הוצאת שתיים, 158 עמודים, 2024

1:

בבוקר יום ראשון שגרתי של תחילת האביב, לקח הסוכן בדימוס עזרא את המזמרה ואת הדלי הגדול ויצא אל הגינה.
כשחצה את הדשא חשב שצריך לכוון את מחשב ההשקיה, וכשהגיע לערוגת הוורדים, הניח את הדלי הגדול על האדמה, הרים את המזמרה, והחל לגזום את הפלוריבונדות הסגולות.
ובעודו גוזם, צלצל הטלפון.
עזרא הוציא את הטלפון מהכיס של החולצה ואמר, ״הלו.״
״עזרא?״
״מדבר.״
״נעים מאוד עזרא, שמי איילת, ואני מהמחלקה שבלעדיה לא ייתכן העבר.״
עזרא חייך ואמר, ״נעים מאוד איילת, אז את החדשה.״
״אני לא החדשה, ובוא לא נתחיל ברגל שמאל.״
״חס וחלילה ברגל שמאל, זה שם יפה איילת.״
״תודה.״
״ובמה זכיתי לכבוד?״
״טוביה אמר שתוכל לעזור.״
עזרא נשם נשימה עמוקה, בחן בתשומת לב פלוריבונדה סוררת ואמר, ״את יכולה למסור לטוביה שהייתי שמח לעזור אבל אני עסוק.״
״אתה לא עסוק.״
״אני עסוק מאוד,״ אמר עזרא והרים את הקול.
״אתה גוזם את הפלוריבונדות הסגולות.״
עזרא הביט סביב ואמר, ״אין לטוביה גבולות.״
״זה נכון,״ אמרה איילת. ״באמת אין לטוביה גבולות. אז מה אתה אומר?״
״אני אומר שהסתבכתם עם אטינגר.״

 
2:

״מה פתאום עם אטינגר,״ צחקה איילת. ״אני מתפלאת עליך. אנחנו מסתדרים עם אטינגר מצוין.״
״ממתי אתם מסתדרים עם אטינגר?״
״כבר כמה שבועות, דווקא הולך טוב מאוד, אני צריכה עזרה עם הנביא.״
״הנביא,״ אמר עזרא וחייך. ״מיכאל ממעלה ההר.״
״לא מיכאל ממעלה ההר. וטוביה עוד אמר שתדע מיד.״
״נתן?״
״כן.״
״הוא מת?״
״הוא השתחרר שלשום משלוותה.״
עזרא הניח את המזמרה לצד הדלי הגדול, ניער מעט עפר שהיה לו על דש החולצה ואמר בשקט, ״אני חושב שכדאי לך למצוא אותו כמה שיותר מהר.״
״אני שמחה שאתה אומר את זה,״ אמרה איילת. ״כי ככה יש לנו אותו האינטרס. אתה יודע איפה הוא?״
״כן. אני חושב שאני יודע איפה הוא.״
״אתה רואה שהיה שווה להתקשר? אז תגיד.״
״אם הוא השתחרר שלשום, ואם לא שמעתם עליו עד עכשיו, נתן נמצא במיג׳דליה.״
״חטפו אותו?״
עזרא התחיל לצחוק. ״הוא הלך מרצונו.״
״אתה בטוח?״
״די בטוח. כן.״
״נתן הנביא נמצא במיג׳דליה?״
״זה רק נשמע מצחיק.״
איילת שתקה לכמה שניות ואמרה, ״שמע עזרא, אני חייבת להיכנס לישיבה, אבוא אליך בארבע ואתה תספר לי על נתן כל מה שאתה יודע.״
״בארבע אני לא יכול.״
״אתה יכול,״ אמרה איילת. ״יש לך תור לקופת חולים בשעה אחת ורבע. התוצאות של הבדיקה לא כל כך גרועות. יש אמנם חשד למשהו בערמונית אבל בשלב הזה מומלץ רק מעקב. והתכנון של דרום אמריקה? זה בטח יכול לחכות. אז אבוא בארבע, ואתה בינתיים תקנה תה כי נדמה לי שנגמר.״

3:

עזרא הניח את הטלפון בצד וחזר לגזום את הניצנים של הפלוריבונדות הסגולות. כשנחה דעתו מאיכות הדילול והסיכוי שהוא נותן לפרחים להגיע לשיא תפארתם, שם זוג כפפות עבודה דקות ותלש עשבים סביב הסקרלט שכבר פרחה באדום עז, קטף בזהירות כמה אוקלהומות חסונות שריחן היה כריח התה, התרומם, נכנס הביתה ושם בצנצנת גדולה שהניח על השולחן שבסלון.
במטבח הוציא עזרא תפוחי עץ מהמקרר וקילף, חצה, חתך לקוביות קטנות, ובזק סוכר וקינמון.
מהארון הוציא קמח ושפך לקערה, הוסיף מים ולש, רידד, הוסיף את התפוחים, קיפל, הבריש, הכניס לתבנית ודחף אל התנור.
את הניירות שהיו על השולחן שבסלון החזיר למגירה, את המזוודה הטובה הוציא לסלון, את הספר של גרשם שלום הוריד מהמדף העליון והניח על השיש, הביא עוד כיסא מחדר העבודה והעביר על הכול סמרטוט.
בינתיים צלצל התנור ועזרא הוציא את התבנית, פתח את הארון כדי להוציא אבקת סוכר וראה שנגמר, ובאמת נגמר גם התה. "המחלקה," נאנח עזרא בקול רם. "בלעדיה לא ייתכן העבר."

כשנכנס למכולת אמר בקול, ״מה העניינים, איציק.״
״ברוך השם עזרא, ישתבח שמו. מה אצלך.״
״לא מתלונן,״ אמר עזרא. ״ממילא אף אחד לא מקשיב.״
״זה נכון,״ אמר איציק וחייך. ״העיקר שנהיה בריאים, איך אני יכול לעזור?״
״אני צריך אבקת סוכר ותה.״
״אבקת סוכר?״
״כן. זה לא חוקי?״
איציק חייך ואמר, ״בטח חוקי. רק שאף פעם לא קנית אבקת סוכר. ואיזה תה אתה רוצה?״
״תה רגיל.״
איציק הוריד מהמדף חבילת תה והביא גם חבילה של אבקת סוכר ואמר, ״בבקשה. לרשום?״
ועזרא אמר, ״כן. תרשום.״

4:

ברבע לארבע נשמעה מכונית מתמרנת ברחוב הקטן, ועזרא שם את הסימנייה בחלק שבו שבתי צבי לוקח את שרה לאישה במצרים, החזיר למדף ונעמד. כעבור זמן קצר נשמעו דפיקות בדלת. עזרא הציץ בחור ההצצה והמתין.
איילת דפקה שוב, ועזרא העביר את היד בשיער ואמר בשקט, "כן. כן." ופתח את הדלת.
״שלום,״ אמרה איילת.
״שלום איילת, וברוכה הבאה.״
״ברוך הנמצא,״ אמרה איילת וצעדה פנימה. עזרא מיהר בעקבותיה. כשהגיעו לחלל העבודה שבין המטבח לסלון, אמר עזרא, ״אולי תורידי את המעיל, יש כזה יום יפה בחוץ.״
״כן,״ אמרה איילת, ״אבל עדיין קריר בערבים.״ היא הורידה את המעיל, תלתה אותו על המשענת של הכיסא והתיישבה.
״אפשר להציע לך כוס מים?״
״מים הבאתי איתי. אני מקווה שאתה לא נעלב.״
״למה שאיעלב,״ אמר עזרא, ״מי בכלל יכול לחשוב על כזה דבר. אבל אני מכין תה. תה בטח לא הבאת מהבית,״ ואיילת חייכה ואמרה, ״אז אחד סוכר בבקשה.״
עזרא לחץ על כפתור ההרתחה, הוציא את מאפה התפוחים מהמקרר, פיזר אבקת סוכר, חתך כמה פרוסות ושם בצלחת. בינתיים רתחו המים והוא הכין שתי כוסות תה, לאיילת שם כפית סוכר ולו חצי. את הכול הניח על מגש ונשא לסלון.
״בבקשה,״ אמר עזרא.
״תודה,״ אמרה איילת ולא יספה.
״אני מקווה שיצא טעים,״ אמר עזרא והתיישב, ״למרות ששמתי את אבקת הסוכר רק אחרי שהתקרר.״
״אולי אקח חתיכה קטנה,״ אמרה איילת, ולקחה פרוסת עוגה מהצלחת ונגסה בקצה. ״אין לך מה לדאוג, באמת טעים,״ המהמה.
״לבריאות.״
״אז זה מה שעושים בחיים שאחרי המחלקה?״
״כן,״ אמר עזרא. ״אופים, עובדים בגינה, מתכוננים לדרום אמריקה.״
איילת לקחה ביס נוסף, הצביעה על המזוודה ואמרה, ״מזוודה יפה, ואני בטוחה שזה הדבר שהכי מתאים לך, אבל בעיניי את דרום אמריקה עושים עם מוצ׳ילה. ככה אני טיילתי.״ הניחה את הצלחת של העוגה על השולחן ואמרה בשקט, ״וזה היה מזמן. אז נעים מאוד עזרא, אני איילת.״
״החדשה.״
״תיזהר ממני.״
״זה לא רע להיות החדשה. מתי החלפת את שאול? לפני שלושה חודשים בערך?״
״בערך.״
״ואיך הולך?״
״בסך הכול בסדר, שקט, אבל זה השקט שלפני הסערה.״
״בגלל נתן?״
״בגלל שביום חמישי יש את הגמר. בית״ר ירושלים נגד בני סכנין, ומצפים למהומות אלוהים.״
״וזה שנתן בחוץ לא מוסיף.״
״ממש לא,״ אמרה איילת. ״ועכשיו תספר לי למה הוא נמצא במיג׳דליה.״
״זה סיפור ארוך,״ אמר עזרא, ״מאיפה להתחיל?״
״תתחיל מההתחלה ,״ אמרה איילת, לגמה מהתה ושמה רגל על רגל.

5:

״בבקשה,״ אמר עזרא, ״מההתחלה. לפני בערך שנתיים, הייתי בדיוק בתפקיד שאת עושה היום וטוביה ביקש ממני לגשת לשלוותה ולפגוש איזה נביא שהגיע אליהם. התקופה הייתה קצת מתוחה, ותדעי לך שבתקופתי גם על פחות מזה היינו שולחים מישהו.״
״תקופתך,״ אמרה איילת. ״אפשר לחשוב.״
״שמעתי שדברים השתנו,״ אמר עזרא. ״הגעתי לשלוותה. וכששאלתי את המנהל, פרופסור לוין, מה העניינים, הוא אמר שהעניינים בסך הכול בסדר, ושנתן נמצא בחדר מספר שלוש במחלקה הסגורה. והוא עוד אמר שהוא ישמח לקחת אותי לראות אותו אבל הם בדיוק מתחילים את סיור הבוקר. קודם הם יעברו במחלקה הפתוחה, ואז באשפוז יום ורק בסוף הם יגיעו למחלקה הסגורה. וזה ייקח בערך שעתיים.״
״אז הלכת איתו שעתיים?״
״מה פתאום,״ צחק עזרא. ״אמרתי לו שיש דיון דחוף בצהריים וכדאי שנתחיל ישר מהמחלקה הסגורה.״
״עזרא.״
״מה?״
״אני שמחה שהתחלתם מהמחלקה הסגורה.״
״ברור,״ אמר עזרא, ״הצטרפו אלינו סטאז׳ר ואחות, וכשהגענו למחלקה הסגורה נעמדנו ליד חדר מספר אחת, הסטאז׳ר פתח את הדלת ושם היה בחור שקוראים לו יצחק שחרבן על הרצפה.״
״עזרא.״
״זה מה שהיה.״
״וזה קשור לזה שנתן נמצא בחדר מספר שלוש?״
״בצורה עקיפה.״
״נו.״
״האחות צעקה שנמאס לה לנקות אחרי יצחק, והפרופסור אמר לה לתת את הריספודרל גם בצהריים והסטאז׳ר נעל את הדלת ויצאנו.״
״ועכשיו נתן?״
״הסטאז׳ר פתח את הדלת של חדר מספר שתיים, ושם היה מר דגן ששכב במיטה והיה מכוסה עם השמיכה עד מעל הראש וכשקראו לו הוא התרומם, פתח את הפה, בלע את התרופות, וחזר להתכסות.״
״מסכן.״
״ממש. ואז הגענו לחדר מספר שלוש.״
״של נתן.״
״כן.״
״תודה לאל.״
״תודה לפרופסור לוין. הסטאז׳ר פתח את הדלת וקרא לנתן. וכשנתן לא זז, הוא אמר שאלה בטח התרופות שהתחילו להשפיע, והתחיל לטלטל אותו בעדינות. ואז טלטל חזק יותר, ונתן הזדקף והתחיל לצחוק והסטאז׳ר צעק שזה בכלל לא נתן. זה ניסים מהמחלקה הפתוחה.״

 
6:

איילת צחקה ואמרה, ״את כל מה שסיפרת עד עכשיו אפשר היה לספר בשמונה מילים. ׳הגעתי לשלוותה וראיתי שנתן ברח לנו מתחת לידיים.׳״
״למה להגיד ברח לנו, ברח לפרופסור לוין.״
״נו,״ אמרה איילת, ״ומה פרופסור לוין אמר?״
״שלפני שלושה ימים.״
״מה שלושה ימים,״ אמרה איילת, ״תראה איזה הקדמה ארוכה עשית.״
״אני מספר לך על נתן,״ אמר עזרא. ״וככה אנחנו מתקדמים.״
״אתה מספר לי על נתן כבר רבע שעה ואני אפילו לא מתחילה להבין למה הוא נמצא במיג׳דליה.״
״את חסרת סבלנות.״
״ככה זה אצל החדשות,״ אמרה איילת ולקחה עוד ביס מהעוגה. ״תמשיך, נתן ברח משלוותה, ופרופסור לוין אמר שלפני שלושה ימים.״
״כן,״ אמר עזרא, ״שלפני שלושה ימים הביאה אותו המשטרה מקפה בוגרשוב להסתכלות. וכשהביאו אותו הוא היה מבולבל ונסער והתקשה להירדם. הם נתנו לו תרופות, ועזרו לו להתקלח והסטאז׳ר חיכה איתו עד שנרגע. ונתן אמר לו שהוא רוצה לעבור על פני כל אנשי הצוות והמטופלים. כי אולי אחד מהם הוא המשיח.״
״המשיח?״
״המשיח. וכשהתברר שאף אחד מהמשוגעים שהיו במחלקה הפתוחה הוא לא המשיח, נתן ביקש לעבור גם על פני המטופלים במחלקה הסגורה. וכבר לא הסכימו לו, כי זה יצר אווירה טיפולית לא מיטבית מבחינה קלינית, ונתן צעק, ׳חרון אלוהים על קטן האמונה.׳ וכשהאחות שקוראים לה בת שבע ניסתה להרגיע אותו הוא נשך אותה באמה. והעבירו אותו למחלקה הסגורה, התקשרו אלינו, ועוד לפני שהגעתי הוא התחלף עם ניסים מהמחלקה הפתוחה.״
״מכאן התחלנו,״ אמרה איילת.
״כן,״ אמר עזרא, ״את רואה שזה לא היה נורא?״
איילת חפנה חתיכת עוגה שלישית ואמרה, ״זה באמת טעים. ומה היה אז?״
״התקשרתי לטוביה, וביקשתי שיבררו קצת, ואחרי כמה דקות הוא חזר אליי ואמר שנתן היה תלמיד הישיבה של הרב אפגדולו בירושלים.״
״כמה מפתיע.״
״זה באמת לא היה מפתיע. וכמובן שמיד התקשרתי אל הרב, והרב אמר שהוא ידע שככה זה ייגמר.״
״מה ייגמר?״
מה שהתחיל לפני חודש.״
״לפני חודש?״ אמרה איילת והביטה בשעון.
״כן,״ אמר עזרא. ״זה מה שהרב אפגדולו אמר. אבל מפה זה מתקדם ממש מהר. יש לך קצת פירורים מסביב לפה.״