close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • הַהֲלִיכָה הַזּוֹ הַצִּדָה

    אורציון ברתנא | שירים | התפרסם ב - 07.03.24

    הַהֲלִיכָה הַזּוֹ הַצִּדָה, שֶׁל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים בָּרְחוֹב,
    הִיא כְּדֵי לַעֲקֹף אֶת הָהָר.

    אֲנִי מַכִּיר אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת,
    וְלוֹקֵחַ אוֹתוֹ אִתִּי הַבַּיְתָה.

    בַּחֶדֶר אֲנִי מִתְיַשֵּׁב עַל הַפִּסְגָּה,
    וְרוֹאֶה אֶת הַיָּם.

    אורציון ברתנא

    אורציון ברתנא הוא משורר, פרוזאיקון, מסאי וחוקר ספרות. לימד באוניברסיטת תל-אביב, באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטת בן-גוריון, באוניברסיטת חיפה, בטכניון, באוניברסיטת אריאל ובמכללת סמינר הקיבוצים. באוניברסיטת אריאל הקים את המרכז ללימודי יהדות והומניסטיקה. כמו כן, שימש עורך של מספר כתבי-עת, ביניהם "מאזנים" וכתב-העת לספרות של אגודת הסופרים העברים. כיום הוא עורך את כתב העת "נכון" לאוטופיה ולדיסטופיה וכן הקים ועורך את "מורשת ישראל", כתב-עת מחקרי ליודאיקה. היה יושב ראש אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל (2000-1995) ונשיא הסניף הישראלי של פא"ן (2002-2001). כמו כן, מילא תפקידים ציבוריים רבים, ביניהם יושב ראש המועצה לספריות ציבוריות במשרד התרבות (2015-2011) וחבר המועצה להשכלה גבוהה בירושלים (2016-2012). ברתנא פרסם אחד-עשר קבצי שירה, שני קבצים של סיפורים קצרים, שתי נובלות, שני רומנים, ארבעה ספרי ביקורת ושישה ספרי מחקר. ספר מחקר שלו, "החידה הרומנטית של כוכבים בחוץ" ראה אור ב-2014 בהוצאת כתר. ספר שירים חדש שלו, "אחרי הגשם, שירים חדשים ומבחר שירים: 2014-1964" ראה אור ב-2015 בהוצאת קשב לשירה. "בסיפור עצמו", רומן חדש שלו, ראה אור באפריל 2019 בהוצאה משותפת של עמדה ושל כרמל. יצירתו ועבודתו הספרותית זכו בפרסים רבים, במלגות ובמענקים ספרותיים, ביניהם: פרס ברנר, פרס ראש הממשלה, פרס חולון, מענק קרן וולף, פרס ברנשטיין, מענק קרן רבינוביץ' לספרות ועוד. יצירותיו ומחקריו תורגמו ופורסמו בכשלושים שפות, ביניהן: אנגלית, סינית, רוסית, אוקראינית, ספרדית, צרפתית, ערבית, איטלקית, פולנית, גרוזינית (גיאורגית), שבדית, רומנית וקרואטית.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 2
    • 0
    • 2

    תגובות


    13 תגובות על “הַהֲלִיכָה הַזּוֹ הַצִּדָה”

    1. אורציון הגיב:

      מאוד מרגיש ומאוד חושב כפי שכתב שמעון רוזנברג. תודה.
      אפשר גם לחשוב על ההבדל ועל המתח שבין החוץ, "רחוב", לבין הפנים, "בית".

    2. אורציון ברתנא הגיב:

      שבת שלום זיוה ותודה על דבריך.
      השיר אינו על הגעה פיזית אל הים, אלא על ראייה אותו.
      אני יושב בחדר, על פסגת ההר, וממנו אני רואה את הים.

    3. zadok alon הגיב:

      אורציון היקר,
      השיר יפה מאוד; יכולתי להבין ממנו שההר הוא הזרות, ובמובן הזה השיר מבטא אופטימיות מושכלת.

      תודה,
      צדוק

    4. הרצל חקק הגיב:

      לאורציון

      ההליכה הצידה, הנתיב אל הפסגה
      אלה שבילים שמתגברים על השגרה, על הנתיב המוכר
      זו דרכה של השירה לנצח את הראייה שהיא בת חלוף
      אפשר במעט מילים לבטא רעיון נשגב – יישר כוח – הרצל חקק

    5. אורציון הגיב:

      תודה, צדוק, על דבריך הטובים תמיד וגם חכמים. אכן, בזרות אפשר לראות גם "מיוחדות", ובשילוב של רגש וחכמה אפשר לחבור אליה ולהתעלות.

    6. אורציון הגיב:

      תודה, מידד, אבל בכאב יש גם מקום לנגיעה, לקשר להגעה אל טוב.

    7. אורציון הגיב:

      תודה, הרצל, על הדברים החמים. אם הצלחתי לומר זאת במעט מילים, באתי על שכרי.

    8. אורציון הגיב:

      תודה, בלפור. בעצם השיר כתוב על ההיפך מסטנד אפ. הוא כתוב על אינטימיות, על מיוחדות שהיא בפנים ולא בחוץ; שהיא "בבית", בתוך העצמי ובקרוב אליו, ולא "בחוץ", שהוא מקום קהל גדול.

    9. רונית הגיב:

      שיר מאד יפה

    10. מאיר עוזיאל הגיב:

      שיר מסתורי במידה הנכונה כדי לגרום למחשבות ללכת הצידה, או אל ההר, אל הים אל הלבבות, לכל מיני מקומות. שיר רב פיוט. תודה לך אורציון יקר.

    11. אורציון הגיב:

      תודה חמה למאיר עוזיאל על דבריו החמים.

    12. מיכאל רייך הגיב:

      אהבתי את השיר הזה. ראשית, מפני שהוא קצר המסוגל להכיל הרבה ושנית מפני שהעביר בי מחשבה על מצבו של האדם. תכונה זו ש "עקיפת ההר" היא כה מושרשת בנו ובשכמותנו עד שנטילתו הביתה מעוררת בי סוג של התפעלות על עצם הרעיון של "להתמודד עם ההר" ולהמשיך להיות אופטימי. תודה, אורציון.

    13. אורציון הגיב:

      ממש כך. תודה.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    ישנם פצעים שלא נרפאים / *

    אבינועם ב.
    ישנם פצעים שלא נרפאים יֶשְׁנָם פְּצָעִים שֶׁלֹּא נִרְפָּאִים- הֵם אוֹחֲזִים בְּחֻלְצָתְךָ...

    עשרים שנה חיכיתי

    אוהד עוזיאל
    "זה לא שירות ציבורי," אמר לי הקול מהצד השני של מסך...

    חנוכת ילדותי

    גד קינר - קיסינג'ר
    לְעִתִּים כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מַדְלִיקִים אֶת נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה עִם הַיְּלָדִים וְהַנְּכָדִים שֶׁחֶלְקָם נִפְקַד...
    דילוג לתוכן