close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • האנרכיסטים של ליאו פרה

    רן יגיל | מחשבות | התפרסם ב - 25.10.20

    שיר והערה, בעצם שיר עם הארה


    האנרכיסטים / ליאו פֶרֶה

    מצרפתית: דלית להב-דורסט ורן יגיל

    אין אחד במאה, אבל הם קיימים
    לך תדע למה רובם ספרדים
    סביר שבספרד אותם לא מבינים
    האנרכיסטים

    הם חטפו את הכול
    מכות ואבנים
    הם צרחו ברוב קול
    והם עוד יכולים
    עם הלב מלפנים
    וחלומות שבורים
    ואת רוחם מכרסמים
    רעיונות אבודים

    אין אחד במאה אבל הם קיימים
    רובם ילדי לא-כלום, או ילדי המועט
    מהם מפחדים רק כשאותם רואים
    האנרכיסטים

    הם מתו יותר מעשרות פעמים
    בשביל כלום ועל מה?
    עם אהבה באגרופים
    על השולחן או באוויר
    היכו בלי ויתורים
    ועד שפיכת דמים
    בעוצמה כזאת
    שהם עוד יכולים להכות

    אין אחד במאה, אבל הם קיימים
    ואם בתחת להם בועטים
    זיכרו שלרחוב הם יורדים
    האנרכיסטים

    עם דגל שחור
    כפוף-ראש על התקווה
    ועם מרה שחורה
    הם מתהלכים בחיים
    עם סכינים
    לחם חברות פורסים
    ועם נשק חלוד
    כדי לזכור לעולמים

    שאין אחד במאה, אבל הם קיימים
    שלובי זרועות חזק אחוזים
    שמחים, לכן תמיד הולכים זקופים
    האנרכיסטים

    *

    השיר הזה נכתב בסוף שנות השישים על ידי השנסונייר בעל המסורת המהפכנית-אנרכיסטית ליאו פֶרֶה (1993-1916), והוא מזכיר לי את העת שלנו, את העתה. פֶרֶה ידוע, אם בכלל, למאזין העברי ואוהב המילה המושרת דרך הביצוע היפה של אביב גפן לשיר האקזיסטנציאליסטי האישי שלו “ועם הזמן”, ולוותיקים שבינינו אולי מהשיר “נשים נשים” בתרגום נעמי שמר ובביצוע יוסי בנאי הנפלא. סביר להניח כי כיום אנשי הפוליטיקלי קורקט כדוגמת קובי מידן היו מצקצקים בלשונם ומדירים את “נשים נשים” שלא בצדק מהפלייליסט שלהם, אבל לא בזה עסקינן.

    ליאו פרה היה גם משורר ושנסונייר חברתי מובהק, ובמהפכת הסטודנטים שרו האנרכיסטים את השיר הזה. הוא בוצע בפעם הראשונה על ידי פֶרֶה על במת Mutualité ב-10 במאי 1968, ערב הלילה הראשון של המתרס ברובע הלטיני בפריס. הוא שר אותו בפני קהל המורכב בעיקר מאנרכיסטים, מכיוון שזו הגאלה השנתית של הפדרציה האנרכיסטית, שבגינה פֶרֶה הגיע לשיר בחינם מדי שנה מאז 1948. במהלך הופעתו האחרונה על הבמה, ב-1992 שר פֶרֶה בפני כמה אלפי אנשים את “האנרכיסטים” וזה היה השיר האחרון שהוא שר בציבור לפני שמת כשנה אחר כך.

    כותב שורות אלה הוא איש שמאל ולבו תמיד יהיה שם. הלב הוא אדום ובמקרה של פרה שחור, כי הצבע של האנרכיסטים הוא שחור, וגם אם בנימין נתניהו היה צח כשלג לא הייתי מצביע לעולם בשבילו, כי שמאל זאת מסורת מדינית וחברתית; אבל יחצנים נבובים ושרים שמתנהגים באמת כמו ראשי מאפיה ומאיימים על אנשי תקשורת בשידור חי, הפכו את המילה שמאלני לקללה. שמאלני זאת לא קללה, זאת תפיסת עולם פוליטית וחברתית ולא רק בשאלה הפלסטינית וחלוקת הארץ בלבד.

    מי שרוצה בשינוי, מי שרוצה לא לקפוא על שמריו ולראות חברה צודקת יותר, לבו היה ונשאר בשמאל, ואני לא מקבל את ההנחה של חלק מחבריי, שפעם היה שמאל וימין וכעת החלוקה הזאת אינה רלוונטית. היא תמיד אקטואלית בצבעים ובאופנים שונים, ואתה צריך להחליט סופית היכן אתה עומד. אנחנו בשמאל היום מיעוט, אולי לא אחד ממאה, אבל פחות, כפי שכותב ושר וחוזר ושר ליאו פרה, אבל מיעוט עקשן כי רואים זאת ברחובות.

    כשם שמדביקי השמות הנלוזים קראו לנו חמוצים, אבל אנחנו בעיקר נגעלים מהממשלה ומהעומד בראשה, לא חמוצים, נגעלים, כך הפכו מנהיגי המדינה שמתנהגים לאחרונה ממש כמו הקוזה נוסטרה ומנסים לסתום פיות, את המושג שמאלני לקללה ולאחרונה גם את המושג אנרכיסט. פתחו את מילון אבן שושן החכמים הגדולים הללו וראו כי המושג “אנרכיסט” הוא פורע חוק. ראו את מחאת הדגלים השחורים ואת הצבע השחור ונזכרו באנרכיסטים. אבל לאנרכיזם, מה לעשות, מסורת היסטורית מפוארת בכל העולם כולו: ברוסיה, בספרד, בצרפת, באירופה כולה, בדרום אמריקה.

    אנרכיסט זאת לא קללה, זו בתנאים מסוימים אפילו, רחמנא ליצלן, ברכה. זו תפיסת עולם. נכון, האנרכיסטים לא מאמינים באל ולא באדון, זו סיסמתם: Ni Dieu ni maître, ואני כן מאמין, אבל הם אינם סתם חוליגנים ומפירי סדר. אך כאן נוח לכנות אנשים כמונו וכמובן בראש ובראשונה את כל המפגינים היקרים שקוראים לראש הממשלה ולחבריו ללכת הביתה, אנרכיסטים. עוד היסט משמעות שהופך לכינוי גנאי של איזה משרד פרסום גדול כדי לצבוע את כולם בצבע אחד.

    הצבע של האנרכיסטים הוא שחור עם עוד גוון על פי התמה: שחור-ירוק, אנרכיזם סביבתי-אקולוגי; שחור-ורוד, אנרכיזם הומו-לסבי וכו’ ואחד הסמלים שלהם הוא חתול מסתמר ושחור, שבמקרה שלנו מביא רק מזל. אתם המפגינים פזורים ברחובות כמו חתולים אמיצים שמטפסים מהמדרכות ועולים על הגדרות למרות ההגבלות הנוראיות. ואתם הכי יפים והכי צודקים בעולם, וכל כך קאמפּיים ויצירתיים, שזה משמח את לבי שיש עוד אנשים כמותכם בארץ הזאת שרק אומרת כל הזמן כן לרבנים וכן לאדוני ראש הממשלה.

    המשיכו בדרככם עד הסוף, וזכרו כי אנרכיזם אינה מילת גנאי כלל וכלל, ואפילו לאנרכיזם צורות מימוש שונות, ויש אנרכיזם מסוגים שונים, ואל תניחו לקיסר נתניהו ולבני ביתו לעשות בנו כרצונו ולשלח בנו את כלבי השמירה שלו. לא אל ולא אדון מר נתניהו, רק בן אדם שניתן להחליף בקלפי.

    את השיר תרגמה איתי דלית להב-דורסט שתרגמה ממיטב ספרות העולם מספרדית, מפורטוגלית ומצרפתית, ומי שהכיר לי אותה היה איש שמאל אמיתי ומשורר נהדר לפני שנים, מקסים גילן המנוח, שהיה אנציקלופדיה מהלכת של היסטוריית השמאל בעולם. ראו את החדות והנחישות של ליאו פרה כשהוא שר את השיר, ואתם, אתם נחושים להחליף את השלטון הרע הזה ולהביא לשלטון טוב יותר בישראל – תבורכו יומם וליל מפגינים יקרים. אולי בזכותכם לא רק נמשיך וניגעל מהממשלה ומהעומד בראשה, אלא גם ניגאל. עליכם השלום.

    רן יגיל

    רן יגיל, יליד 1968, סופר, עורך ומבקר ספרות. ממקימי ומעורכי "עמדה" - ביטאון לספרות. משמש כמבקר ספרות ב"הארץ" ובעבר היה מבקר ב"מעריב" ובעל טורים אישיים שם בנושאי שירה וספרות ילדים. כתב עד כה 11 ספרים, זכה על כך במלגות ובפרסים, בהם פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. מעורכי כתב-העת האינטרנטי לספרות "יקוד".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 13
    • 20

    תגובות


    31 תגובות על “האנרכיסטים של ליאו פרה”

    1. גילי ח הגיב:

      יופי של תרגום!

    2. דודו פלמה הגיב:

      אהבתי מאוד גם את השיר וגם כל מה שבא אחריו

    3. רן יגיל הגיב:

      גילי היקרה, שלמי תודה. לשמוע זאת מפי משוררת ומתרגמת טובה שכמוך זו מחמאה גדולה. רני

    4. רן יגיל הגיב:

      דודו היקר, ידעתי שתאהב. זה פוסט שיכולתי בשקט להקדישו לך. רני

    5. איציק שחר הגיב:

      אנרכיסטים הם קוץ בתחת ואתם בגרון
      הם לא בעד- אלא נגד. גם נגד השלטון הבא (אי”ה בעגלא ובזמן קריב יוחלף הנוכחי באחר).
      יש טיפוסים כאלה הרבנים, אנרכיסטים לא רק מקטרים, אלא גם לא מרשים לך להתעלם מנרגנותם. לכאורה מוטב היה שיכחדו, אבל צריך לשמור עליהם מכל משמר כי הם הכנרית במכרה, הם זועקים (או נחנקים) ראשונים ומזהים מגמות סכנה. תחילה קשה להבין כי מי לא יכול להסכין עם קצת אי נוחות, אבל אי הנוחות מתפתחת ומתעצמת לכדי חנק. הם אפילו לא אחד ממאה, המאמר השיר, אבל הם הקול המצפוני שעלינו לטפח, הם מותר האדם והעידית שהאנושות. בלעדיהם נמות בינוניים ומטומטמים כאחד הגשרים, כאחד האדם.

    6. איציק שחר הגיב:

      ואתם= ועצם
      הרבנים= נרגנים
      הגשרים=הדשאים
      ויש עוד תקלות השלמה אוטומטית, אבל ניתן בהגיון סביר לגשר עליהן

    7. רן יגיל הגיב:

      איציק היקר, אני שמח לשמוע ממך. איזו תגובה זועמת ומרגשת. רני

    8. יונינה פוקס הגיב:

      אני כותבת תוך כדי האזנה לשיר. סימנתי “מעורר מחשבה”- וההתייחסות מרובת זוויות הראיה להגדרה “אנרכיסט” אכן מעוררת מחשבה. נראה שהאנרכיסטית הראשונה הייתה חווה. ש”הפרה” את ההנחיה, ואכלה מעץ הדעת. וגם הגרוש מגן העדן- רק קידם את האנושות.
      אז נאמץ לעצמנו בגאווה את המושג. ונניף את הדגל השחור..
      יונינה

    9. לידר פלח הגיב:

      שיר נפלא והארה מרגשת לימים אלה. לחיי האנרכיסטים שיוסיפו ללכת זקופים ברחובות.

    10. רן יגיל הגיב:

      חחחה, יונינה היקרה, איזו תגובה מקורית ויפה.
      אגב יש שיר מקסים ברוח התנ”כית הזאת של ט. כרמי: “חוה ידעה”. רני

    11. עפרה הגיב:

      תודה רני על ההארה ותודה ענקית לדלית על התרגום הנפלא

    12. רן יגיל הגיב:

      לידר היקרה, אני שמח כל כך לשמוע ממך. איזה כיף! שלמי תודה על התגובה. בזכות הצעקה וכשם ספר שירייך היפה – לידת הצעקה. רני

    13. רן יגיל הגיב:

      עפרה היקרה – שלמי תודה וחיבוק. רני

    14. מאיר דדון הגיב:

      יפה מאוד, ישר כוח.

    15. רן יגיל הגיב:

      מאיר היקר, אני שמח לשמוע ממך. אנחנו המשוררים של החוץ, לא אנשי הממסד, כפי שאתה כתבת בשירך, יכולים להזדהות עם הצד האנטי ממסדי של האנרכיסטים. רני

    16. עדינה בן חנן הגיב:

      כמה עוצמה יש בשירה של ליאו פרה.
      תודה רבה על התרגום ועל הרשימה.
      אני מזדהה עם כל מילה.

    17. יצחק מלר ציגלה קשישא הגיב:

      פשוט ענק… השיר, הזמר ורן השמאלן
      מיצחק מלר קשישא ופרנקופיל זקן

    18. רן יגיל הגיב:

      עדינה היקרה, שלמי תודה. שימחת אותי. רני

    19. רן יגיל הגיב:

      יצחק היקר, התחלת לחרוז. שלמי תודה על התגובה. ידעתי שתאהב. רני

    20. שולמית זוננברג הגיב:

      אש ולאהבה אתה רני. ואהבתי את ה V של ליאו פרה. שולמית

    21. רן יגיל הגיב:

      שולמית היקרה, שלמי תודה. אכן וי חזק ונפלא. רני

    22. יפה שלומוביץ הגיב:

      קראתי והאזנתי לשיר ומאליו התנגן באזני השיר “הבורגנים” של ז’אק ברל. יש, יש דמיון. אל תחמיצו גם את השיר היפה הזה, את מילותיו ואת הביצוע המקורי של ז’אק האגדי.

      רן, מי עוד כותב היום בעכשוויות כזאת ובכזה חן על השנסונייארים האלה. אנרכיסט שכמוך.

    23. רן יגיל הגיב:

      חחחה, יפה היקרה. איזו תגובה יפה. השוואה מעניינת בין “הבורגנים” של ז’אק ברל ו”האנרכיסטים” של פרה.
      אלה שירים אחים במרידה האנטיממסדית שלהם. ברל יוצר יותר שובב וחצוף. ודאי בשיר הזה. חיבוק. רני

    24. אסתר הגיב:

      השיר מרגש ואקטואלי. התרגום מצויין. תודה לכם רן ודלית.
      רן, הארת את האנרכיסטים באור הראוי
      ואני מזדהה עם כל מילה
      שוב תודה
      אסתר

    25. רן יגיל הגיב:

      אסתר היקרה, ידעתי שזה יישא חן בעינייך. שלמי תודה. רני

    26. בלה הגיב:

      מזדהה מאד עם דבריך, רני. האידאולוגיה של השמאל היא הומאנית, היא בעד ערכי שוויון. באווירת השיסוי העכשווית הפכו את המילה שמאלנים לקללה, ובעידן השטחיות והבורות צירפו אליה את האנרכיזם כקללה נוספת, מתוך הנחה נכונה שרוב האנשים לא יבדקו מה זה בדיוק. יופי של מאמר ויופי של חיבור לשיר של פרה.

    27. שמעון רוזנברג הגיב:

      חשבתי שבאתי לקרוא ניתוח ספרותי. במקום זאת זכיתי שתשמש שגריר זקוף קומה, לקולם של רבים. כן רבים. אולי לא מספיק רבים. וכמובן לי ובני ביתי. למרות שדומני שאיני אנרכיסט, אלא שמאל דמוקרטי ציוני (אם זה עדיין אפשרי) הגם שכאתאיסט אני מזדהה עם חלק מתורת באקונין (עליו שמעתי לראשונה מפיו של אבי, איש הבונד לפני מלחמת העולם השניה (להבנתי הייתה תקופה שבה היה איש פועלי ציון שמאל), אבל כילד לא הבנתי במה מדובר) אלא אבל חוששני שבאמת צריך להרוס הרבה כדי לבנות מחדש – את הדמוקרטיה על יסודות איתנים. לשם כך נועדו ההפגנות. הן אכן מדגרות – אבל של דמוקרטיה. והמאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הוא מאבק שצריך להיות עיקש וזקוף קומה.
      עם או בלי קשר – השיר, הזמר והמאמר נפלאים ומלאי רגש ותקווה בתקופה שחורה זו, שחורה יותר מהדגל שאנו נושאים להפגנות
      תודה

    28. שמעון רוזנברג הגיב:

      ועוד משהו. המכונים אצלנו אנרכיסטים רחוקים מזה. הייתי אפילו אומר שהם /אנחנו עדינים למדי (או יותר מדי) אבל משהו השתנה לטובה בכל זאת. הנכונות להתמודד ולהשיב מלחמה שערה לאלימות ולא לסגת – גדלה והתרחבה תוך הפגנת יצירתיות שהייתה משמחתאת האנרכיסטים של המאה התשע עשרה. הפתגם אומר שהכורח הוא אם ההמצאה? משהו השתנה מאז שכתבתי:
      בימים אחרים אלה

      זֶה הָרֹעַ הַיּוֹצֵא מִמֶנִי
      הַמַּבְעִיר אֶת הַפֶּה
      וְאֶת הַדָּם הַמְּבַעְבֵּעַ בָּרַקּוֹת

      זוֹ הָאוּנָה הַשְּׂמָאלִית הַמְּאַבְחֶנֶת רִיק
      בָּאֶגְרוֹף הַקָּמוּץ הַמּוּנָף אֶל הָרָקִיעַ
      וּמְפַלֵּחַ בְּלִי דַּעַת אֶת הָאֲוִיר.
      רַק מֹעַל יָד עוֹד חָסֵר מוּל אֶקְס-חָבֵר

      (מָה רַע עָשָׂה לִי הָאֲוִיר
      שֶׁכָּךְ אֲנִי מַפְלִיץ אוֹתוֹ בְּפֶה מָלֵא?)

      מֵעוֹלָם לֹא הֶאֱמַנְתִּי בְּמַעֲנֶה רַךְ
      בְּהַרְכָּנָה שֶׁל הָרֹאשׁ
      בְּהַפְנָיַת הַגַּב
      לְיָד מַכָּה
      בִּשְׁתִיקָה מוּל פֶּה מְקַלֵּל
      הַנִּשְׁבָּע נָקָם וְדוֹרֵשׁ
      לְהָקִיז דָּם יֶלֶד

      אָנַרְכִיסְטִים מוֹתְחֵי שָׂפָה לְגוּמִי,
      אַשָּׁפִים
      בְּבִצּוּעַ סַלְטוֹת שֶׁל לָשׁוֹן קַלָה –

      זֶה לֹא הַזְּמַן לִישִׁיבָה בְּטֵלָה.
      זוֹ עֵת לַיָּדַיִם
      שֶׁיַּחְשְׂפוּ אֶת צְעָקַת הַמּוֹקֵשׁ
      מִתַּחַת לְגַלְגְּלֵי הַתִּקְוָה.

      29 ביולי 2014

    29. חיים ספטי הגיב:

      השיר נפלא, וניכר שהוא נכתב מתוך הזדהות מלאה של ליאו פרה עם מילותיו. אכן, כדברי רן יגיל, המפגינים ימשיכו בדרכם עד הסוף, הם לא יניחו לחצר הקיסרית לשלח בהם את כלבי השמירה שלה. הקיסר ועושי דברו מכנים את המפגינים, שהם מלח הארץ, אנשים אכפתיים, הכואבים את מצבה המדרדר של המדינה מכל בחינה, בכינויים שהם מדביקים להם משמעות שלילית, על מנת להסית כנגדם, כדרכם לגבי כל יריביו ומתנגדיו של הקיסר. יישר כוח לרן יגיל על הרשימה.

    30. רן יגיל הגיב:

      שמעון היקר, התגובה שלך, כפי שכבר כתבתי בעבר, היא עצמה מאמר קצר, והפעם מאמר ברוח ביוגרפית. השיר שצירפת זועם, פרובוקטיבי ושומר על מתח – אינו נופל. רני

    31. רן יגיל הגיב:

      חיים, משורר יקר, הפתעת אותי בתגובתך החזקה, הישירה והנונקונפורמיסטית. שלמי תודה. רן

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    כיתת אמן

    מרתה רמון
    כדרכי, הגעתי לפני הזמן לתיאטרון תמונע בשכונת מונטיפיורי על גדות נחל...

    החוזה

    סמדר שדה
    “נגווה, נגווה, רגע, חכי, אל תלכי, תישארי איתי עוד רגע!” יחזקאל...

    מֹתֶק / סְתָו

    יונת ענבר
    מֹתֶק שְׂדוֹת הָעֵמֶק חֲרֵבִים. הָרוּחַ וְהַמַּיִם מְמָאֲנִים לָבוֹא. צְלִילֵי הַיֹּבֶשׁ מְנַסְּרִים...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית