המומלצים של ינואר 2022
"הביתה הלוך חזור" | אילה דקל | שתים הוצאה לאור | 2021
"זה שיש במשפחה שלנו סוד לא הפתיע אותי. ענן גדול של סודות תמיד רבץ מעלינו: מחלות שלא מדברים עליהן, אירועים שהודחקו, שאלות שנשארו לא פתורות. הענן הזה תמיד ליווה אותנו, מרחף מעל, נוגע לא נוגע. האחיות של סבא גבריאל כנראה היו גם הן חלק מהענן הזה. אבל בכל זאת, שתי אחיות זה סוד קצת גדול." כשאבא של ליאורה הודיע לה בוקר אחד שסבתא מרסל מתה, היא לא חשבה שמותה של סבתה הזקנה יהפוך את כל עולמה. אבל בהלוויה היא מבחינה באישה זרה שקוראת מול הקבר "אני סולחת לך, מרסל", ולמרות שבקלות יכלה לחשוב שמדובר באיזו תמהונית או מטורפת בלתי מזיקה, סקרנותה של ליאורה מתעוררת. היא ניגשת לאישה הזרה, ומהר מאוד מבינה שפתחה תיבת פנדורה גדושת סודות ושקרים. החיים של ליאורה – משפחתה, חיי הנישואים שלה ומה שידעה על עצמה – הכול מתערער.
"הביתה הלוך חזור" הוא רומן היסטורי המשתרע על פני שלושה דורות. מאלכסנדריה שבמצרים, דרך המעברה, ההתנחלות שבחבל בנימין, ירושלים ותל אביב נפרש סיפור משפחתי סבוך מאוד, ישראלי מאוד, מותח ומרגש. זה סיפור על משפחה, על נאמנות ועל מה קודם למה. סיפור על שייכות ועל אהבה, על הכמיהה לחופש וביטוי עצמי, ועל אין־ספור הפרטים הקטנים שהופכים אותנו למי שאנחנו. "הביתה הלוך חזור" הוא ספרה הראשון של אילה דקל, מרצה ומנחה בנושאי יהדות, זהות ומגדר, נשואה ואם לשלושה, שהלכה לפני כשנתיים להלוויה משפחתית, ושמעה שם, לגמרי במקרה, סיפור שטלטל את עולמה.
"נערה, 11" | איימי סוטר קלארק | תרגום: אילן פן | ספרי פן ומשכל | 2022
אלי קסטיו הוכשרה בעברה להיות עובדת סוציאלית המעניקה תמיכה לקורבנות צעירים של פשעים אלימים. כעת היא מנחה פודקאסט פופולרי בסוגת "פשע אמיתי", המתמקד במקרים ישנים של ילדים נעדרים וחטופים.
בתום ארבע עונות שבמהלכן פענחה בהצלחה מקרים כאלה בטווין סיטיז שבמינסוטה, אלי מחליטה להתמודד עם המקרה שנהפך אצלה לאובססיה: רוצח הספירה לאחור, רה"ל. לפני עשרים שנה רה"ל הטיל אימה על הקהילה; במהלך שבעה ימים הוא חטף ורצח באופן טקסי שלוש ילדות, כשכל אחת מהן היתה צעירה בשנה מהנרצחת שלפניה. ואז, לאחר שרצח את הקורבן בת האחת-עשרה, הדפוס והרציחות נפסקו באחת.
כשאלי בודקת טיפ שקיבלה ממאזין רק כדי לגלות את גופתו של האיש, היא מרגישה אשמה. ואז, בתוך ימים בודדים, נחטפת ילדה שמתאימה באופן מחשיד לרצף שרה"ל קטע עשורים קודם לכן. התקשורת וגופי החוק הסיקו מזמן שרה"ל התאבד, אך אלי מעולם לא האמינה בזה. היא קיוותה שהחקירה שלה תוכיח שהיא טעתה, אך נדמה שהפודקאסט שלה דווקא מדרבן את הופעתם של קורבנות חדשים.
"תמאם מַכְּחוּל המנוחה" | עודה בשאראת | עם עובד | 2022
מודעת אבל שראה באקראי בעיתון מטלטלת את חייו של ג'וואד, גבר נצרתי קשיש, שפרש זה לא כבר מעבודתו רבת-השנים במשרד ממשלתי וניהל עדכה על מי מנוחות חיי זוגיות ומשפחה רבי־שנים לא פחות. הוא יוצא אל הלוויית תמאם מַכְּחוּל המנוחה ואינו שב לביתו אלא יוצא למסע של תהייה וחיפוש במקומות שונים בארץ, המעלה נשכחות ומזמן לו גם לא מעט הפתעות בנוגע לעבר.
איך יוכל ג'וואד הנבוך להתמודד עם רגשותיו החדשים־ישנים, עם המידע הלא צפוי שהוא נחשף לו, עם דמויות חדשות המפציעות בחייו? האם במעשהו האימפולסיבי המנוגד לאופיו שרף את הגשרים עם סלמא אשתו? האם יוכל לשוב למסלול הבטוח והרגוע שהנחה את קיומו עד כה? או שמא ימצא את עצמו פונה דווקא עכשיו לכיוון אחר?
אגב כך מזמין אותנו עודה בשאראת שוב, ברומן השלישי שלו הרואה אור בעברית בספרייה לעם, למבט מבפנים בחיי החברה הערבית במדינת ישראל בעשורים האחרונים.
"עור עירוני, עיתון 77, גליון 420" | בעריכת אפרת מישורי | עיתון 77 | ספטמבר 2021
הגליון הזה מגלם את הצורך להציג קרעים מתוך הרקמה הדקה, העליונה, הרוחשת והתוססת של האפידרמיס העירוני.
הגליון הזה מבקש ללכת עם ההוויה החיה של עיר, שחלק מהותי בה הוא הצעירות שלה, שפת פני השטח המדוברת שלה, עומקה הנחשף והמתגלה בזמן אמת, בחתך של הרף עין, בלב לבו של רגע צעיר לנצח: ארעי, חסר גיל, נטול עבר ועתיד, תזזיתי, קליפתי. הצעירות הזו כוללת בעיני גם חוסר מחויבות, חוצפה לא מודעת, תמימות, תסיסה שיקוף מדויק ועם זאת לא מסונן (יש חיה כזו) של הרחוב, הממשי והשירי, על כל רחשיו, פראותו, אזורי המפגש וההפתעה שהוא מזמן, ועוד אזורים של פתיחות תודעתית, שבהם אנו נכנסים – בלי צנזורה ובלי שיפוט ומיון – בשערי גן עדן ובשערי הגיהנום שמציעה העיר כאחד. המימד הזה של העיר, אותו שיקוף קליפתי, מקרי, נטול מחויבות היסטורית ופוליטית, המספקת תמונה של רגע אקראי בעיר בלי הפסקה – קיימת גם באידיאולוגיית העריכה שמנחה את הגליון הזה.
אני רוצה שהקריאה בגליון תהיה כמו הליכה ברחוב תל אביבי – זה לצד זה, מהלכים צעירים ומבוגרים, ידוענים ואנונימים הומלסים ודנדים, גבבה של טיפוסים מלאי צבע כי "במקום העיר הזו, שירים הם עדיין מקום זקוק לבני-אדם שילכו בו".
(אפרת מישורי, מתוך "פתח דבר" לגליון)
"החיים הסמויים מהעין של אאורידיסי גוזמאו" | מרתה בטאליה | מפורטוגלית: אראלה טלנברג לרר | חרגול הוצאה לאור | 2022
"שכן אאורידיסי, זאת יש לדעת, הייתה אישה מבריקה. אילו קיבלה את הנוסחאות המתאימות, הייתה מתכננת גשרים. אילו ניתנה לה מעבדה הייתה מפתחת חיסונים. אילו הונחו בידיה דפים ריקים הייתה ממלאת אותם ביצירות קלאסיות. אבל הדבר היחיד ששמו בידיה של אאורידיסי היו תחתונים מלוכלכים, שאותם כיבסה לא רק מהר מאוד כי אם גם טוב מאוד, ולאחר מכן הייתה מתיישבת על הספה, מתבוננת בציפורניה וחושבת על מה היא צריכה לחשוב."
אאורידיסי גוזמאו ואחותה גידה מתגוררות בריו דה ז'ניירו באמצע המאה ה-20. המשפחה, השכונה והחברה, שבועוני האופנה והתסכיתים הרומנטיים ברדיו, כולם מבהירים להן שעליהן להינשא ולהיות עקרות בית צייתניות, מטופחות וחייכניות. אאורידיסי לא מוצאת סיפוק בקיצוץ הבצל דק-דק כמו שבעלה אוהב, גידה נשבית בקסמיו של צעיר עשיר ומפונק, ושתיהן מתמרדות – מי בזהירות ומי בסערה – במוסכמות ובציפיות מהן, ומנשים בכלל.
החיים הסמויים מהעין של אאורידיסי גוזמאו הוא סאטירה חברתית שנונה, רוויה הומור ואירוניה דקה, הפורשת בפנינו גלריה רחבה של דמויות – נשים ששאיפותיהן וחלומותיהן סמויים מהעין הגברית, וגברים השבויים בציוויים חברתיים, אמיתיים ומדומיינים – ומבקשת להאיר את אותן פינות חבויות של צביעות ודיכוי.
מרתה בטאליה נולדה בשנת 1973 בברזיל. היא למדה עיתונות וספרות באוניברסיטה הקתולית של ריו, והקימה הוצאת ספרים. החיים הסמויים מהעין של אאורידיסי גוזמאו הוא ספרה הראשון. הוא תורגם לשפות רבות וב-2019 נעשה על פיו סרט באותו שם. מרתה בטאליה מתגוררת עם בעלה ושני ילדיה בקליפורניה.
תגובות