אני נדהם מחדש מאוצרותיה המבריקים ונפלאותיה של לשוננו העתיקה… הרבה תודות לכולכם אחיותי ואחי הפייטנים…שנה טובה ומבורכת, שנת השראה, יצירה, ושלום.
      שלכם יצחק דקל (יקל).

    14. רן יגיל הגיב:

      יצחק היקר, איזו תגובה מפורטת ומרגשת. שפתיים יישק! שנה טובה ומבורכת. רן

    15. עדינה בן חנן הגיב:

      רן יקר,
      תודה על ההמלצות ובמיוחד על הנימוקים להמלצות.
      אחד מהספרים שהמלצת עליהם כבר קראתי “מכאן וממרחקים” של רות ארטמן, ואני שותפה להמלצתך ברשימה שכתבתי עליו, בלי לדעת שגם אתה תכתוב עליו. את הספרים המומלצים הנוספים סקרנת אותי לקרוא.
      נהניתי לקרוא את רשימתך כמו את רשימותיך הנוספות שתמיד מרחיבות את הדעת.
      ברכת שנה טובה
      עדינה

    16. גבע ראובן הגיב:

      רן היקר, קראתי בעיון רב את המומלצים. עלי להודות שאני רחוק מן הסגנון, והתוכן ברב השירים המוצגים. את חלקם אני מכיר כמו למשל “חרמש הפוך” של ארטמן ו”אגדת הכוס” של פרוג. למיטב זכרוני פגשתי בהם בפרסומים אחרים שלך. חלק ניכר משיריי סונט בגט של מאירי פורסמו ברשת ודווקא מצאו חן בעיניי. בזיראנו היא חידה עבורי. אני קורא שבחים שמעטירים עליה מבקרים רבים אך איני מכיר את שירתה. גם אפרת מישורי המוזכרת מן הסתם במאמרך המרתק זכתה בזמנו לשבחים רבים מיהודה ויזן שהגדיר אותה כמרכז הצומת המשוררית.
      אתה הרי יודע ששירה בפרוזה אינה כל כך לרוחי למרות שניתן למצוא בה שירים נפלאים. תודה לך על שאפשרת לי הצצה חטופה לעולמם של משוררים אלה. אוסיף רק שאסתר אטינגר מרגשת.
      תודה לשיתוף ולילה טוב.

    17. רן יגיל הגיב:

      עדינה, משוררת ומבקרת יקרה, ראה ראיתי שכתבת על רות ארטמן ואקרא בשמחה. בינתיים שנה טובה ובריאה ושלמי תודה על התגובה היפה. רן

    18. רן יגיל הגיב:

      ראובן היקר, שלמי תודה על התגובה. שנה טובה לך ולכל המשפחה. רן

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    מציאות זרה

    יאיר בן־חיים
    בְּכַבְלֵי בַרְזֶל אֶחְבֹּט בַּפַעֲמוֹנִים,...

    גננוי

    חנה קב רוט
    גן הנוי בכפרנו, או כפי שקראנו לו גננוי, היה חמדת ימי...

    מִלִּים

    בנימין גילאור
    מִלִּים עוֹלוֹת מִתּוֹךְ הַגֶּשֶׁם, מְבַעְבֵּעוֹת מִתּוֹךְ שְׁלוּלִית, מִמְּכוֹנִית שֶׁעוֹבֶרֶת עַל גֶּשֶׁר,...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית