close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • “הֲיָדַעְתָּ כִּי יֵשׁ מַרְאֶה לַקּוֹל”

    נורית גוברין | מאמרים | התפרסם ב - 04.05.20

    אחרית דבר מתוך ספר שיריו החדש של עצמון יניב


    שירי חשבון נפש ספוגי בינה וניסיון חיים. יש בהם הצדעה להמשך הקיום של מי “שחזר מן המֵתים” פעמיים: “הַמַּאֲכֶלֶת / עַל גַּרְדּוֹם צַוָּאר” (“מַשֶּׁהוּ מַזְהִיר”). נֵס ההישרדות במלחמת יום הכיפורים  לאחר אבדן  חברים לנשק ונֵס החזרה לחיים, כשהלב שחדל מלפעום חזר לפעול: “לִפְנֵי עָשׂוֹר / יָצָאתִי מִן הַבּוֹר / מִפַּח יָקוּשׁ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּית” בשיר: “סְרִיקַת מַעֲרָכוֹת”, שנתן לספר את שמו. השם, הקרוב לצירוף הרפואי: ”סקירת מערכות”, מעיד על הבדיקה הסקרנית, השיטתית, הכֵּנה, פקוחת-העיניים והאינטימית שעורך המשורר עם עצמו.

    המתח בין ההרגשה האופטימית של חיוב החיים ונפלאותיהם, והרצון להמשיך ולחיות: “אֵינִי מוּכָן  בְּזֶה הַזְּמַן / לוֹמַר אֲנִי מוּכָן”  (“סְרִיקַת מַעֲרָכוֹת”),  משולב בהכנה לפְרֵדָה מהם: קריסת-מערכות. כך בשיר: בְּסוֹף הַיָּמִים” החותם את הספר: “וּבְלֵב מְחֻזָּק וְנָכוֹן / נִתְיַצֵּב בַּגָּאוֹן / בְּמַבָּט מְעֻרְטָל מֵחָרוֹן / וְנֹאמַר כַּמָּה טוֹב שֶׁהָיָה / כַּמָּה טוֹב / וְנָכוֹן”.

    תחושת חלופיות החיים מלכדת את השירים לחטיבה אחת. הזמן הוא הגיבור המרכזי של השירים, שכותרותיהם מעידות על כך: “כְּהֶרֶף עַיִן”; “עוֹד יוֹם”; “בַּשָׁעָה הַזֹּאת”. השירים מבטאים את חוויית הזמן החולף. ההווה נהפך לעבר כהרף עין, ורק השיר הוא המנציח אותו: “נוֹסֵעַ הָלוֹךְ וְחָזוֹר / בְּמִנְהֶרֶת הַזְּמַן / אֵין קֹדֶם / וְאֵין אַחַר כָּךְ” (“תַּעְתוּעֵי זִכָּרוֹן”).                                               

    לזיכרון תפקיד מרכזי בספר: “כָּכָה כּוֹתְבִים / מֵהַזִּכְרוֹנוֹת” (“כְּאֵב בֶּטֶן”). חומרי הגלם מן הטבע, הנוף החי והצומח, ובמיוחד, נופי המושבה ראשון לציון והווי החקלאי שלה, יחד עם בני משפחתו, שהיו ממייסדיה – “משפחה כותבת” – הם התשתית לעיצוב הזיכרון, מנקודת מבטו של צייר: “וּפִתְאוֹם בָּאוּ הַצְּבָעִים / וְהַמִּלִּים נַעֲשׂוּ דַּלּוֹת גָּוֶן / צִיַּרְתִּי אֶת הָאֲדָמָה” (“לֹא מִזֶּה וְלֹא מִזֶּה”); (“תְּמוּנוֹת עַל נְיָר מֶשִׁי וָרֹד”); (“הַבַּד מְחַכֶּה”).

    האבק הוא מוטיב חוזר בספר המבטא את הזמן החולף: “אֲפִלּוּ אֲבַק הַדְּרָכִים / אֵינוֹ מִתַּמֵּר כְּמִקֹדֶם” (“גַּעְגּוּעַ”).  כשהוא קיים – יש חיים: “נוֹשֵׁם הָיִיתִי אֶת הָאָבָק הַמְּעֹרָב” (“תְּמוּנוֹת עַל נְיָר מֶשִׁי וָרֹד”) וכשהוא שוקע – קץ החיים: “עַד שְׁקֹעַ הָאָבָק” (“בְּסוֹף הַיָּמִים”).

