דיאלוגים מהוואגינה
"פלייבוי", כידוע, זה לא רק שפנפנות מעורטלות, זה גם יצירות של מיטב סופרי התקופה | לרגל המעבר של הירחון לדיגיטל, הרכבנו רשימה של 15 מהסופרים הבולטים שפרסמו בו את סיפוריהם
סוף עידן בארה"ב. כל מיני מנהלים בכירים וזוטרים פטורים מעכשיו מלנעול את המגירה העליונה של שולחנם: הנהלת הירחון המיתולוגי "פלייבוי" הודיעה כי גיליון האביב של המגזין יהיה הגיליון האחרון בדפוס, ומעתה הוא יראה אור בדיגיטל בלבד. אמנם, המהלך תוכנן כבר מזמן, אך מגפת הקורונה זירזה אותו: קשיים בהשגת תוכן טקסטואלי או וויזואלי, בעיות בשיווק, בהפצה ושאר הירקות.
המייסד והמו"ל של ה"פלייבוי", יו הפנר, הוציא את הגיליון הראשון של הירחון בשנת 1953, וכל 50 אלף עותקיו נחטפו כלחמניות חמות בפחות מיממה, לא מעט בזכות העטיפה שלו, עליה התנוסס תצלומה של מרלין מונרו. בהמשך צצו בירחון צעירות נוספות, בביקיני או בלי, וכפולת עמודי האמצע, בה הופיעו הבחורות במלוא תפאורתן עשתה את דרכה לקירות של לא מעט מוסכים, וגם של מוסדות אחרים בכל העולם.
אך ההצלחה הענקית של "פלייבוי" לא נזקפת רק לזכותן של מיני יפהפיות מעורטלות למחצה, אלא גם בזכות מאמרים מושקעים וסיפורים ואף נובלות של בכירי הסופרים של התקופה. אלא הובאו לירחון, כצעד ממולח של הפנר, על מנת להקנות לו סוג של יוקרה אינטלקטואלית, כמשקל נגד לשפנפנות. כך, אם היית נתפס ברכישת הירחון, תמיד היה לך אליבי מן המוכן: "אני קורא אותו בגלל הסיפורים."
והאמת ניתנת להיאמר, בתחום הזה "פלייבוי" עשה עבודה משובחת. מי לא פרסם בו: החל מג'ון סטיינבק וג'ק קרואק, דרך ארתור סי. קלארק וריי ברדבורי, וכלה במרגרט אטווד והרוקי מורקמי.
במסיבה החגיגית לרגל 25 שנה לירחון, בהשתתפות כל הדוגמניות, השחקניות, הספורטאיות וסתם שפנפנות, הפנר פנה אליהן משפט ג'נטלמני: "ליידי'ס, היו אלה 25 שנים נפלאות, וכל זאת בזכותכן. בלעדיכן, לא היה בידי כלום, זולת מגזין ספרותי."
כפי שהסבירה בשנת 2009 את נוסחת ההצלחה של הירחון, העורכת הספרותית לשעבר של "פלייבוי", איימי גרייס לויד: "אתה צריך להכניס בו דברים שימשכו את עיניהם של הגברים, ואז להוסיף בו אלמנטים שיעשירו את חייהם האינטלקטואליים והרוחניים."
רבים מן הסופרים אליהם פנתה לויד, סירבו לכתוב עבור "פלייבוי", בטענה שגורה, כי הדבר לא ימצא חן בעיני נשותיהם ובנותיהם, אבל רבים אחרים נענו ברצון. "אנו יכולים להגיע למספר קוראים שמגזינים אחרים לא מגיעים אליו," הוסיפה לויד, "וביניהם אלה שבדרך כלל לא קוראים ספרות יפה."
"פלייבוי" גם נתן לסופרים יד חופשית לפרסם סיפורים בנושאים פרובוקטיביים ושנויים במחלוקת ללא שום צנזורה, ובעיקר שילם להם ביד רחבה.
"אנו מוכנים לפרסם דברים שאחרים ידחו אותם, והסופרים מאוד מרוצים מכך," הסביר פעם יו הפנר, "ובגלל שיש לנו תפוצה רחבה מאוד, אנו מסוגלים לשלם לסופרים ביד רחבה."
ועל מנת לחתום את הפרק הזה, הרכבנו רשימה לא אקראית של 15 הסופרים הבולטים שפרסמו את יצירותיהם מעל דפיו של המגזין.
רואלד דאל: בין השנים 1965-1974 כתב הסופר המרושע עבור "פלייבוי" מספר סיפורים קצרים, בכיכובו של הדוד אוסוולד, הנואף הידוע בכל הזמנים. מאוחר יותר הם יהפכו ל"הדוד אוסוולד", הרומן היחיד שכתב דאל למבוגרים.
ג'ק קרואק: שנתיים לפני שיצא "בדרכים", פרסם משורר דור הביט פריקוול קצר לספרו המכונן. כתב היד של הסיפור, "לפני הדרך" (Before the Road) שמו, נמכר ב-2003 במכירה הפומבית של "פלייבוי" בסכום שיא של 71,700 דולר.
מרגרט אטווד: למרות היותה סמל של ספרות פמיניסטית, גם המחברת של "סיפורה של שפחה", כתבה מספר סיפורים עבור "פלייבוי". הכסף היה, כנראה, מפתה יותר. הבולט מבין הסיפורים היה The Bog Man, על סטודנטית לארכיאולוגיה, היוצאת לחפירות יחד עם מאהבתה הנשואה ומגלה גווייה חנוטה מלפני 2,000 שנה.
