close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • המומלצים | שירים

    מערכת סלונט | המומלצים | שירים | התפרסם ב - 22.10.19

    סקירה: ניקולא יוזגוף-אורבך


    שביר – חלומות” | מיכאל זץ
    ביטאון שירה – הוצאה לאור, 2019

    שביר חלומות

    שוחרי השירה הרומנטית, זו הנוטה לראות את היפה והטוב שבקיום האנושי, זו המתרפקת על העבר ומהללת בסגנונה הפואטי נקיון ופשטות מבית מדרשה של רחל המשוררת וממשיכיה עשויים להתאהב בספר ביכוריו של המשורר מיכאל זץ, בן ה-36 ממודיעין. בספר, מצויים לרוב, שירים מהסוג שנצרב בזכרון ולוקחים את הקורא אל מחוזות ילדותו, אל העבר ואל חיק המשפחה (זו שגדל לתוכה וזו שהוא מטפח ובונה כיום), משפחה שאותה זץ מאדיר ומפאר בשיריו. מן הראוי הוא כי בתקופתנו הדקדנטית והניהיליסטית, יתאפשר לקוראים ליהנות גם מספר שמציע לקוראים אלטרנטיבה אופטימית, בריאה, אך גם מפוכחת ואינטליגנטית לגבי המציאות. ספר אשר ללא ספק מומלץ לקריאה בסלון כמשפחה, וטוב יהיה אם ישתמשו בו בבית ובמסגרות חינוכיות כדי ללמד על כוחה ויופיה של המשפחה, בפשטות ובבהירות שכה חסרים היום בשירה העברית המודרנית: “אני לא מחזר/ אחריך/ כמו פעם./ אבל/ אני אוהב אותך-/ יותר” (עמ’ 18).

    לעמוד הספר


    “נועזנו” | גלי רביץ
    הדסטארט, 2019

    ספר ביכוריה עב הכרס, (142 עמודים) של המשוררת גלי רביץ הוא התפוצצות של אכספרסיות בעטיפה מילולית. במהלך קריאת השירים, נחשף הקורא למנעד עשיר ומגוון של רגשות ותחושות שעשויים, כך נדמה, לעורר בו סינסתזיה, ערבוב חושים, שנגזר שמיכולתה של רביץ’ לכתוב את חושיה כך שקוראיה יוכלו להריח, לשמוע ולמשש את חוויתיה והתנסויותיה את המציאות. רבים משיריה הינם למעשה תרכיז מילים אכספרסיבי – סנסואלי קצר, שאפשר לכנותו “פואטיקה אטומית,” ובלשון אחר, הכוונה היא לשירה נמרצת, לעיתים בת מילים בודדות שמצליחה להעביר רעיון או מסר מסוימים, שבכוחם לעורר, לטלטל ואף לעצב מחדש מחשבות, רגשות ותודעות אצל הקוראים. אמנם אמת היא כי מבחינה ז’אנרולוגית, רביץ’ מצטיירת כליריקנית ניאו-אכספרסיבית, אך גם בשיריה האישיים ביותר, היא מצליחה לפנות למכנה חברתי-אנושי רחב יותר: “אין האהבה/ מובנת מאליה.// היום/ היא פרח,// מחר/ פרפר” (עמ’ 57). 

    לעמוד הספר


    “מחתרת אנוש” | שלומי בוכריס
    הוצאה עצמית – הוצאה לאור,  2018

    ברווח הצר שבין שירה קריטיציסטית-סאטירית שקוראת לביצוע תיקונים ושינויים בחברה ובקיום האנושי לשירה דקדנטית וניהיליסטית, שמקבלת בהכנעה את המצב הקיים, בלא שהיא רואה אופק לשיפורו או לשינויו, נמצאת שירתו הייחודית והנהדרת של שלומי בוכריס, שמאפשר לקוראי ספרו לחוות את המציאות הקיומית, החברתית, האישית, מנקודת מבט סקפטית, צינית ולעיתים אף ארסית וגרוטסקית. רעיונות חברתיים, פוליטיים ואסטרונומיים בספר עוברים פרסונליזציה, כמו מתוך התבצרות באוטונומיה הסובייקטיבית שהקים לעצמו המשורר: “לקואליצית המחשבות שלי/ דרושים אלפי מנדטים,/ בדמות אלפי/ לילות” (עמ’ 51). במידה מסוימת, הספר הוא גלעד פואטי להיות המשורר אנכרוניסטי ביחס לקיום אותו הוא חווה, ושבו הוא מתבונן מהצד, כמי שאינו באמת שייך לזמן ולמרחב שלנו, אך דומה כי גם לפסיכולוג על הירח (עמ’ 9) אין מה להציע לבוכריס מלבד “אור/ רחוק/ מן/ השמיים.”

    לעמוד הספר


    “ומסתבך לה בדרך לשמים” | עמית זרקא
    ספרי עתון 77, 2019

    בספרות הסופית מספרים על נפש שנמלטה נסערת ונרעשת מבית המלאכה של הקב”ה, לאחר שהודיעוה כי עתידה להיכנס בגוף בשר ודם ולהתרחק מכל האלוהי, הנשגב והשמיימי. במידה מסוימת, זו התחושה שעשויה להתקבל אצל הקוראים עם קריאת ספר ביכוריה של זרקא, שהוא למעשה זעקה פואטית בת 80 עמודים. בינות הדפים, זרקא בעלת הרקע הדתי מבית הוריה, משלבת עברית ארכאית ומליצית בז’רגון גס ומתריס, באופן, שלמרבה ההפתעה לא גורע מהשיר ומעוצמתו, אלא דווקא מעניק לו צבע, חיוּת ואף חן אסתטי: “אני ויונתן ערומים- ערומים/ במיטה/ ערומים מכל חית-/ השדה אשר/ ברא/ על גחוננו.” זרקא היא בלא ספק משוררת ליריקנית, אך בעלת גוון סוריאליסטי – רליוגיוזי, שחותמו ניכר כמעט בכל אחד ואחד משיריה, באופן כמעט נוסטלגי, כמו גורשה מהעולם הדתי, ואינה מצליחה לשוב אליו: “אני מתגעגעת לשליח הציבור/ ולכמה שירים/ עכשיו בבית כולם ישנים/ רק הצדיקים אולי/ מכינים עצמם לקדם שחרים…”

    לעמוד הספר


    “עליה ועליו” | שלו סרור
    הוצאה עצמית – הוצאה לאור, 2019

    קשה להתעלם מאופיו הפואטי הייחודי של ספר ביכוריו של המשורר שלו סרור: שיריו אינם מנוקדים, בספר מופיעים בערבוביה שירים וטקסטים אוטואתנוגרפיים -פרוזאיים, מחיבוטי נפש המשורר ואם לא די בכל הכתוב עד כה, מחצית מספר השירה בן 50 העמודים הודפסה הפוך, באופן שמחייב את הקורא להפוך בו ולתהות. ברם, לא בזאת ניכר כוחו של סרור כמשורר, אלא בתכני הספר, המזכירים, ואפשר גם שדומים באופיים הרוחני, לכתביהם של המשוררים הסופיים מתקופת ימי הביניים: חאפיז וג’אלל א-דין הרומי. שני חלקי הספר, זה מהנכתב מנקודת מבטו, וזה הנכתב מנקודת מבטה, מעלים את האהבה לדרגת קדושה, כשנלווית לה אפותיאוזה לדמותם של בן/בת הזוג. השירים והטקסטים בספר מנוסחים כשטר אהבה, כתפילה, וכסוג של טקס מילולי, ובהחלט עשויים לשמש כמתנה לזוגות אוהבים וככלי חיזור למחזרים: “הגיע הזמן להתנתק. / הגיע הזמן להתרוקן./ הגיע הזמן להתכוונן,/ ולהתכוונן.” 

    לעמוד הספר

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 1
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    כותרת אֵם

    ענת לויט
    הַשְׁקִי אֶת אִמֵּךְ מִלִּים טוֹבוֹת לָרוֹב לְמַעַן תִּשָּׁאֵר כּוֹתַרְתָּהּ פְּעוּרָה יָמִים...

    קוצים

    גד קינר (קיסינגר)
    מוקדש לפנחס שדה אִישׁ פִּלְאִי אֶחָד הָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם נִבֵּא לִי זֵר...

    לִרְאוֹתָם בִּלְבַד / הֶעֱמִידוּ אֶת הַסְּבִיבוֹן

    טובה אסנת לוטוגורסקי
    לִרְאוֹתָם בִּלְבַד   אִמָּא שֶׁלִּי וְאַבָּא שֶׁלִּי נֵרוֹת, וְעַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית