המומלצים
סוס בחצאית | ריטה קוגן
אש קטנה 77, 2018
"סוס בחצאית", ספר שיריה השני של המשוררת־מהנדסת והמתרגמת ריטה קוגן, מלא, בין היתר, באיכויות קלאסיות של השירה הקנונית הרוסית המפוארת, שמומרת בחוכמה וברגישות לעברית בת־זמננו. חווית ההגירה, הפליטות והזהות המוטבעים בדי־אן־איי של השירה העברית מאז ומתמיד, לא חומקים גם מהשירה הישראלית העכשווית. עולם המהגר בארצו הופך את שיריה של קוגן לאקטואליים ורגישים במיוחד לאור מציאות ההגירה ההמונית במאה הנוכחית. על אף ששפת אִמָּהּ – הרוסית – מהדהדת בין הדפים בצורת המחשבה על שירה, העברית של קוגן מושחזת, קולחת, ונעה בין משלבים לשוניים שלא קיימים בהכרח אצל דוברי עברית מבית – בטח לא בצורתה זו הנקייה ממניירות. יתרה מכך, העברית של קוגן כשפת ספרות היא בחירה ולא אילוץ, מה שהופך את שפת שירתה לרגישה עוד יותר ובעלת אמירה תרבותית. חוכמתה בים התרבות, לא כמטפורה אלא כתחום ידע, משתלבים יחד עם הים הממשי שאותו היא חווה ברבים משיריה כצלע מגופה, ברגישות ימאית נוגעת ללב: "לא התחתנתי, ספק אם אלד ילדים. / אני משיטה מפרשית." (עמ' 47)
"סוס בחצאית" הוא ביטוי ברוסית שמשמעותו הוא אדם שהוא "יותר מדי" ממשהו – אבל בניגוד למשמעות הביטוי, קוגן היא דוגמה ליוצרת אסופה. גדולתה, או "היותר מדי" שלה, הוא בכוח חוכמתה הרב. הספר יצא כחלק מסדרה לפיתוח ולהוצאה לאור של שירת נשים בשם "אש קטנה 77" בשיתוף הוצאת עתון77, ובעריכת ד"ר אפרת מישורי. קוגן היא מהקולות הבולטים והמעניינים בשירה בת זממנו.
הבוקר בא תמיד | שיבַּטה טוֹיוֹ
לוקוס, מיפנית: ד"ר איתן בולוקן, 2017
מעטים היוצרים שבגיל השלישי של חייהם, ובטח על סף סופם ממש, נשארים עם הערנות והפיקחות הנדרשת לכתיבה עדינה של שירה. בין אם משום שכוח החיים אוזל מהם בגלל מחלה, ובין אם משום שהם מרגישים ששיא חריפות שכלם כבר מאחוריהם ולכן נמנעים מכתיבה אמיצה וחדשנית. מסיבה זו, הצצה פואטית לחיים בגיל המופלג היא נדירה ונחוצה. לא משום שלא כתבו על הגיל הזה, אלא משום שיוצרים שמפרסמים מכתביהם בגיל הזה הוא נדיר. בנוף החברתי הזה, שירתה של המשוררת היפנית שיבַּטה טוֹיוֹ, היא פתח הצצה רענן ושובה לב לכוח החיים והחוכמה של האדם הזקן. טויו (2013-1911) נולדה למשפחה אמידה של מגדלי אורז, ולמרות שנמשכה כל חייה לאומנות, החלה לכתוב שירה בגיל 90. ספרה הראשון פורסם כשהיתה בת 98, והוא נמכר במיליון וחצי עותקים רק ביפן. חוסר היומרה שלה, וקולה הרענן והחף מיהירות של יוצרים בעלי רזומה ענק, הוא זה שגרם לכך שזכינו לקבל שירה עדינה ונוגעת ללב, שמדברת בכנות ובחוכמה, על פחד ותסכולים מהזקנה, בד בבד עם ההשלמה שהגיעה אל סוף חייה.
פתיתי שלג בחמסין | פבל מובשוביץ'
ספרי עיתון 77, 2017
ספר השירים של פבל מובשוביץ' מתכתב עם זהות ישראלית מורכבת הרבה יותר. יש אצלו שורשים מן השירה הרוסית, עברית חדה בהירה ומודרנית, וזהויות מושאלות מתרבות שירת הספוקן-וורד והראפ של תרבות המחאה והשוליים האמריקנית. אין תכתיבים למבנה או חריזה בסגנון הספוקן וורד – הדגש הוא על ההופעה והקשר עם הקהל. בספר הזה, למרות שאין הופעה, אנחנו יכולים לראות בעיני רוחנו ולהרגיש את הקשר המידי עם האמן-המשורר. "פתיתי שלג בחמסין", כמו שמו המציג זהות בעלת סתירות פנימיות הוא ספר של שירה רבת עוצמה:
יוֹ,
הַאוּכַל לַהֲפֹךְ חֲרוּזִים לְאִלְּמִים
כְּשֶׁקּוֹל נְדוּדַי בּוֹקֵעַ הַרְחֵק?
מְבַקֵּעַ לַהַט שֶׁל תְּחִלַּת נְעוּרִים
הֲיוּכַל הָאָדָם עִם עַצְמוֹ לְשַׂחֵק?
הֲיוּכְלוּ חֲרוּזַי הַבּוֹכִים דְּיוֹ שָׁחֹר
לֶאֱסֹף אֶת עַצְמָם עַל לֹבֶן הַדַּף
הֲיוּכְלוּ חֲרוּזַי הֵם רַבִּים עַד אֵין סְפֹר
לְהַרְאוֹת לָעוֹלָם זֶה אֶם.סִי עַל הַדַּף!
וּבְלַהַט הָרֶגַע בּוֹקֵעַ הַצְּלִיל
אֶלֶף מִלִּים כְּמוֹ מַפַּץ הַכּוֹכָב
נִקְרַע הֶעָנָן וְאִתּוֹ גַּם מַשִּׁיל
רָאפֶּר עַל דַּף אֶת כֹּבֶד חַיָּיו.
כבשת הדבש | נעמה יונג
הוצאת פרדס, 2018
אֲנִי מְרַוַּחַת
אֶת מַדָּפיַ
מְפַנָּה אֶת הָרִיק,
אֶת הַמָּקוֹם הַמֵּת,
מְשַׁלְשֶׁלֶת עֹגֶן מְהַסֵּס
אֶל עמֶֹק
האֱָמֶת,
שׁוֹמַעַת
אֶת הַצְּמִיחָה.
שיריה של נעמה יונג הם תולדה של שני קצוות בחייה, מצד אחד העולם המיסטי והרוחני המושתת על הנפש ומצד שני העולם המעשי המושתת על החומר. מצד אחד היא נמשכת אל היוגה ועולם הטבע, ומצד שני היא עובדת לפרנסתה כקבלנית המקימה בתים. ואכן השירים שלה הם מבנים שלמים ומהוקצעים הבנויים על שרטוטים מדויקים של מילים, מאידך הם נושאים אתם תוכן אוניברסלי ומסרים רוחניים, עדות על נפשנו ועל עולמנו. השירים היפים והחכמים הללו מדגישים את העובדה כי אי אפשר להפריד בין החומר לרוח, הקריאה בהם מאפשרת לקבל את העולם על כל ניגודיו וקשייו ולהשלים עמו. (אלי אליהו)
תפילת יחידה | ענת לויט
הקיבוץ המאוחד, 2015
ספר שיריה של ענת לויט, הוא שיח חילוני פיוטי המקַדש את הקשר האמיץ בין אישה לאלוֹהָהּ, לאהוביה, למשפחתה ולשׂפתה. רוח חדשה מַנשימה את לשון המקרא וגיבוריו, הנשזרים שתי וערב בהוויית החיים של ימינו אלה. השילוב בין מורשת העבר הכללית לנחלת ההווה הפרטית נוצר בדרכי כאחד.
"השירה של לויט איננה רליגיוזית, ממש לא, אבל היא עושה שימוש מושכל בכל הידע המצטבר והנרחב שלה על המקורות היהודיים. העיבוד הוא לגמרי אישי, אבל מה עושים בעצם משוררים רליגיוזיים חבושי כיפה או מטפחת? אותו הדבר. שואבים מן המקורות לכתיבתם ובכך מעשירים אותה." (ירון אביטוב)
תודה על המלצות. בדרך כלל לא קוראת שירה אבל עשיתם לי חשק