close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • גן הירח

    יפתח אורעד | סיפורים | התפרסם ב - 17.12.18

    התחלתי איתה באוטובוס כשחזרתי לילה אחד מבילוי במרכז העיר עם לאו. היא ענדה על צווארה ניטים, לבשה בגדים שחורים והיה לה נזם באף. היא ישבה באחורי האוטובוס. חיכיתי שלאו יירד מהאוטובוס כדי שאוכל לפנות אליה. כשפניתי אליה הייתה מבוכה קלה כי היא בדיוק החליפה בגדים. אבל היא הייתה לקראת סיום אז זה לא היה כזה נורא. לא נראה שהפריע לה שאני רואה אותה מחליפה בגדים. היא סיימה ללבוש את החולצה ומיד הייתה לבושה כדתייה טובה. התיישבתי לידה. גם את הנזם היא לא שכחה להוריד. לפני-כן היא נראתה ממש פריקית ובאותה תקופה זה ממש עשה לי את זה. האמת שדתיות גם כן ממש עשו לי את זה באותה תקופה. דומני שלכן כל-כך התאהבתי בה. חוץ מזה שהיא הייתה בלונדינית יפיפייה קטנה ורזה שכל בחור צעיר היה מתאהב בה ממבט ראשון. היו לה פנים עדינות ויפות ואף קטן וסולד.

    כשהיא ירדה מהאוטובוס החלטתי לרדת יחד איתה למרות שהייתי אמור לרדת תחנה או שתיים אחרי. דיברתי איתה וניסיתי לדלות ממנה מידע על מקום המגורים שלה ועל מקום הנעורים שלה. היה זה לילה שקט ולא נשמע אף קול מלבד קולות הצרצרים. ביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה כשחשתי שאין לה סבלנות אליי.

    כמה ימים לאחר מכן נפגשתי איתה, עם מיכל “הדוסית הפריקית”. היא אמרה שהיא תהיה במועדון מטאל שנקרא “הסקופ”. הגעתי עם לאו ל”סקופ” וחיכינו לה בערך חצי שעה. היא לא הגיעה. כשהתקשרתי אליה היא אמרה לי שהיא יושבת ב”גן הירח” – “גן הירח” הוא מין מדשאה שנמצאת ליד מוזיאון יהדות איטליה. מקום מפגש של פריקים שזכה לשם המעניין הזה.

    כשהגענו ל”גן הירח” ראיתי אותה ממרחק של כעשרים מטר, נפרדת ממישהו שהכרתי, נמרוד. לנמרוד היה שיער ארוך ובגדים זרוקים כאלה ושרשרת עם סמל גדול של השלום, בצבע כסף, אותה תמיד ענד. הוא עמד מול כמה חבר’ה שישבו על ספסל שהיה שם ודיבר איתם בקול רם על כל מיני דברים, לעתים נדמה היה שהוא מתווכח איתם ולעיתים נדמה היה שהוא צוחק. היכרתי אותו מחטיבת הביניים. היו שמועות שהוא הפך לנרקומן, למרות שלא האמנתי להן.

    עד מהרה מיכל באה וישבה איתי ועם לאו. בינתיים התיישבנו על ספסל אבן עגול וחיכינו לה. היא התיישבה מולנו על הדשא. דיברנו והחלפנו מבטים ואני חשתי שסוף-סוף אני חווה קצת חוויות מעניינות ונפגש עם בחורות יפות ומסתוריות. לאו היה מטאליסט כבד כזה והיה מסתובב באותה תקופה עם מכנסיים רחבים וחולצה של הלהקה “קריידל אוף פילת'” והולך עם חברים שלו למסיבות מטאל. קינאתי בו. אבל עכשיו ישבנו יחד בסיטואציה מעניינת. הוצאתי את חפיסת הסיגריות שקניתי כמה ימים לפני כן, הצעתי למיכל וללאו סיגריות והדלקתי לשלושתנו. כל שנות התיכון קינאתי בלאו שהיה הרבה יותר בעניינים ממני, אבל עכשיו חשבתי שאולי גם אני אהיה סוף-סוף במרכז העניינים מאחר ואני הוא זה שהכניס את הבחורה המיוחדת הזאת לחיינו. אך לא כך היה.

    לאו ומיכל שוחחו ביניהם על להקות מטאל שלא ממש היכרתי או שלא היכרתי בכלל. ניסיתי להשתלב בשיחה שלהם ללא הצלחה. האמת היא שלא הצלחתי להבין באופן ממשי את ההבדל בין מטאל שחור לבין מטאל רגיל או הֶבי מטאל, אבל קיוויתי שבסוף אבין. לכן הקשבתי לשיחה שלהם בסקרנות.

    לפתע הפתיע אותי שקט שלא הבנתי מהיכן הגיע ומיכל פנתה אליי. “ענית מהר להודעה שלי,” היא אמרה בחיוך ציני ואפילו רע ולקחה עוד שכטה מהסיגריה שנתתי לה, ממשיכה להיות אדישה, בדרך הסקסית שלה. הרגשתי את העצב מתפשט בגופי ובמוחי, הבטתי שמאלה לכיוונו של לאו אך הייתה לו הבעה כזאת שאומרת שהוא לא רוצה להיכנס לזה. אז בהיתי קצת במיכל בלי להגיד כלום ואט-אט נעשיתי מהורהר והבטתי מעלה אל השמיים, שהיו כהים מאוד. שמתי לב לענן יחיד שבקושי היה ניתן לזהותו. התמקדתי בו ובלי להרגיש כמעט התחלתי לחלום בהקיץ.

    דמיינתי את אפלטון, ג’ים מוריסון, אביב גפן ונמרוד, יושבים מסביב למדורה ביער כלשהו. הם שוחחו ביניהם, אך אינני יודע על מה מאחר ובדיוק ברגע בו התחלתי להתרכז ולשמוע על מה אפלטון מבלבל את השכל לנמרוד, השיחה שהתחדשה בין לאו למיכל החזירה אותי למציאות. לפתע הרגשתי שקר לי נורא, אז אמרתי ללאו שכדאי שנחזור הביתה.

    הסתובבנו קצת באזור ואז התחלנו ללכת לכיוון כיכר ציון. היו שם כל הפריקים הרגילים. מיד זיהיתי את מיכל, שאיכשהו כבר הספיקה להעתיק את מקומה יחד עם נמרוד והחברים שלו. כשעברנו לידם נמרוד בדיוק היה בעיצומו של קריז עצבני והשליך כיסא שבור אל עבר כמה נערים צעירים, שברחו בריצה. מיכל עמדה לידו ונראה שזה די בידר אותה.

    המשכנו בדרכנו, אני ולאו, ועלינו בעלייה של המדרחוב. ניסיתי לשוחח עם לאו על מה נעשה עכשיו כשסיימנו את התיכון וכל החיים לפנינו מאחר ואנחנו לא מתגייסים לצבא. אך הוא לא נראה מעוניין במיוחד לחשוב על זה, אז איכשהו קרה שהתחלתי לזמזם את השיר “אור הירח” של אביב גפן. לאו התעורר קצת והתחיל לשיר איתי. המשכנו ללכת במעלה המדרחוב ולשיר.

    ואז זה קרה.

    לפתע נשמע פיצוץ. אני ולאו מסתכלים אחד על השני בהלם. נשמע פיצוץ נוסף. אנחנו מסובבים את הראש לאחור: צעקות, אנשים מבוהלים רצים לכל הכיוונים, נער צעיר צורח ומתפתל על הרצפה ואדם מבוגר מנסה להרגיע אותו.

    שוטרים מגיעים למקום וקוראים לכולם להתפזר כי אולי יש עוד מחבל.

    אני ולאו רצים במעלה המדרחוב ולוקחים מקינג ג’ורג’ מונית הביתה.

     

    יפתח אורעד

    יפתח אורעד נשוי באושר ואבא גאה לילדה מקסימה. עוסק בעריכת תכנים. כשנחה עליי המוזה יוצאים מבין ידיי שירים, רשימות ולעתים גם סיפורים קצרים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 1
    • 4
    • 0
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    כִּיּוֹר

    שיר אלוני
    הַכִּיּוֹר מָלֵא בְּקָפֶה כִּיּוֹר שֶׁל מַגֶּדֶת עֲתִידוֹת עִם הַקַּוִּים הַמְּצֻיָּרִים שֶׁמְּשַׂרְטְטִים...

    ראפ: על החזרה לשירה האורלית

    פבל אלכסנדרוביץ' מובשוביץ'
    המסע מהומרוס ועד טופאק מהפכת הדפוס במאה ה־15 בישרה את בואן...

    מַסֵּכוֹת בְּגַן הָעֵדֶן

    יוכבד בן-דור
    הָיְתָה זוֹ חָוָה אִשָּׁה לוֹהֶטֶת בְּטַעַם תָּפוּחַ כֻּלָּהּ מַסֵּכָה וְאוֹר אַחֵר...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית