המומלצים של יולי 2020
"גריי" | לאוני סוואן | תרגום: ארז וולק | עם עובד | 2019
ד"ר אוגוסטוס הָף, מרצה ועמית מחקר באחד הקולג'ים הידועים של קיימברידג', נקלע למצב בעייתי: אחד הסטודנטים שלו נפל מגג הקפלה של קינגס קולג' ומת. האם זאת רק תאונה טרגית או שמא מעשה רצח? אוגוסטוס משער שמדובר ברצח, שכן המנוח לא היה טלית שכולה תכלת, נהפוך הוא. רצח בקיימברידג' – קריית הקולג'ים, מגדל השן של כל האוניברסיטאות – הוא דבר שהדעת אינה סובלת, ועל כן אוגוסטוס מקבל עליו את המשימה לחפש את הרוצח, בעזרתו של גריי, התוכי של המנוח. אבל מתברר שהתוכי הוא ציפור קולנית וקשקשן לא קטן, ועל כן בתחילה אוגוסטוס הולך בחקירותיו מדחי אל דחי. ואולם כעבור זמן־מה גריי שואל את השאלות הנכונות, ואוגוסטוס נוכח שרק בעבודה משותפת יוכלו שניהם לפתור את מקרה הרצח הזה, אגוז קשה במיוחד לפיצוח.
"חדר חושך" | יעל שכנאי | רימונים הוצאה לאור | 2020
איתן הוא מאבטח בדיזנגוף סנטר, סטודנט למתמטיקה ולמדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, וצייר דיוקנאות במדרחוב נחלת בנימין, בימי שישי. מישל עלתה לישראל מִליוֹן שבצרפת. איתן צופה בה חולפת על פניו מדי יום ביומו בדרכה למקום עבודתה, ומצלמת רוליפלקס ישנה תלויה על צווארה. הוא מדמיין שהיא ישנה איתה. השניים מהווים את ליבת הרומן הפוליפוני חדר חושך, הפורש בפנינו את חידת חייהם של צעירים החיים בתווך שבין עולם האמנות לחיי היומיום התובעניים והשגרתיים. במערכת היחסים הנרקמת ביניהם עולות תהיות על מהות האמנות ועל סיווגו של אדם כאמן בעיני אחרים ובעיני עצמו, על חירותו ועל הסודות המעצבים את מהותו. איתן ומישל מנהלים זוגיות עתירת אתגרים המדמה רכבת הרים של רגשות, של סיטואציות ושל דרמה, מתח ומסתורין. את הרומן מלווה באופן קבוע המצלמה – שהופכת דמות מובילה בפני עצמה, אמצעי התבוננות של מישל על העולם סביבה, העולם שאיש אינו רואה, זולתה. הסיפור מתכתב באופן מרהיב עם סיפורה האמיתי של צלמת הרחוב יוצאת הדופן ויוויאן מאייר, מי שרק לאחר מותה ומציאת עזבונה, התגלתה ככישרון ענק וחד פעמי, כשייחודה היה באופן שבו היא התבוננה דרך העדשה והנציחה מצבים יומיומיים, בעיקר של אנשי שוליים שקופים, ברגעים נדירים.
"המיטה עברה דירה" | רבּקה שיף | תרגום: דנה אלעזר הלוי | מטר | 2017
המיטה עברה דירה הוא קובץ סיפורים ראשון של סופרת נועזת ומצחיקה להפליא, שניחנה בשנינות חדה כתער בשילוב רכוּת מפתיעה. הסיפורים מעוררים מחשבות רעננות על גיל ההתבגרות, על מוות, על סקס; על החיים כיהודים בארצות הברית; על נשים צעירות המפלסות את דרכן בעולם. בחורה ניו יורקית בורחת מן השעמום ויוצאת עם מְגדל קנאביס תפרן לביקור במעיינות חמים "סובלניים לעירום" בקליפורניה. תלמידת תיכון חנונית חוֹוה את החוויה המינית הראשונה שלה בקייטנת גיאולוגיה. וסטודנטית יושבת בחדרה, ביום הלוויה של אביה, וצופה בסרטון הווידיאו מהבת-מצווה שלה, מהופנטת מדמותה כילדה. סיפוריה הכנים ושלוחי הרסן של רבּקה שיף מציעים נקודת מבט ייחודית על נשים שמתבגרות (או לא) ומוצאות אהבה (או לא) בעידן שהולך ונעשה חסר ביטחון. הקובץ המיטה עברה דירה מצטיין בהומור ציני, באבחנות דקות וביכולת מופלאה לשים את האצבע על הרגעים החושפניים ביותר בקשרים שבין אנשים, ומציג לקוראים סופרת חדשה ורבת כישרון.
"הכוכבים לא רימו" | דן מירון ואריאל הירשפלד | עם עובד | 2020
שמונים שנה לאחר צאתו לאור של כוכבים בחוץ של נתן אלתרמן, אפשר וגם צריך להודות כי זה המסעיר בקרב ספרי השירה העברית הישראלית. יש כמובן ספרי שירה עבריים שמדרגתם האמנותית אינה נופלת משלו, אבל אין מרהיב, מפתיע, מוזר וּוירטואוזי כמותו. עם הוצאתו לאור הוא התקבל בהערצה בלב הנוער הארץ־ישראלי, אך לאחר ימי דור, משהונחו היסודות של השירה הישראלית על רקע ימי החולין שלאחר הקמת המדינה, הואשם ביופי מופרז וקר ובניכור מחיי האדם הממשי. דן מירון ואריאל הירשפלד טוענים שה"האשמות" מבוססות על אי־הבנה של שני היסודות בשירת כוכבים בחוץ, שעליהם בעיקר נמתחה הביקורת: המוזיקליות הסוחפת, הסדורה והמושלמת של השירים והשפה הפיגורטיבית הצבעונית שלהם. בשני יסודות אלה החוקרים מגלים את הקשב הרגשי העילאי ואת האחריות המוסרית הכבדה שליוו את יצירת כוכבים בחוץ, שיש לראות בהם תוצאה של משבר רוחני בחייו האמנותיים והפוליטיים של המשורר, שהיה בבואה של משבר המודרניזם בכללותו. ספר זה אולי לא יחתום את הוויכוח על כוכבים בחוץ, אבל הוא יתעל אותו לאפיק מחשבה חדש, לשיח רחב אופק ומדויק יותר מזה שהתנהל בו עד כה; שיח זה יחשוף את מה שיכול להתגלות בספר דווקא בימינו אלה, ימי המשבר הגורלי ביחסי האדם עם הטבע והסכנה הגוברת לשלמותו של צלם האדם.
"בקיצור" | קים מונזו | תרגום: איתי רון | רימונים הוצאה לאור | 2020
שלושים הסיפורים המכונסים ב"בקיצור", פרי עטו של קים מונזו, משלימים זה את זה ויוצרים מכלול המוכיח בדייקנות שאין שנייה לה, את חוסר הוודאות הנצחי של האדם. בספרו זה מגיעה יכולת המיזוג של מנוזו לזיקוק מרבי: סיפוריו – הפשוטים והמתוארים בקווים כלליים, לכאורה – מהווים מפגן של שלמות וירטואוזית. קים מונזו (ברצלונה 1952), שילב תמיד בין כתיבה ספרותית לעיתונאית. תוך שהוא בונה את עצמו בשתי סוגות הכתיבה הללו, ספר אחר ספר, מייצב את עצמו ללא עוררין כסמן הימני של הסיפור הקצר בספרות הקטלאנית העכשווית. מעמד זה זיכה אותו בפרס הספרות הלאומי, פרס העיר ברצלונה, פרס פְּרוּדֵנסִי בֶּרְטרָאנָה לרומן הטוב ביותר, באות הזהב, בפרס הרומן הטוב ביותר שנבחר על-ידי קוראי העיתון אֶל טֶמְפְּס, וארבע פעמים בפרס הביקורת המוענק על-ידי כתב העת "סֶרָה ד'אוֹר".
תגובות