חמשת המומלצים, רשימה חסרה

חמישה ספרים מומלצים בשנה? זה נראה לי בלתי אפשרי. אני קורא ספרים מהנים לא מעט, יש ספרים שיש בהם עניין, אבל ספר שמשאיר בי רושם חזק עד כדי המלצה ועוד בכתב, הוא נדיר הרבה יותר. אין כזה כל שנה.

ספרים שיש בהם עניין זמני או חולף יש רבים. נא לא לזלזל בספרים כאלה, הם עיקרה של הספרות. יש גם ספרים אופנתיים שחייבים להתעדכן בהם כדי לשעשע או להשמיץ בשיחה, או לפחות לא להיתפס לא מוכן. כן, כאלה יש בלי סוף. עם זאת, ספר שבאמת משאיר רושם חזק, ספר שאני מצטער שהוא נגמר, ובכן יש הרבה פחות.

ספר אחד כזה התמזל לי לקרוא השנה. זהו ספר שנקרא כמו רומן, ואפילו דמיוני, ואפילו פנטסטי על גבול הפיוטי למרות שהוא ספר על מדע קשוח, זה ספר שגיבוריו הם דמויות מיוחדות, מן הסוג שנדמה שיש רק בספרים, וזאת – למרות שכל מה שכתוב בספר הזה הוא אמת. שם הספר: ״הכול לפי מידה״ וכותרת משנה מופיעה על הכריכה: "המסע בן שבע השנים ששינה את העולם". הכותב הוא קן אלדר, והתרגום של נעמי כרמל (כנרת דביר, 2006). הספר יצא לאור ב-2006 אבל רק השנה נפגשנו.

אני קורא הרבה ספרים לצורך הנאה וגם לצורכי עבודתי ועיסוקי. קראתי למשל את ספרו של ישי שריד ״מנצחת״ (עם עובד, 2021) ומצאתי בו דבר מה שחסר מאוד בספרות העברית: הרואיות. גבורה צבאית כערך. שווה לקרוא. קראתי גם ספר משעשע על רקע הקורונה, ספר זריז מאת אבי גיל, שמו: "העולם סגור לרגל שיפוצים" (הוצאה עצמית, 2020). חלק מן הסיפורים שם מגיעים לגבהים של אבסורד שאני אוהב.

קראתי שוב את הפרוזה של איציק מאנגר. על איציק מאנגר אני ממליץ, כי חובה להכיר את היצירה שלו כדי להיכלל בעולם התרבות היהודית, אבל לא רק בשל כך. יש בו איכויות. ברומן הפנטסטי, הרומן היחיד שלו ששמו "סיפור גן העדן" יש הרבה יופי. ספר הסיפורים שלו (המבוססים על אמת) ששמו ״דמויות קרובות״ (ספריית הפועלים, 1982, תירגם אברהם שלונסקי) גם הוא ספר חשוב.

ספר נוסף שעורר בי עניין (מצד השפה, המבנה והסגנון) הוא ספרו של קובי עובדיה "העונה האחרונה של מוטי ביטון" (כתר ספרים, 2012).

עצם העובדה שאני צריך להתאמץ כדי למצוא את הספרים שהשאירו עלי רושם עז בשנה האחרונה מעיד שהם לא השאירו רושם כל כך עז. יש לי רשימה של עשרת הספרים הגדולים שקראתי בחיי, לעיתים נדירות נוסף אליה אחד, ולכן אני נאלץ להוציא אחר (או להוסיף, לא יקרה כלום אם זו תהיה רשימת 15 הספרים הגדולים ביותר). בשנים האחרונות נוספו רק שני ספרים לרשימה: "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" מאת מייקל שייבון, ו"אלה תולדות" של אלזה מורנטה. אולי גם "אתה, שלי", של ארי דה לוקה.

עכשיו נעבור לשירה. בתחום השירה הרבה יותר קשה לי למצוא ספר מומלץ כל שנה. גם כל עשר שנים. שירה דורשת הרבה יותר. בכל זאת, ואם כבר הזכרתי את איציק מאנגר, שידוע יותר כמשורר מאשר כסופר (ולכן הדגשתי את שני ספרי הפרוזה שלו) אומר שיש לו כמה שירים נהדרים. לא כולם חובה, אבל אציין אחד מהם שנגע ללבי וקראתי השנה, זה הוא שיר שמתאר מכתב שכותב שוליית חייטים שאסתר המלכה היתה אהובתו לפני שהיא נלקחה אל המלך אחשוורוש. הוא מנסה לשכנע את אסתר לעזוב את אחשוורוש ולברוח איתו כדי לממש את אהבתם הגדולה מן הימים לפני שהיא נלקחה לארמון. היא מצידה בכלל לא מתכוונת לעזוב את חיי הזוהר ולעשות את זה.

אי אפשר בלי להזכיר לסיום שאני עוצר את עצמי מלהזכיר כאן ספרים של מנהלי האתר הזה, מטעמי אתיקה.

מאותו טעם אני נמנע בעיקר מלהזכיר ספרים של בני משפחה קרובים לי. מן הצדק שתדעו שיש יותר מספר אחד כזה. אחד מהם, נפלא, מעניין, מדובר, יצא לאור ממש השנה. לא מזמן. פתרון החידה הוא קל.