המומלצים | שירים
"בשביל תנועת מותנייך" | דני נגר | אבן חושן | 2019
סַפְּרִי לִי עַל הָאוֹקְיָינוֹס שֶׁלָּךְ,
עַל מַעֲמַקַּיִךְ הָאֲפֵלִים סַפְּרִי לִי.
עַל לַהֲקוֹת הַדְּגִיגִים הַמַּרְהִיבוֹת אֶת חֲלוֹמוֹתַיִךְ,
עַל כְּרִישֵׁי הַפַּחַד.
סַפְּרִי לִי מַשֶּׁהוּ,
עַל אַלְמֻגֵּי תְּשׁוּקָתֵךְ הַנִּרְעָדִים,
עַל הֶמְיַת לִוְיָתָן עֲנָק
עַל רִגְעֵי הַשֵּׁפֶל שֶׁל חוֹפַיִךְ סַפְּרִי לִי.
סַפְּרִי לִי לאט,
עַל סְפִינוֹת כְּאֵב מִּטַּלְטְלוֹת בֵּין גַּלַּיִךְ,
עַל דַּיָּגִים הַמַּשְׁלִיכִים בָּךְ רְשָׁתוֹת
ועַל דַּג זָהָב אֶחָד קָטָן העוֹשֶׂה אוֹתָךְ
אוֹקְיָינוֹס מְאֻשָּׁר.
במשפט הפותח את השיר הראשון בספר הזה מבקש המשורר מגיבורת שירו :"סַפְּרִי לִי עַל הָאוֹקְיָנוֹס שֶׁלָּךְ". האוקינוס, כפי שיתברר בהמשך, הוא מטאפורה ארוטית .הבקשה ,בווריאציות שונות, תחזור גם בשירים אחרים , ועל מימיו של אותו אוקינוס מושיט דני נגר סירות נייר רבות יופי. סירות אלה הן סירות הא"ב, והא"ב הוא הא"ב של האהבה. לכאורה קיים ניגוד בין רוחב האוקינוס לסירות הנייר הצרות. למעשה, ברווח הזה, על המים הטריטוריאליים שהם רק שלו, מסמן המשורר טביעת אצבעות מקורית מאד.
(רוני סומק)
"כשהגענו מן הים" | דודו פלמה | עמדה | 2020
פעם בא משורר צעיר אל מרדכי אבי-שאול, מתרגם תומאס מאן ומשורר קומוניסט, ואמר לו: אני בשירתי לא פוליטי. אני לא מתעסק בפוליטיקה. ענה לו אבי-שאול, אבל הפוליטיקה מתעסקת בְּךָ. אוהו איך שהיא מתעסקת בְּךָ. תחושה חזקה מעין זו עלתה בי למקרא ספר השירים החדש של דודו פלמה "כשהגענו מן הים". אתה קורא את השירים החזקים שבשערים וחש שבעצם הכול פוליטי – מן השיר הלירי האישי, דרך מעשה האמנות ועד לשירי המחאה. אין להתחבא בין השורות ובתוך המילים. אתה חשוף לָאדם הנמצא במרכז החברה בתוך הוויית הזמן העכשווית.
אנחנו לא נולדנו מן הים על פי השירים האלה, על אף שהסופר משה שמיר היה כָּמֵהַּ שנהיה כאלה. אנחנו אכן הגענו מן הים, ואילו חלקים אחרים מן העם הזה גם באו מִפְּנִים היבשת, אבל התחושה היא שהאטביזם הזה, ירושת האבות הזו, מלווה אותנו גם אם נולדנו כאן. ולא לארץ זרה באנו, אלא לארץ שבה עם אחר הלך והתהווה במקביל אלינו. את כל התחושות הללו מעלים השירים היפים פה בספר וקושרים את כלל החברה הצעירה המתהווה כאן למעשה האמנות, בעיקר הציור והפיסול הנצחיים, אך גם הספרות, ואֶל האישי שבאישי כמו מוֹת אב או אם או חבר, למשל. הכול מתערבל בַּפוליטי, אפילו הנוף, כמו בשיר "אושר":
הַבֹּקֶר
כַּמָּה דַּקּוֹת לְאַחַר זְרִיחַת הַחַמָּה
הַטַּל נָח עוֹד נוֹצֵץ עַל הָעֵשֶׂב שֶׁבְּצַד הַדֶּרֶךְ,
כְּשֶׁעָבַרְתִּי לְיָד הַמִּסְלָעָה שֶׁלִּפְנֵי בֵּית הַקְּבָרוֹת
הַזָּקִיף שֶׁל שְׁפַנֵּי הַסֶּלַע,
זֶה שֶׁנִּרְאָה כְּמוֹ גֶּנֶרָל אֶשְׁבּוֹל,
הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ לְשָׁלוֹם כְּשֶׁחָלַפְתִּי עַל פָּנָיו.
(רן יגיל)
"גיבורה או אנטי" | עדינה בן חנן | עמדה | 2020
איזה חוט של פשטות ושל תום ושל ענווה משוך על פני שירתה של עדינה בן חנן, שכן שיריה חפים ממליצה, מהתחכמות ומקריצה לקורא. אין זו שירה המהלכת בגדולות אלא כזו המשרטטת את קואורדינאטות האורך והרוחב של עולמה: מראות טבע במרפסת ביתה או במחוזות זרים, שירים משפחתיים חדורים זכרון שואה, שירי מחווה מרתקים למשוררים ועוד. שירתה של עדינה בן חנן היא מסע-נפש שהתחנות בו מצוירות במשיכות מכחול עזות-מבע ורגישות להפליא. צל השואה המרחף מעל שירי המשפחה מתקיים בד בבד ולצד יפי הטבע ואינו מעיב עליו, שכן היא יודעת לשזור יחד גוונים כהים ובהירים, רעננים וקודרים. ולבסוף, ואין להקל ראש בכך, יש לעדינה בן חנן קול מובהק משלה, קול אותנטי שאין לטעות בו.
(עודד פלד)
"בחילה" | ענן קניג | הוצאה עצמית | 2020
בחילה, ספר שיריו השלישי של ענן קניג (קדמו לו "ואין שמיים", פרדס, 2017 ו־"סקילה, קוצים וגעגוע", פרדס, 2018), אורג בתוכו שמונה מחזורים, שלוקחים את הקורא למסע בין אהבות, אנושיות וחוסרה, והבחילה מכל אלה. בין שירים על מוות, ילדות וכתיבה, מבצבצת לאורך כל המחזורים ההתמודדות של המשורר עם מות אביו.
ענן קניג, יליד 1976, נולד בירושלים, גדל ביטבתה והתבגר בתל אביב, חי בחולון ויוצר איפה שאפשר. שיריו התפרסמו במוסף ׳תרבות וספרות׳ של עיתון הארץ, הליקון ובבמות אחרות. בשנים האחרונות משמש כארכיטקט ראשי בסטארט־אפ ׳מוביט׳.
בד בבד עם הוצאת ספר זה, הביא לדפוס את ספר שיריו הראשון של אביו, אריה קניג ("שדות", הוצאה עצמית – הוצאה לאור, 2020).
"שירים על הקצה" | דודו אייל-סייג | הוצאת עקד | 2020
"שירים על הקצה" – ספרו העשירי של המשורר דודו אייל-סייג הינו ספר רב רבדים, צבעים, קולות והדהודים. עולמו של המשורר התל-אביבי נפרש אל מרחבי שיח בהם עינו הפקוחה מביטה בעולם הסובב דרך משקפי גיל, זמן ומרחק סובייקטיביים. השירים, במיוחד שירי האהבה לדמות האישה על גוניה, נעים על ציר הליריות הרחבה. בשעריו השונים של הספר, המוקדש לרעייתו ענת, מצליח דודו אייל ליצור, במהלך הקריאה, תחושת עושר הבעה תוך פרספקטיבה אישית על חיי האדם, אהבותיו, יצריו וקנאותיו השונות. שיריו הצלולים מותירים בקורא תחושת חדות, קסם ועניין רב.
(ד״ר שילהב קסט)
תודה רבה
למערכת סלונט על ההמלצה החמה.