בספרו האוטוביוגרפי, שיצא בשבוע שעבר בארה"ב וקטעים ממנו פורסמו ב"ניו יורק טיימס", מספר וודי אלן איך נולדו ההאשמות נגדו, מכחיש את הטענה כי סרטיו מומנו על-ידי הארווי ויינשטיין, ועונה לשחקנים שטענו כי הם מתחרטים על כך שעבדו עימו

"העובדה שנשללו ממני השנים בהן יכולתי לגדל את בתי ולהראות לה את מנהטן, פריז ורומא היא הדבר העצוב ביותר בחיי. אם תרצה אי פעם ליצור קשר איתי, אני וסון-יי נקבל את דילן בזרועות פתוחות, אך זה עדיין חלום רחוק," כך כותב וודי אלן בספרו האוטוביוגרפי "Apropos of Nothing", שלאחר הרבה תלאות ודחיות יצא לאור בשבוע שעבר בארה"ב, וקטעים ממנו פורסמו בשבוע שעבר ב"ניו יורק טיימס".

תזכורת קצרה: ב-1992, לאחר שנפרד מבת זוגו, השחקנית מיה פארו, זו האשימה אותו בהתעללות מינית בבתם המאומצת דילן, בהיותה בת שבע. אלן הכחיש את ההאשמות מכל וכל, הוא נחקר פעמיים, בשתי חקירות נפרדות, אך לא נמצא בהן שום דבר מרשיע. לפני שש שנים דילן פארו העלתה שוב את ההאשמות, שזכו לתמיכה מאחיה, העיתונאי רונאן פארו, בנם המאומץ של אלן ומיה פארו, ומי שחשף את פרשת הארווי ויינשטיין. זאת בעוד שאחיו הבכור של רונאן, מוזס, תומך באלן ללא עוררין לאורך שנים.

כזכור, ספרו של אלן, אותו לא הצליח לפרסם במשך שנים, אמור היה לצאת החודש בהוצאת "האשט" האמריקאית, אך עקב סערה ציבורית שהתעוררה, ההוצאה חזרה בה, והספר פורסם לבסוף בהוצאת "ארקייד".

הקטעים מהספר, שפרסם ה"ניו יורק טיימס" מתמקדים ישירות בפרשת דילן פארו. "מהר מאוד נקשרתי לילדונת הקטנה והמקסימה הזו, התאהבתי בה לחלוטין והייתי מאושר להיות אביה," כותב אלן, המכחיש בספר שוב כי "נהג בה שלא כשורה."

ומאיפה באמת צצו האשמות בהטרדה מינית של דילן? "פעם אחת, כאשר מיה הלכה לקניות, כל הילדים והמטפלות שלהם ישבו בחדר הטלוויזיה וצפו בה," מציג אלן בספר את גרסתו. "החדר היה מלא באנשים, ולא נשאר לי מקום ישיבה, אז התיישבתי על הרצפה, ויכול להיות שלרגע אחד ראשי נשען על הספה, בחיקה של דילן."

"לעולם לא הייתי מניח אצבע על דילן," ממשיך אלן, "מעולם לא עשיתי דבר ממנו עלול היה להשתמע – גם אם היה מתפרש שלא כהלכה – שפגעתי בה מינית. כל ההאשמות היו פברוק אחד גדול מהתחלה עד הסוף."

אלן גם דוחה בספר טענות, לפיהן עבד עם הארווי ויינשטיין או הניח לו לממן את סרטיו. "לעולם לא הייתי נותן לוויינשטיין להפיק או להשקיע כספים בסרטים שלי, "מכיוון שהוא ידוע כמפיק שכל הזמן מתערב בעבודת הבמאים, משנה אותם ועורך אותם בניגוד לעמדתם."

יותר פופולרי בחו"ל

אלן מתייחס בספרו לטענות שחקנים, כמו גרטה גרוויג, אלן פייג', רבקה הול, וטימותי שאלאמה, שאמרו כי הם מתחרטים על כך שעבדו עימו. טימותי שאלאמה הצעיר ("קרא לי בשמך") הצהיר כי תרם את שכרו מהסרט האחרון של אלן "יום גשום בניו יורק" לצדקה, ועל כך כותב אלן: "זו לא מחווה הרואית, כפי שהדבר עשוי להיראות, כי אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשלם לשחקנים את השכר המינימלי שמאפשר איגוד השחקנים בארה"ב." אלן מוסיף כי הוא מאמין שהצהרתו של שאלאמה לא נבעה מעקרונות מוסריים אלא מהתקווה שהדבר ישפר את סיכוייו לזכות בפרס אוסקר.

אפרופו (או כלום), "יום גשום בניו יורק", הסרט התקשה למצוא מפיץ בארה"ב, בגלל ההאשמות כלפי אלן. גם לפני פיצוץ פרשת דילן, סרטיו של אלן, כפי שסיפר לא פעם בעבר, הרבה יותר פופולריים בחו"ל מאשר בארה"ב. אלן משווה את עצמו ליוצרים כמו ד.ה. לורנס וג'יימס ג'ויס, אשר זכו להערכה הרבה יותר גדולה בחו"ל מאשר בארצותיהם. "אני לא יכול שלא להודות כי בפנטזיות הפואטיות שלי אני מדמה את עצמי ליוצרים אלה, אבל בשלב הזה בדרך כלל אשתי מעירה אותי ואומרת שאני נוחר."