close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • הזמן לא הובס, והמקום?

    ארז מירנץ | חדשות תרבות | התפרסם ב - 17.07.18

    "אני מעדיף אמנים ישראלים שגרים בישראל, כי אלו הברלינאים מנסים לעשות רושם על הקהל הגרמני באמצעות אמירה פוליטית מפורשת," כך אומר אנדרה שלכטריים, מגלריית דיטריך ושלכטריים, המציגה בימים אלו את התערוכה "רק בידי הזמן יובס הזמן" בה משתתפים 8 אמנים ישראלים עכשויים וצעירים.

    "אני בעצמי לא שולל אמנות פוליטית, אך הפוליטיקה באמנות יכולה להתבטא במובנים עמוקים ורחבים יותר," מוסיף שלכטריים, בזמן שהוא מציג לפני את עבודותיו של דוד עדיקא, המצלם חפצים הנושאים אופי אורייטנליסטי ונראים כאילו נאספו ממסעות באפריקה, אך באופן מכוון כולם נערכו ויוצרו בישראל ומתפקדים כנשאים של תרבויות וזהויות.
    לראשונה הגיע שלכטריים לתל אביב בחודשי הקיץ, מה שלא מנע ממנו להתאהב בעיר, הוא יצר קשר עם מספר אנשים בתחום ולפתע מצא את עצמו בביקורי סטודיו של מספר אמנים. רשמיו מהביקור הספיקו לו לרקום בראשו רעיון לתערוכה בברלין.

    הבחירה באמנים המשתתפים בתערוכה, למרות הדיספוזיציה הברורה של חלקם, מתעלה מעבר לפוליטיקת הזהויות המזהמת בשנים האחרונות כמעט כל שדה אמנות פועם. יש פה ניסיון, מעט דון-קישוטי, לייצג בבואה מהימנה של החברה הישראלית כפי שזאת מתבטאת באמנות, ניסיון שמראש הוא חסר כל סיכוי. כמי שגר בברלין, אני עד כל הזמן ל"שבירת הראש" הגרמנית הזאת, בניסיון לפצח כל מה שמגיע מישראל על פילטר השיסוע והקיטוב, אך הניסיון הזה אמיץ ומעניין, גם כמשאבים שהושקעו בחשיבה ובפיתוח של התערוכה וכן, ברמה האמנותית של היוצרים והיצירות:

    עברי לידר, שידוע יותר בתור מוסיקאי וזמר, מציג מיצב צילומים: חשיפה משפחתית של סודות, צילומים ישנים המוקטנים והניצבים בראש קופסאות גבוהות בהן חורי הצצה, מה שהופך את היצירה, שנוצרה בעידוד האוצר, לקונספט מעניין ולאמירה אמנותית מעבר לתוכנה.

    פאטמה שאנן, בעבודות שטיחים המזוהות איתה על רקע הכפר הדרוזי, – כאלו הממקמות את שטיחי הבית בחוץ – מבטאת בכך את מחאתה נגד החברה השמרנית. ליהי תורג'מן, לעומת זאת, מנסה ללכוד את ההיסטוריה של בניינים מועמדים להריסה, מגרדת את השכבות הרבות של הקירות ובכך חושפת מטריאליזם דיאלקטי אורבני וקולאז'י המהווה חתך אורך של העבר התל אביבי וגם אמירה חברתית על אותה היסטוריה עשירה שבקרוב תכומת לפרוייקט נדנ"לני.

    עוד עבודה שתפסה את תשומת ליבי היא "שולחן הקפה" של גל ויינשטיין, שלקחה פריטים מהסטודיו שהפכו לתצורה המזכירה את המפות של עמק יזראעל ועמק החולה.

    אמנים נוספים המשתתפים בתערוכה הם איתן בן משה, אלעד קופלר וערן נוה.

    התערוכה "רק בידי הזמן יובס הזמן" מוצגת בגלריה דיטריך ושלכסטריים שברובע המיהטה בברלין, עד ה-18 באוגוסט.

    DITTRICH & SCHLECHTRIEM Linienstrasse 23 10178 Berlin – Germany

     

     

    ארז מירנץ

    מחזאי וסופר עברי שמחזותיו הוצגו, בין השאר, בתיאטרון צוותא, בתיאטרון הלאומי "הבימה" ובפסטיבל ישראל.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 4
    • 0

    תגובות


    1 תגובות על “הזמן לא הובס, והמקום?”

    1. Eran Reiss הגיב:

      חבל שאין לינק לאתר של הגלריה או לכתבה עתונאית כלשהי עם צילומים מהתערוכה…

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    נעים להכיר, שרון אפיאס

    מאת: אבי גרוסברד
    שרון אפיאס היא משוררת צעירה, פרסמה בכתבי עת והופיעה בערבי שירה...

    זיכרון ממכונת התפירה

    רוית אליעז
    מתוך "נשיקת התפוז" (סלונט – בית הוצאה לאור, 2021).

    איך לא לטבוע

    מערכת סלונט
    מלאכת הכתיבה יכולה להיראות כמו ניסיון לצלוח ים גדול. כמו קולומבוס...
    דילוג לתוכן