סיפור שכתב המינגוויי בשנת 1965 מתפרסם לראשונה בגיליון הקרוב של המגזין הבריטי Strand

מדובר ממש באירוע בעולם הספרותי. סיפור מאת ארנסט המינגוויי, שטרם פורסם, רואה אור בגיליון הקיץ של כתב העת הספרותי הבריטי הוותיק The Strand Magazine. את הסיפור, A Room on the Garden Side, כתב המינגוויי בשנת 1956, והוא שכב יחד עם מסמכים נוספים של "פאפא" בספריית הקונגרס האמריקאי. רק חוקרים מעטים הורשו לעיין בו. לא במקרה פרסומו מתאפשר ב-Strand – כתב העת שנע מירחון לרבעון ומתמחה בפרסום יצירות בלתי ידועות של קאנונים. כך, למשל, סיפוריו המוקדמים של ארתור קונן דויל בסדרת שרלוק הולמס פורסמו בו, וגם יצירותיהם המוקדמות של ריימונד צ'נדלר, ה"ג וולס, ג'ון סטיינבק ורבים אחרים.

הסיפור של המינגוויי מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה במלון "ריץ" בפריז, שעדיין לא נכבשה על ידי הנאצים. את העלילה מגולל בגוף ראשון גבר בשם רוברט, אשר חולק עם המחבר את הכינוי שלו – פאפא. רוברט, יחד עם חבריו החיילים, אשר עומדים לצאת למחרת לחזית, שותים כל הלילה, מצטטים את בודלייר ומדסקסים את "העסק המלוכלך הזה ששמו מלחמה".

להמינגוויי, כידוע, הייתה חיבה מיוחדת למלון "ריץ", המופיע גם ב"זרח השמש". "כשאני חולם על חיים לאחר המוות, החלום תמיד מתרחש ב'ריץ' בפריז," צוטט המינגוויי מאוחר יותר.

המוזה הגדולה

מלחמה הייתה, כידוע, המוזה הגדולה של המינגוויי לאורך יצירתו. הוא שירת כנהג אמבולנס במלחמת העולם הראשונה, ואת רשמיו משם הפך ל"הקץ לנשק". מלחמת האזרחים בספרד שימשה השראה ל"למי צילצלו הפעמונים". במהלך מלחמת העולם השנייה הוא היה חייל וכתב צבאי בו זמנית, ודיווח על שחרור פריז מהכיבוש הנאצי למגזין "קולייר'ס" באוגוסט 1944.

לאחר שהתאבד ב-1961, הוא השאיר אחריו כתבי יד רבים, אשר לא פורסמו עד היום. "חגיגה נודדת" פורסם שלוש שנים לאחר מותו. הרומנים "איים בזרם" ו"גן העדן" פורסמו ב-1970 וב1986- (בהתאמה) וספרו "קיץ מסוכן" יצא לאור ב-1985 (הספרים האלה יצאו גם בתרגום עברי, כמו בעצם כל ספריו של המינגוויי).

במהלך העשור האחרון לחייו, כתב המינגוויי סיפורים קצרים רבים המתרחשים במהלך מלחמת העולם השנייה, ו"החדר לצד הגן" היה אחד מהם.

"אני מניח שהסיפורים האלה די מזעזעים, מכיוון שהם עוסקים באנשים שהורגים אנשים," כתב המינגוויי באוגוסט 1956 למו"ל שלו, צ'רלס סקריבנר ג'וניור. "בכל מקרה, אתה תמיד תוכל לפרסם אותם לאחר מותי."

קירק קורנוט, חבר מועצת המנהלים של אגודת המינגוויי, כתב כי "הסיפור כולל את כל המאפיינים של המינגוויי שהפכו אותו לסופר כל כל אהוב ומוערך."