    שירי האהבה הארוטיים התמציתיים, כפופים גם הם לתבניות היסוד השליטות בספר: המתח בין הכמיהה להמשך החיים וההכנה להיפרד מהם; חשיבות הזיכרון; חלופיות הזמן, המעוצבות באמצעות הנוף, הטבע, החי והצומח: “בַּקַּיִץ הַיָּבֵשׁ הַהוּא / הָיִינוּ כִּשְׁנֵי נְחָלִים / הַמִּתְלַכְּדִים לְנָהָר שׁוֹצֵף / בְּאַחַת / נִפְרְצוּ הַסְּכָרִים / וְזָרַמְנוּ / זוֹ לְתוֹךְ זֶה / וְזֶה לְתוֹךְ זוֹ / וְהָיִינוּ לְזֶרֶם אֶחָד / הַהוֹלֵךְ אֶל הַיָּם / וְלִבֵּנוּ אֵינֶנּוּ מָלֵא” (“זְרִימָה”).

    השירים, בחריזה מתנגנת, שרבים בהם משחקי הלשון: (“כָּל הַקְּשָׁרִים”); (“לְבַד בְּיַחַד”); ספוגי הומור, (“מְגוּרִים לָנֶצַח”);  (“אֵין שׁוּם קֶשֶׁר”); כשהאירוניה מבצבצת פה ושם (“הַשָּׁקָה”). לתנ”ך נוכחות קבועה בהם (“בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה”); “(כִּי הָרָעָב כָּבֵד מְאֹד”); (“לִשְׁבֹּר שֶׁבֶר”),  כשהפסוקים הידועים  מפורקים ונהפכים על פיהם: “וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת / וְאַתָּה הֲרָאִיתָ קוֹל / אוֹ בַּת קוֹל / הֲרָאִיתָ ? / וְכֵיצַד רוֹאִים קוֹלוֹת / הֲשָׁמַעְתָּ? /  הֲיָדַעְתָּ כִּי יֵשׁ מַרְאֶה לַקּוֹל / וְצוּרָה וְגוּף וּפַרְצוּף? / כְּשֶׁתִּשְׁמַע קוֹל אָחִיךָ / צוֹעֵק אֵלֶיךָ / דַּע לִרְאוֹתוֹ” (“דַּע לִרְאוֹתוֹ”).

    קוֹץ” הוא שיר זִקנה מופלא ומקורי המשמש כמוטו לספר כולו: “רָאִיתִי קוֹץ אֶחָד / עוֹמֵד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ / דּוֹקֵר עֵינַיִים / הוּא עָמַד / בְּפַשְׁטוּתוֹ / וּסְגוֹל תִּפְרַחַת שְׂעָרוֹ / אֲשֶׁר הִלְבִּין בֵּינְתַיִים / הוֹסִיף לַקּוֹץ הַדְרַת כָּבוֹד / בְּזִקְנָתוֹ / וְהַיָּמִים יְמֵי רֵאשִׁית אֱלוּל / שִׁלְהֵי הַקַּיִץ / וְעוֹד מְעַט יְמֵי סְלִיחוֹת / וְרַחֲמִים / וְקוֹץ אֶחָד עוֹמֵד / עַל אֵם הַדֶּרֶךְ / מַמְתִּין לְהֵיאָסֵף / עִם הַגְּשָׁמִים”.

    עטיפת ספרו של יניב עצמון, “סריקת מערכות: שירים” (תל אביב: הוצאת צבעונים, עריכה: אביב חזק, תש”ף 2020)

    נורית גוברין

    חוקרת, סופרת, מורה, מרצה ופרופסור אמריטה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. מהמובילות של תחום חקר הספרות העברית והוראתו. גוברין מילאה בארץ ומחוצה לה תפקידים ציבוריים הקשורים לתחום הספרות העברית. על פעילותה בתחום זכתה בשורה של פרסים, ובהם פרס ביאליק לספרות יפה בשנת 1998. גוברין כתבה ספרי מחקר רבים, בין השאר: מונוגרפיות על גרשון שופמן, דבורה בארון ואהרן מגד; ספרים העוסקים בחקר כתבי עת ספרותיים ובחקר חבורות ספרותיות; ואסופות של מאמרי ביקורת התייחסות וגילויים ראשונים מהארכיונים. בשנת 1993 קיבלה את פרס קריב על ספרה "ברנר – 'אובד עצות' ומורה-דרך". בשנת תש"ע (2010) זכתה באות יקיר העיר תל אביב-יפו ובפרס עיריית רמת גן למפעל חיים בספרות. מאז יציאתה לגמלאות ב-2005 ממשיכה גוברין לפרסם ספרים ומחקרים, משתתפת בכנסים בארץ ובעולם ומרצה בפני קהלים שונים במסגרות רבות.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 2
    • 2
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    פולני טוב

    שי מרקוביץ'
    מיהו ויטולד פילצקי, האיש היחיד שהתנדב להיכלא באושוויץ על מנת לספר...

    שייקספיר מצוברח

    שי מרקוביץ'
    סרטו החדש של קנת’ בראנה על שנותיו האחרונות של שייקספיר לא...

    המומלצים

    מערכת סלונט
    “אף מילה על אלוהים” | טל סגל הוצאה עצמית, 2018  ...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית