ג'נט ג'קסון עושה היסטוריה
על אף הרגע ההיסטורי, הזוכים הגדולים בפרס הדמוקרטי ביותר הם… עדיין גברים
בטקס פרסי המוזיקה של "בילבורד" שנערך ביום ראשון, עשתה הזמרת ג'נט ג'קסון היסטוריה, והיתה לאפרו־אמריקנית הראשונה שזוכה באות הכבוד הגבוה ביותר של מגזין המוזיקה המפרסם את מצעדי המוזיקה המרכזיים בארה"ב – פרס האייקון.
בנאום הזכייה התייחסה ג'קסון לנושאים חברתיים על סדר היום, כמו תנועת ה־METOO ו־Time's Up, ואמרה: "אני מאמינה, על אף האתגרים, שאנו חיים בזמן חשוב בהיסטוריה. סוף כל סוף נשים מצליחות להבהיר שהן לא מוכנות לעבור בשתיקה מניפולציות רגשיות והתעללויות גופניות. אני עומדת לצד אותן נשים ולצד אותם גברים שמזועזעים כמוני מהאפליה הזאת."
ג'קסון בת ה־52, התייחסה במוזיקה שלה בעבר לנושאים פמיניסטיים וחברתיים, למשל באלבום הפריצה שלה "Breakthrough", בו שרה, בין היתר, על התעללות במשפחה.
גם מנחת הטקס, הזמרת קלי קלרקסון, התייחסה בחריפות לנושאים חברתיים במונולוג הפתיחה שלה, וסיפרה שמארגני הטקס ביקשו ממנה לערוך דקת דומייה לזכר הנערים והנערות שנטבחו בשבוע שעבר, על ידי תלמיד תיכון בבית־ספר בטקסס. "נמאס לי לעמוד דקת דומייה! זה לא עוזר! למה במקום זה אנחנו לא עורכים דקת עשייה, דקת שינוי," אמרה קלרקסון.
הזוכים בטקס פרסי "בילבורד", בניגוד לטקסי מוזיקה אחרים, נבחרים על־פי הצלחתם בנתוני נילסון המסכמים את מספר ההשמעות בכלל תחנות הרדיו, המכירות, ומספר ההורדות – כלומר, הפופולריות הציבורית היא זו שמכריעה. זאת בניגוד לטקסי המוזיקה האחרים, שהזוכים בהם נבחרים על ידי ועדה מקצועית של חברי אקדמיה. הטקס נערך לראשונה בדצמבר 1990.
וההיסטוריה? חוזרת על עצמה
על אף רוח ההעצמה הנשית ששררה בנאומי הזוכות, וכובשת את עולם הבידור האמריקאי בשנתיים האחרונות, את הפרס המרכזי – האומן הטוב ביותר בקטגוריה הכללית – גרף הזמר אד שירן. היוצר הבריטי לא נכח בטקס, וגבַר, בין היתר, על הראפר זוכה פרס הפוליצר קנדריק למאר. מספר הנשים שהיו מועמדות לפרס הזה עמד על אחת, כן, כן, אחת – טיילור סוויפט. אף־על־פי־כן גם למאר וגם שירן סיכמו את מספר הזכיות הרב ביותר – שש, והיו מועמדים במספר הקטגוריות הגדול ביותר, ביחד עם הזמר ברונו מארס – ארבע עשרה. האישה הראשונה עם מספר מועמדויות רב בקטגוריות המרכזיות, הזמרת טיילור סוויפט, ניצבה הרחק־הרחק מאחוריהם עם חמש מועמדויות בלבד.
כמו כן, ברוב הקטגוריות הכלליות לא היה אף ייצוג של אישה אחת. כל זאת בא להעיד, יותר מהכול, על הקושי הציבורי בהכלת אומנות שמובלת על־ידי נשים. הפרס הדמוקרטי ביותר אולי משקף הלך רוח מהפכני על פני השטח, אך בפועל הוא לא פחות פופוליסטי ומיזוגני מכל שאר הפרסים – ומציג את פני החברה כמות שהם.
ג'נט ג'קסון. הזוכה האפרו-אמריקנית הראשונה
תגובות