המומלצים של ינואר 2023
"מגלה החולשות" | ישי שריד | עריכה: משה רון | עם עובד | 223 עמודים | 88 שקלים | 2023
זיו משתחרר מהצבא בגיל עשרים ושלוש לאחר שירות ביחידת מודיעין מובחרת. הוא מבוקש מאד בגלל מומחיותו בגילוי חולשות במערכות הגנה של טלפונים ומחשבים, אבל בחייו האישיים הוא נואש לאהבה ולחברות, כבול באחריותו הכבדה לאחותו הצעירה והפגועה, וצל נעוריו הכואבים רובץ עליו. הוא מגויס לחברת סייבר שפיתחה מערכת פריצה לטלפונים חכמים. בנסיעותיו מטעמה ברחבי העולם הוא נקלע להרפתקאות בארמונות שליטים ובמרתפי טירות עתיקות, ונזהר לא לשאול שאלות מיותרות.
אולם הצלחתו המקצועית המרשימה של זיו אינה מצילה אותו מבדידות ומלב שבור.
הוא מנצל את כישוריו המיוחדים כדי לחדור לעומק חייהם של אחרים ולחסל איתם חשבונות. פתאום היעדים אינם אלמונים עוד, אלא קרובים אליו מאוד.
ישי שריד, מחבר רבי־המכר "גן נעמי", "השלישי", "מפלצת הזיכרון" ו"מנצחת", כתב סיפור התבגרות טרגי של אחד מטובי בנינו בעת הזאת, שהוכשר לחדור לקרביהם של אחרים ולחשוף את חולשותיהם ללא עכבות של מוסר, אך מסתבך בגלל אנושיותו ורגשותיו.
"סוחר אמנות ושמו נימאנד" | יוסי זיסמן | הציור שעל העטיפה: שי אזולאי, "אמצע הקריירה", 2021 | צילום העבודה: יעקב ישראל | מטר | 392 עמודים | 98 שקלים | 2022
יממה לפני ערב ראש השנה צלצול טלפון בלתי צפוי מחריד את דממת ביתו של סוחר האמנות יצחק נימאנד וקול חלוש נשמע מעבר לקו. אספן אמנות מסתורי בשם הוראס מתעקש להיפגש עמו בדחיפות. הוא מציין שזה בעניין ציור חשוב שנגנב, "זה מה שאני יכול להגיד כרגע, הזמן אוזל… כשתבוא אסביר לך הכול. אנחנו זקוקים לעזרתך."
למן אותו רגע חייו של נימאנד מיטלטלים. הוא עוזב את ביתו שבו הסתגר לאחר מות אשתו, ויוצא למסע בבירות האמנות של אירופה וארצות הברית בחיפושיו אחר הציור. פוגש בסוחרי אמנות ממולחים, אספנים ובעלי גלריות, ובשלל דמויות זרות ועלומות. הוא מוצא עצמו מעורב עם צאצאי ההנהגה הנאצית המתגעגעים לימי הזוהר שלהם, מתעמת עם ידיעות טורדות מימי המלחמה ועם עברו שלו. אט-אט מתגלים עוד ועוד פרטים על אודות התעלומה הבלתי מפוענחת – היעלמות הציור הנדיר, כמו גם פיסות מידע דרמטי מעברו של נימאנד ושל הסובבים אותו עד לסוף המטלטל.
יוסי זיסמן לוקח אותנו אל צידה הנסתר של אירופה, אל החדרים האחוריים של אולמות התצוגה בגלריות ובמוזיאונים, אל מלונות יוקרה ובארים אפלוליים – מבעדם צפה ועולה מחדש ההיסטוריה. וכל זאת על רקע אגדות המדרש, הספרות החסידית, והשירה העברית המשובצים לאורך הטקסט ומהדהדים ביתר שאת את העבר.
"סוחר אמנות ושמו נימאנד" הוא רומן מתח מסועף ועוצר נשימה המעמת מחדש את הקוראים והקוראות עם תקופה מן האפלות בהיסטוריה האנושית.
"ביוטופ" | אורלי קסטל־בלום | עריכה: מנחם פרי | הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד | 233 עמודים | 98 שקלים | 2022
מר ז'וזף שימל – פרנקופיל, לוּזר שפוטר מעבודתו כמורה מן החוץ בחוג הכושל לתרבות צרפת באוניברסיטה – הולך ומסתגר בהישג הנדל"ני שלו, דירה במרכז ההמולה התל־אביבית בלב פקק תנועה נצחי, שבה הוא מוגן היטב בין חפציו ושכיות־החמדה שלו, תוך השתקה של החוּץ וחסימת מראותיו וזיהום האוויר שבו.
הוא חי חיים שבהם "המשימה היחידה שהוא מטיל על עצמו כאדם היא לגור, עם כל תחזוקת הבית ותכולת הבית הכוללת גם אותו"; לדידו הבית הוא־הוא מהות הקיום, "מה שיש לך בחיים הוא מה שיש לך בבית ומה שיש לך בחנייה של הבית".
"ביוטופ", הרומאן החדש של אורלי קסטל־בלום, מזמן לנו אנטומיה מבריקה של האבסורדים של 'הזהות הנדל"נית', תופעה ישראלית מובהקת, הנצבעת כאן בגוני הפואטיקה הקסטל־בלומית. ז'וזף שימל, היוצא מדירתו רק לסידורים הכרחיים ולטיולים שמכתיבים לו צרכיו של הכלב דמוי התחש שאימץ, אינו מתרחק מן הסביבה הסמוכה של לונדון מיניסטור, אך סביבה זו מספקת לתצפיותיו הפדנטיות אינספור הומלֶסים ססגוניים, תשליל הזהות הנדל"נית, אשר עושר המאפיינים הייחודיים של כל אחד מהם הוא מתענוגות הספר.
כל המשועבדים הללו לנכסיהם (או להיעדר־נכסיהם), יחד עם הדיירים של שני מִגדלי העשירים המככבים בספר, מאפשרים לקסטל־בלום לקטלג שורת קלישאות של "הביוטופ" התל־אביבי. את הריאליזם המוקפד כביכול של תיאורן מלווה קריצה של סוריאליזם עליז ומפתיע.
עלילת "ביוטופ" מואצת כששימל מתחיל לצאת מן הבית כדי לבַיֵת בישראל עולים מצרפת, ובעיקר כשמתאחדות הזהות הפרנקופילית שלו עם זהותו כבעל בית: הוא יורש בית בנורמנדי. עד מהרה פולשת לחייו ומתנחלת בהם דרמה יוצאת־דופן של נְכָלים, בעלת אקלים פוליטי, ההולכת ומפקיעה ממנו את נכסיו ומותירה אותו כמי שכבר אינו מסוגל להתחבר לעצמו.
בסופו של דבר הופך האנטי־גיבור חדל־האישים של "ביוטופ" לדמות מעוררת אהדה, שתהפוכותיה נוגעות ללבנו, וגם בזכותו מצטרף הרומאן לשורה הראשונה של ספריה הבלתי־נשכחים של אורלי קסטל־בלום.
אבל מי חבריו? למי נתונה נאמנותו? בהווה אין לו כאלה (הספר לא חי רק בהווה אלא כאמור בכמה מסילות זמן בו זמנית). האדם המשמעותי ביותר עבור אורי היה איזי קסטן, ידיד המשפחה שהיה איש ביון, והוא שלימד את אורי את רזי המודיעין. ובהתאם הספר בנוי פרטים-פרטים, שכבות של קרעי עובדות וזיכרונות, כי כך גם פועלת תודעתו של אורי – אחרי שנים בחיל המודיעין ובצל חניכתו של איזי, הוא מתורגל לצבור פרטים, לרשום לעצמו כל צבע וצורה במפגש עם אדם או מצב חדש. ויותר מכך: לתרגל לקראת דיווח, ולתכנן איך ישפיע הדיווח בן שיחו.
עמודים רבים ומרתקים בספר מוקדשים למיונים שעבר אורי לתפקידים מודיעיניים (במידה משתנה של הצלחה) ולשיחות הנוקדניות עם הממיינים והחוקרים, שבהן לא המלים הנאמרות הן האינפורמציה המבוקשת, אלא דווקא מה שמחליטים להסתיר או אופן מסירת המידע. רוב החיים של אורי שפירא הם חקירה בלתי פוסקת לקראת תפקיד שלא ברור מהו, ולעולם אין החוקרים מודיעים לך מה החליטו.
"אף אחד מאיתנו לא יחזור" | שרלוט דלבו | תרגום מצרפתית: רמה איילון | עיצוב העטיפה: טליה בר | עם עובד | 440 עמודים | 98 שקלים | 2023
הטרילוגיה של הסופרת הצרפתייה שרלוט דלבו, ניצולת אושוויץ, היא בלי ספר אחת הפסגות הספרותיות שנוצרו לאחר השואה. דלבו מתעדת את רגעי האימה, את המאמצים הנואשים לשרוד ואת הצמיכה ההדדית בקרב קבוצת הנשים שעימן הגיעה למחנה – כולם מתנגדות פעילות לכיבוש הנאצי בצרפת. כעבור שנים היא מתחקה אחר קורותיהן וחושפת את הטראומה שנשאו בליבן ובגופן ואת השלכותיה זמן רב אחרי תום המלחמה.
בעוצמה פואטית חריגה ביופייה, דלבו מיישירה מבט מצמית אל הזוועה ומוכיחה כי אפשר ואפשר לכתוב ספרות ושירה אחרי אושוויץ. יצירתה נחשבת כיום לקלאסיקה של ספרות השואה, ולעדות הנשית החשובה ביותר שנכתבה בפרוזה מאותם ימים אפלים.
"אף אחד מאיתנו לא יחזור" הוא יצירת מופת ועדות בעלת חשיבות עליונה, המובאת כעת לראשונה בתרגום עברי.
"אף אחד מאיתנו לא יחזור" הוא רצף של רגעים משוחזרים על רקע מציאות שאנשים שלא חוו אותה לא מסוגלים לדמיין. שרלוט דלבו כותבת על הסבל ומצליחה להדהד אותו בעוצמה גבוהה עד כדי כך רק הלא מודע והמוות. […] הקוללוחש, פולח לב. קול החיים והזוועה. מרגע שהקול הזה נשמע הוא רודף אותך, אינו מרפה. איני מכיר יצירה המשתווה לזושל שרלוט דלבו, למעט אולי "גרניקה" של פיקאסו או "לילה וערפל" של אלן רנה, הניחנות באותן ענווה ושבירוּת , באותו רוך מזרה אימה. הלחש הכואב והמטלטל הזה הוא מאותם ספרים נדירים ששומטים בבת אחת את הקוראים בתוך ארץ זרה להם. (פרנסואה בוט, "ל'אקספרס")
"היינו שקרנים" | א' לוקהארט | תרגום: שרון פרמינגר | משכל, ידיעות ספרים | 284 עמודים | 98 שקלים | 2014
ברוכים הבאים אל משפחת סינקלר הנהדרת.
אצלנו אין פשעים.
אצלנו אין התמכרויות.
אצלנו אין כישלונות מחפירים.
כולנו ספורטאים גבוהים ויפים. העושר עובר אצלנו מדור לדור, יש לנו חיוך רחב, סנטר רבוע וחבטות הגשה חזקות במגרש הטניס. אנחנו גרים, לפחות בקיץ, על אי פרטי מול חופי מסצ'וסטס. ואולי זה כל מה שאתם צריכים לדעת.
שמי המלא הוא קֵיידֶנס סינקלר איסטמַן. אני גרה בוֶורמוֹנט, עם אמא שלי ושלושה כלבים. אני בת שמונה-עשרה כמעט. פעם היה לי שיער זהוב, אבל עכשיו השיער שלי שחור. פעם הייתי חזקה, אבל עכשיו אני חלשה. פעם הייתי יפה, אבל עכשיו אני נראית חולה.
"היינו שקרנים" הוא ספר מתח פסיכולוגי שיתפוס אתכם מיד ולא ירפה מכם הרבה זמן גם אחרי הסוף המפתיע. סיפורה של נערה יפה ממשפחה אמריקאית ותיקה ועשירה, שמבלה קיצים מושלמים בחברת בני ובנות דודיה על האי הפרטי של המשפחה, עד שקיץ אחד הכול משתבש.
ואם ישאלו אתכם מה הסוף – פשוט תשקרו.
"ספר הנוער הטוב ביותר לשנת 2014" בחירת העורכים באתר אמזון.
תגובות