close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • דו שיח עם עברית אחרת וחיים קדומים

    הרצל חקק | הומאז' | התפרסם ב - 23.06.22

    הספר "ימלא" של חיים הזז נגאל מן העיזבון, ואנו זוכים לעברית מיוחדת, שילוב של רבדים בני דורות. על הספר "ימלא" מאת חיים הזז, הוצאת אבן חושן, תשס"ה (2005). המכון טורח להשיב שוב לחיים מהדורות ישנות כדי להשיב אותנו לימיה הטובים של השפה העברית ושל הספרות העברית.


    כאשר יצא לאור הספר "ימלא", נחשפנו שוב לפעילותו של המכון "למורשת חיים הזז" השוקד על עזבונו של הסופר חיים הזז. ארבעה עשר פרקי הספר חוברו בידי הזז בשנת התרפ"ט כאשר ישב בפריז, ומסיבות שעדיין לא נודעו, לא התפרסמו מעולם.

    אביבה הזז שקדה שנים רבות על הנחלת מורשתו הספרותית של חיים הזז, והיא נטלה על עצמה כאלמנתו לשאת את המורשת ולהנחיל את האור של יצירתו לדורות. אביבה הזז הלכה לעולמה, אבל המכון ממשיך בפעילותו הברוכה.

    דפי יצירה של חיים הזז (צילום באדיבות מכון חיים הזז)

    הפעם באתי להאיר פינה מיוחדת, את הלשון העברית הקסומה של חיים הזז. מתברר, שגם בעיזבון מתגלים באורח פֶּלא אוצרות. אביבה הזז גילתה את כתב היד בשנת תשס"ג, ההדירה אותו, התקינה אותו והוא אכן ראה אור בשנת תשס"ה – 2005. "יד הזז" – המכון  למורשת חיים הזז – שקדו על הפקה מלאה, עיצוב מרשים ומוקפד. לספר נלווים ביאורים ועיצוב גרפי למופת. זה מגיע עד לעיצוב הפונטים: כך לדוגמה התחיליות של האותיות בכל הפרקים. גם אלה סיפור בפני עצמו, היכן נולדו האותיות התחיליות. יש לזכור את ההוד והסיפור שיש מאחוריהן: הן עוצבו בידי המו"ל עוזי אגסי, על-פי האותיות המופיעות בספר "ארבעה נביאים אחרונים" שנדפס בוונציה בשנת 1520 (רפ"א) בבית דפוסו של המדפיס הנודע מן המאה ה-16, דניאל בומבירגי. 

    לדור שלנו, שהלך והתרחק מן הרבדים הקדומים של העברית, לדור שהתמסר לעברית רזה, זו הזדמנות מחודשת להיפתח לכל מה שהחמצנו והפסדנו.

    מי שמורגל לעברית חד ממדית מגלה חיש מהרה ספר שנכתב בכישרון ובידע עילאיים: הזז מצליח לבנות עברית המורכבת מרבדים שונים, עברית שיש בה גוונים מעודנים של העברית מן המקרא, מן המדרשים, מרש"י, מן התוספות, מביטויים ארמיים שרווחו בלשון העם.

    לא פעם אנו שואלים את עצמנו האם יכולים היינו לנהל שיחה עם אברהם אבינו או עם אביי ורבא מן התלמוד. גיבוריו של הזז הם הגשר בין מפלסי העברית לדורותיה.

    אילו יכולנו להנחיל לדור הצעיר משהו מן העושר הזה, יכולנו לדבר באמת על תחיית הלשון העברית. תחייה של לשון שיודעת לינוק לא רק מן הלעז, אלא גם ממקורותיה שלה : אין הבור מתמלא אלא מחולייתו.

    מי שקורא בספר מגלה את דמותו של ימלא, על מורכבותה ועל אוצר המנהגים של האיש ושל התקופה. ומעבר ללשון מצליח הזז לבנות דמות תנ"כית שחייה כתובים בלשון עברית מרובת רבדים: ימלא ח בעולם מושגים קדום, סביב חייו קורמים מנהגי המקרא  עור וגידים, שבים לתחייה המאבקים בין משפחות ,  בין נשים הצרות זו לזו, והרקע נפרש גם מעבר: המפגש והמתח בקשר עם עובדי הבעל והעמים שמסביב, הדרך בה מחנכים את הדור הצעיר. הצלילה להוויה הקדומה תוך התבשמות מן העברית הצומחת מן המקורות היא חוויה רב תרבותית מיוחדת.

    כך למשל מכנה הזז את הבורות בשם "גיתיות" כמו שכתוב בפירוש רש"י ובתוספות לדברי התלמוד, כשהוא כותב "סומק טפי", אנו נשאבים מיד למקורותינו: אדום יותר ככתוב בסנהדרין עד ע"א,

    וכלי קיבול אצל הזז הוא מלשון החכמים – "גולפות", ולגחלים הוא נותן את השם "גומרות", מלה שהוא שואל מן הארמית. תיאור הארוחה הגדול, הכירה, הוא תיאור צבעוני עסיסי, והזז נזקק ל"רידיא – כעגל לפני הצינורות", מעיין יתגעש…", ולשונו מובילה אותנו למסכת תענית, לרידיא, המלאך הממונה על השמים. גם הצבעים הקדומים אינם כצבעינו, ולגוון הירוק, נותן הזז את השם "כרתינון", הלחם זוכה לשם התלמודי "ריפתא" והתמרים הבוסרים הם "כופרא".

     אביא לדוגמה שורה המעלה שתי משמעויות למלה "צרה" : "גאה לבי על צרותי…כי צרתי שאפתני, אף צרותי ביקשי נפשי" (עמוד 92). ביטויים ופתגמים זוכים לפיתוח : "גדיים נעשו תיישים, והעגלות – פרות חורשות, והנטיעה הפכה אילן"( עמוד 25). הגיבורים חיים בעולם התורה, הנביאים והכתובים, ובדבריהם הם מתכתבים עם פסוקים. כך למשל , הפסוק : " עמל אדם – מי מנמלה גרורה יקנה חוכמה ודעת" (עמוד 82) הנקשר אסוציאטיבית לפסוק ממשלי. הדיאלוגים בין הדמויות כמו ספוגים בפסוקים מן הנביאים: " איזו יתד תקעתן בבית הזה? חלתן, ילדתן, בנים גידלתן , בנות רוממתן?" (עמוד 87) והשורות נושאות אותנו כמובן לנבואת ישעיהו, או התיאור של  מסיבת הקרוּאים, שיש בה הדים מקראיים מוכרים: "וְאוכְלִים כּאִישׁ כִּגבוּרָתוֹ…"…וּשְׂבֵעִים מִגְּרוֹנָם מֵעַלַּת בַּכַּד מִסֵּפֶל אַדִּירִים דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה". (עמוד 14). הקריאה היא שיטוט בעולם שהיה וקם לחיים. הלב שואל בערגה, האמנם עוד תקום אותה שפת עֵבֶר נפלאה שוב לחיים, בגלימותיה המפוארות, האם שוב נדע לרדת לחֵקר הרבדים שלה מדורי דורות?

    עטיפת הספר "ימלא" (אבן חושן, תשס"ה 2005)

    בימים אלה כאשר המקצועות ההומניים נבעטים ברגל גסה, כאשר הספרות העברית והמקרא נדחקים לקרן זווית, מתגעגע הלב לדור שבו ידענו לקרוא עגנון וביאליק והזז ולחוש את הרקע הרוחני מאחורי המילים, את הארמזים הנשגבים…

    ודווקא משום כך – נסיים במילים שירחיבו את הלב, שורות מתוך סופו של הפרק השני בספר "ימלא", מלים שאולי יגבירו את געגועינו לאותה עברית פיוטית ואצילית, לאותה לשון קודש מאירת פנים:

    "מֵרוּחַ יָם בָּאה צינָה לַחה,
    מנוֹגַה מעֲרפֶל הִכְסִיף הרְחוֹב.
    מאחֲרי ההָרים עלה הסַהַר ויָאֵר".

    הרצל חקק

    הרצל חקק, משורר, סופר ופובליציסט שימש יו”ר אגודת הסופרים בעבר (2005-2003, 2015-2011). ב-1965 נבחרו הוא ואחיו בלפור לחתני תנ”ך עולמיים לנוער (הרצל שימש סגן). פירסם עד כה 8 ספרי שירה, וכן בשיתוף אחיו התאום בלפור כתב ספר מחקר על ברדיצ’בסקי ולקסיקון לשיפור הלשון וספרים לילדים. שימש עורך הביטאון של “דואר ישראל”.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.


    כתבות נקראות

    אורח לילי

    דורית אורגד
    ּבְּאָפֵלַת הַלַּיִל וַאֲנִי עַל מִשְׁכָּבִי – מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ מַשַּׁב רוּחַ...

    הַזְמָנָה לְעֶצֶב / עֲשֵׂה לִי שִׁגְרָה

    שיר שבת ספיר
    הַזְמָנָה לְעֶצֶב אַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה וּמַבִּיטָה בִּיעוֹד רֶגַע תִּבָּלְעִי בְּתוֹכָהּוְלֹא...

    אני קורא בך / ספר

    גד קינר קיסינגר
    אני קורא בך אֲנִי קוֹרֵא בָּךְ כְּבָר יוֹבֵל וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהָנִיחַ...