גן ליד הים: פורסט ריד, תרגמה מאנגלית: עידית שורר, אפרסמון, 2022

הקריאה בקובץ הסיפורים גן ליד הים היא בבחינת גילוי מפעים של סופר שלא שמעתי עליו מעודי, פורסט ריד. המפגש עם סיפוריו, הודות גם לתרגומה הקולח של עידית שורר, הפך עד מהרה לחוויה אישית אשר ברצוני לחלוק עמכם. אלו סיפורים שמביאים את הקורא לידי שכרון חושים, פועל יוצא של מספר המיטיב ללכוד את האווירה המיוחדת הנסוכה על המרחבים בהם מתרחשים סיפורים אלו. זהו מרחב כפרי מובהק שבו מוצאות הדמויות- רובן ככולן בשנות הנעורים המוקדמות- מפלט מעולם מנוכר, רוחש מחנק, כובל ומגביל. הסיפור הנפלא שפותח את הכרך והעניק לו את שמו, "גן ליד הים", הוא פנינה ספרותית מזהירה, שמקרינה על יתר הסיפורים אווירה אלגית ששורה על בתים נטושים, רדופים על ידי רוחות רפאים וזיכרונות העבר שהם אולי מיצוי מוחלט של ממשות שהתקיימה מלפנים.
הסיפור הפותח את הקובץ עשוי לאותת לקורא על הלוך רוח פסימי ועל עולם ילדות מאושר שחלף המשוחזר על-ידי המספר תוך התמקדות בפרטים היוצרים אווירה חלומית הכוללת בעיקר פרטי נוף בהם אחוזים הילדים המתבגרים. היציאה לחיק הטבע מזמנת לנערים והמתבגרים רגעי התבוננות החושפים נפש רגישה העולה על גדותיה. בסיפור גן ליד הים, חוזר המספר אל בית מוקף חומה לאחר היעדרות רבת שנים, שדייריו הקודמים מתו והותירו אותו ריק ומתפורר. השיבה אל הבית העובר כעת שיפוץ יסודי, מציפה את תודעת המספר בזיכרונות של עולם נעלם ונשכח. דייריו הקודמים, זוג אחיות ואח קברניט אנייה בגמלאות, שהיו ידידיו של המספר בצעירותו, מייצגים תקופה מאושרת בחייו בה הוא נאחז כעת כמפלט מעולם מנוכר. פלישת המספר בשעת לילה מאוחרת לבית ריק זה מעלה מחדש תמונה המשותפת בסיפורים רבים בקובץ, המייצגת עולם קסום ופלאי המעלה על הדעת גן עדן אבוד המהדהד מבעד ל"הדים עמומים מן העבר". סיפוריו של פורסט ריד משחזרים יופי שריחף כמו צל, ומאז התפוגג ונעלם. אותם הדים או רוחות רפאים מן העבר הוא הדבר שהמספר מנסה ללכוד בתיאוריו היפים ביותר.

אווירה של מסתורין, פחד, וגילוי מרעיש אופפת את סיפורי הקובץ המתמקדים בדמויות נערים החורגים מהגבולות שסימנה עבורם החברה, נדחפים ע"י רצון פנימי לחוות את מה שנמנע מהם במסגרת המשפחתית המגבילה. כך הילד מייקל בסיפור אומץ והנער בן הארבע-עשרה בסיפור המופלא המשתמט. שניהם בוחנים את גבולות המרחב שהגדירו עבורם הוריהם, מנסים לעמוד על טיבו תוך גילויי אומץ והעזה. פלישתו של הילד מייקל לביתו הנטוש והריק של הכומר מעלה על הדעת סיור בטירה אפופת רוחות רפאים, המעוררת בו תחושה וודאית שהוא עצמו אכן התגורר בזמנו בבית זה "ושכל חייו האחרים אינם אלא חלום". הסיור בבית חסוי ועלום זה ששב לתחייה מחדש באמצעות פלישה לילית זו, מעצב תמה מרכזית בסיפורי פורסט ריד, הכמיהה לעולם הילדות ובעיקר הגעגועים העזים לאם הגוססת שאת חסרונה הוא משלים באמצעות ביקור לילי העומד במוקד עלילת הסיפור. התמונה הניבטת אליו מאחד הקירות, של אישה נאה החובקת את בנה באינטימיות רבה, מעוררת בו כבחבלי קסם את זכר אמו החולה. שיאו של הסיפור הוא המפגש המצמרר עם אותה דמות אישה צעירה ונאה ששבה אליו ברגעי הזיה קודחים כדמות רפאים האוחזת בו בתחינה אילמת. ביקור זה מתפרש, בדיעבד, כפרידתו המאוחרת של מייקל מאמו. ההקבלה בין דמות האם לבין "אותה גבירה זוהרת ויפהפייה שבתמונה", בעלת הבית הקודמת, מבטאת את רחשי ליבו הדואבים של מייקל המתוודע בסוף הסיפור לנסיבות הטראגיות של נסיבות מות אמו.

גם דמותו של הנער בסיפור המשתמט איננה הולכת בתלם וחותרת תחת עולם נוקשה ובלתי-מתפשר המגולם במערכת בית הספר המתפקדת לעיתים ככלא החונק את ניצני יצירה הטבועים בנפש המתבגר. ניתן לומר שנערים אלו מגלמים נפש אינדיבידואלית המבקשת להתרחק מהכלל, כדי להסתודד בטבע. הסיפור המשתמט הוא שיר הלל להתמזגותו של הנער עם יופיו הקורן של הטבע שמעניק לו חיבוק במקום הרתיעה שיוצר בו המורה בבית הספר, מפניו הוא משתמט ובורח כדי להינצל מהאווירה הקודרת שמשרה עליו הבית ובית הספר. חווית ההתחברות עם הטבע באה לידי ביטוי במשפטים הבאים: "הוא כמו צף על ים חמים. הוא אהב את זה, הוא אהב את הדברים היפים שסביבו, הוא אהב את האדמה, את הנהר, את העצים ואת השמים…" הטבע הסב לו הנאה צרופה, והעניק לו פיצוי על חיים משוללי עניין. כמו בסיפור אומץ גם בסיפור זה, פני הדברים משתנים לקראת סיומו של הסיפור המעצב הגשמת משאלה אישית של הנער לחיות בעולם רחוק כמה שיותר ממציאות מדכאה, ואכן בהזייתו, אפוף רגעי קסם, מופיעה נסיכה כמו באגדות ולה הוא כמובן הוא משמיע אהבה. כדי להתגונן מפני עולם מנוכר ומפחיד המיוצג גם בדמותו של האב, בורא הנער המתבגר עולם תחליפי של מרחבי אגדה קסומים העונים גם על משאלות האהבה שלו. לעיתים נדמה כי על נערים כמוהו נכפתה מציאות מוגבלת, חסרת ייחוד ומשוללת כל אושר.
כך למשל דמות הנער בסיפור שותף לדבר עבירה, המבקש לרצות את הוריו המתכננים עבורו עתיד ההולם את כישוריו. אלא שמצבו המדרדר של המורה קונל מדיד שינה מעיניו וטורד את מנוחתו. גם בסיפור זה מתעצבת עלילה שרובה ככולה מתרחשת בשעות הלילה ובמהלכה מתחקה הנער אחר סוד הקשור למורה. גילוי הסוד האופף את המורה מעיק על הנער שהופך עד מהרה לשותף לדבר עברה במובן כפול: הוא איננו מדווח על המורה המתגלה כרוצח אשתו ואם אין די בכך, הסוד השני מחריד ביותר, חושף את מותם של המורה ונער אחר בנסיבות עלומות. שותף לדבר עבירה מעצב דגם שונה של נער מתבגר מדמות הנער בסיפור המשתמט, ועם זאת שניהם מגלמים את פניה השונות של תקופת הילדות וההתבגרות המתגלה ברגעיה הנאיביים ביותר כמו-גם ברגעי מצוקה של בדידות שאין לה מרפא. המרחב העלילתי של סיפורי הקובץ נע בין שני מישורים מקבילים השוררים ביניהם מתח וחוסר הרמוניה: עולם המתבגרים מחד ועולם המבוגרים שניכר ברגעיו הפחות יפים. זירת ההתרחשות נסובה בעיקר בתחומי הכפר הפסטורלי אך גם בתחומה של העיר הגדולה שאיננה מאירה פנים לדמויות שבכרו את הנוף העירוני על-פני חיי הכפר הפשוטים, מלווים במצוקה כלכלית על היבטיה השונים.

זוהי המציאות העגומה המשתקפת בסיפור חווה באולסטר המתאר מאבק פנימי בין שני אחים הנאבקים על ירושה בעת גסיסתו של האב. שכרות, עליבות ואופק ובלתי-מזהיר מייצגים את הצדדים השליליים של מציאות המשתקפת מבעד לסיפורים אלו.
נשוב שוב לעולמם של המתבגרים, הנושא המועדף של הסופר פורסטר ריד המשתקף גם בשני סיפורים נוספים: הנער וכלבו וסיפורו של קוסטלו. שני סיפורים אלו מבטאים את העדפתו של הסופר להיצמד לעולם הילדות באמצעות התמקדות רבת פנים ברגעים קסומים וחלומיים, ובשאלות ומשאלות שאינן מרפות גם כעבור שנים רבות. הסופר פורסט ריד מיטיב לתאר את דקויותיה של נפש הילד ואת אהבתו, התקשרותו לכלב ההופך עבורו לדמות המרכזית והמשמעותית ביותר בחייו. בעל החיים, לא פחות מהאדם, ולעיתים אף יותר, עשוי להקנות אושר ומשמעות לאדם ולצקת בו רגעי אושר נדירים ביותר, ומשום-כך הסתלקותו עשויה לפעור חלל ריק בילד, פצע שלא יגליד לעולם. כאמור הגעגועים לאם העלומה והאבודה שבים ומתעצבים בסיפור סיפורו של קוסטלו המעצב מפגש בין שני ידידים בהם המספר משחזר את סיפור אובדן אמו ואת שיבתה-תחייתה בהזייתו-חלומו של המספר-הבן המבקש להציע סיפור אחר על נסיבות מותה וחייה של אמו, סיפור-אגדה שאמור למלא את החסך שנפער בו עם היוודע דבר מותה. אך מעבר לכך הסיפור מסתיים בתובנה של המספר "החיצוני": "הוא לא סיפור לי מה הוא זכר, ולא שאלתי. הקשבתי שוב לרוח ולגלים. הם נראו לי איכשהו חלק מהסיפור של ידידי, נראו כמשתייכים לאותו עולם. והתחלתי לתהות אם החמצתי את העולם הזה, החמצתי את חשיבותו, אם הייתי שוטה, עיוור".
שני סיפורים המעצבים את עולם הילדות מנקודות מבט שונות הם הסיפורים קץ, אולי הסיפור הבשל והמזהיר ביותר בקובץ, והסיפור משפט המכשפות שעלילתו מתרחשת הרחק אי-שם בזמן, בשנת 1665, אלא שהפעם הסיפור מתמקד בחברה חשוכה ואכזרית שדנה למוות נשים מטפלות בפעוטות שכל עוונן היה שנבחרו לרוע מזלן לשמש מוצא לפורקן תאוות נקמה אי-רציונלית של חברה צמאת דם ומעוותת. בסיפור קץ שפרישתו ארוכה ומתארת את יופייה של העיר ברוז' על נופיה השונים מהסביבה הכפרית של רוב סיפורי הקובץ: המספר מתמקד בבתיה, ורחובותיה, בתעלות, ובגשרים המתפוררים, המבטאים באופן עקיף את דמותו של גיבור הסיפור, אדם גולה ובלתי רצוי המכפר על מעשה כלשהו במסע נדודים שנועד להשכיח אותו מהציבור, ולבסוף הוא מוצא מפלט בעיר ברוז' הימיביניימית, טבולה בדתיות המזדקרת מבעד לכנסיותיה וצלצולי הפעמונים מתמזגים עם פסלי הבתולה בכל גומחה בעיר; הקלה נפשית הוא מוצא בהסתודדות חשאית בבית התפילה הקטן 'גברתנו של הקדרות' . אלא שגיבורנו כורע תחת מועקה ורגשות אשם בסוף הסיפור כאשר נראה היה שסוף כל סוף מצא ישועה בעיר הזו המהדהדת את העבר: הוא נקלע לסיטואציה המשביתה את אושרו, אירוע שבו שוב נוטלים הילדים בהתנהגות פלילית המציגה את הפן האחר של עולם הילדות. משחק ילדים מסתיים באסון טראגי, במותו-טביעתו של ילד שחבריו הפקירו אותו מבלי להזעיק עזרה או להודיע על האסון. תמונת הילד הטובע יוצרת בו טלטלה ואימה מפני החיים, כי לפתע נצנצה בו ההכרה שגורלו אכן זהה לגורל הילד, כי גם הוא נותר אדם מנודה וגולה. וכך מסתיים הסיפור הזה: "הוא היה לבד, וכל חייו נראו עכשיו שרועים מאחוריו כמו מדבר, בלי דרך, בלי תמרור, נרדפים על-ידי רוחות רפאים אחרות, לעגניות שמלמלו ומצמצו ופיזזו סביבו, ועל ידי עקרות וסרק שהיו היבול היחיד שנאסף…".
המבקש לעמוד על יופיו של קובץ זה מתבקש לחוש היטב את הלוך הרוח האלגי העולה משני השירים שבראש הקובץ ובסופו, שירים המעצבים את החלל שהותיר אחריו חברו של הסופר שנפל בקרב ב-12 באוקטובר 1916. עד-כמה נוגים שני שירים אלו, נוכל לחוש מבעד לטור הבא: "רק הד נותר עם רדת מסך הלילה". בעידן שבו הקוראים מסיבות ידועות מבכרים משום-מה את הרומן על-פני סיפורים, נדמה שיש בהעדפה זו החמצה של ספרות גדולה שלעיתים מוצאת את ביטוייה הנעלה ביותר דווקא בסוגת הסיפור הקצר כדוגמת הקובץ גן ליד הים, מאת הסופר האירי, אשר מבעד לדפיו נושבת רוח רעננה המזמנת לקורא חוויה בלתי-נשכחת. עבורי הייתה בקריאה זו משום מפגש ראשון המעורר בי רצון להכיר את יצירתו הכוללת של סופר בלתי-נודע בארץ.