אורסולה לה גווין: סופרת פמיניסטית נוספת שפרסמה ב-1969 ב"פלייבוי" סיפור מד"ב בשם "תשע נשמות" על שיבוטים וחייזרים. הסיפור פורסם רק במהדורה האנגלית של "פלייבוי", כי העורך של זו האמריקאית אמר לה ש"רבים מהקוראים שלנו מפחדים קצת מסיפורים שכתבו נשים." מאוחר יותר סיפרה לה גווין: "היתה זו הפעם הראשונה והיחידה בה נתקלתי באפליה כה בוטה של נשים, ובדיעבד הפליא אותי ששיתפתי עימם פעולה מבלי להיות מודעת לכך."
איאן פלמינג: היוצר של ג'יימס בונד כתב מספר סיפורים עבור הירחון, והספר ה-11 בסדרה, "בשירות הוד מלכותה", פורסם ב"פלייבוי" בהמשכים ב-1963. בעיבוד הקולנועי של הספר, שיצא למסכים שש שנים לאחר מכן, מופיעה סצנה בה ג'יימס בונד (ג'ורג' לזנבי, שהופיע רק בסרט אחד בסדרה) קורא ב"פלייבוי".
ריי ברדבורי: לא רבים יודעים זאת, אבל יצירת המופת הדיסטופית של ברדבורי, פרנהייט 451, פורסמה תחילה בהמשכים ב"פלייבוי", עוד בשנה בה נוסד הירחון – 1953. אך היא זכתה למעמדה הקלאסי רק אחרי שפורסמה כספר.
ארתור סי. קלארק: סופר מד"ב ידוע נוסף, ששיתף פעולה, ולא פעם, עם "פלייבוי". הסיפור הידוע ביותר שלו שפורסם בירחון, הוא "Dial F For Frankenstein", מ-1964, אודות רשת טלפונית המשתלטת על העולם. המדען הבריטי טים ברנרס-לי, מי שבעצם המציא את רשת האינטרנט, קרא את הסיפור, ומאוחר יותר ציין אותו כדבר שהעניק לו השראה להמצאתו.
ולדימיר נבוקוב: המחבר של "לוליטה" פרסם מעל דפי הירחון שתי נובלות ומספר סיפורים קצרים. ב-2009 "פלייבוי" רכש את הזכויות על הרומן האחרון והבלתי גמור של הסופר "לורה", ופרסם חלק ממנו בירחון.
גבריאל גרסיה מארקס: ענק הספרות הקולומביאני היה רק אחד מחתני פרס נובל לספרות, אשר פרסמו את יצירותיהם ב"פלייבוי". סיפורו "The Handsomest Drowned Man in the World", הופיע בירחון ב-1968, ועלילתו מתרחשת בכפר דייגים קטן בדרום אמריקה, שתושביו מנסים לפתור את תעלומת גוויית אדם אשר נפלטה מן הים אל חופו.
נורמן מיילר: ב-1974 שילם "פלייבוי" סכום בן שש ספרות לסופר והעיתונאי המפורסם ושלח אותו לסקר קרב בין שתי אגדות אגרוף: ג'ורג' פורמן ומוחמד עלי. הכתבה, שפורסמה בירחון בשני המשכים, תהפוך מאוחר יותר לנובלה בשם "The Fight".
קורט וונגוט: ב-1968 פירסם "פלייבוי" את סיפורו של וונגוט "ברוכים הבאים אל בית הקוף", שנכלל מאוחר יותר בקובץ הסיפורים בעל שם זהה (ויצא בתרגום עברי ב-1982 בהוצאת "אור עם"). שלוש שנים לאחר מותו של וונגוט, ב-2008, הירחון פרסם את סיפורו "Armageddon in Retrospective", שגם הוא נכלל מאוחר יותר בקובץ סיפורים בעל אותו השם.
סטיבן קינג: ספק אם מי מקוראי "פלייבוי" היה פותח אותו כדי להתוודע אל גיבוריו וגיבורותיו של קינג בגרסה טקסטואלית. אך ב-2009 פרסם הירחון דווקא פואמה של קינג בשם "Bone Church", העוסקת במסע של משלחת מדעית אל תוך הג'ונגל, ממנה איש לא יצא חי.
הרוקי מורקמי: ב-1992 הירחון הציג בפני קוראיו את סיפורו של הסופר היפני הכי "מערבי", שנקרא “The Second Bakery Attack”, ששבע שנים לפני כן פורסם במהדורה היפנית של מגזין הנשים "מרי קלייר". הסיפור, ההזוי במקצת, עוסק בשני חברים בלי גרוש על התחת, שמחליטים לשדוד מאפייה. כשהם מבקשים לבצע את זממם, בעל המאפייה, שהוא מעריץ מושבע של ריכארד ואגנר, מציע להם הצעה: אם יאזינו יחד אתו לשתי אופרות של המלחין, יוכלו לקחת הביתה כמה מוצרי בצק שירצו. 10 שנים לאחר מכן, כשאחד השודדים כבר נשוי, ושוב מוצא את עצמו עם מקרר ריק, אשתו מציעה לו לחזור על התרגיל.
ג'וזף הלר: ב-1987 "פלייבוי" פרסם את סיפורו של הלר "Yossarian Survives", אותו הגדיר הסופר כפרק אבוד מתוך "מלכוד 22". בסיפור זה מופיע משפט בן האלמוות מפי יוסריאן: "אני מעדיף למות מאשר להיהרג".
חורחה לואיס בורחס: ב-1977 פירסם "פלייבוי" סיפור קצר מאת הסופר הארגנטיני הנודע, שנכלל מאוחר יותר בקובץ סיפוריו "ספר החול", שיצא ב-1982 גם בתרגום עברי בהוצאת "כתר". העלילה, בשתי מילים: נו, בורחס.
תגובות