close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • ביבליותרפיה

    יואב יאיר (ש"ע) | סיפורים | התפרסם ב - 02.12.21

    אני בכלל רציתי לכתוב כמו גרוסמן. כמו גרוסמן של עיין ערך אהבה לא של שתהיי לי הסכין. אני כותב כמו גרוסמן של שתהיי לי הסכין. אני שונא את שתהיי לי הסכין. אני שונא גם דוסטוייבסקי, את זה שהוא כתב עליי ספר. ואיך הוא סיים לי אותו ככה. איך הרוסלניקוב הזה מתחרט פתאום על הוידוי מה זה באמת לא ניקה אותו? גם אותי לא, או שכן, לא יודע. זה צריך לעשות משהו. בכלל צריך לעשות משהו עם זה שאני כזה מתוח מתוח מתוח מתוח, והגשם הזה עכשיו שמכניס אותי לדיכאון, שמחזיר אותי מלא מלא אחורה. זה הריח הזה. הריח של הגשם. תמיד ריח מטיס אותי אחורה. למה אני צריך ריח בכלל, אני לא רוצה לחזור אחורה, אין לי מה לחפש באחורה. ועכשיו בכלל עם הריח של המחלה, של הזיקנה. זה מוציא אותי מדעתי הריח הזה והזיקנה הזאת שקפצה ככה פתאום. ולך תספר, למי תספר, הכי הכי בסיסי זה להרחיק את כל מי שקרוב, אז לך תספר ולך תחזיק זוגיות ככה. וזה היה כזה צפוי, כי אני לא ילד כבר, אני יודע שאני במעגל. לב שבור שגורם ללנסות להציל עולם שבור, שגורם ללב שבור, ששובר ונשבר ושובר ונשבר ושובר ונשבר. ואיך היא אמרה לי היום, אתה יודע אני הייתי שם לפני שבאת, וזה שאב אותי, אני הייתי צריכה ללכת לטיפול ב ע צ מ י. היא הדגישה את הב ע צ מ י, כי היא בעצמה מטפלת. ואני כל כך שמחתי לשמוע את זה. והיא אמרה לי אני לא יודעת איך אתה שם כל כך הרבה, ואמרתי לה כן, אסור לי להיות שם כל כך הרבה, והיא אמרה כן אסור לך להיות שם כל כך הרבה. וכל כך שמחתי שהיא אמרה את זה. ולא אמרתי לה שאני חייב להיות שם כל כך הרבה. שאני במעגל הזה של השבור-שובר-נשבר שנתקעתי בו, ושהסופר אגו שלי יכול להרוג אותי – הוא מנסה כל הזמן להרוג אותי וזה רק שאלה של כמה ושל איזה עוצמה ושל על מי זה ייפול. ולא אמרתי לה שגם אני הלכתי לטיפול, לטיפולים, בראשון שגמר לי את הכסף למדתי איך לטפל בעצמי בטיפולים הבאים. ורציתי להגיד לה שאני לא בטוח שזה עוזר, ושזה חוזר, את מבינה? ושאני כבר לא יודע איך להוציא ממני את כל מה שיושב עליי, אני יודע לזהות אותו, לכתוב אותו, לשרוף אותו, אבל אני לא בטוח שזה עוזר ואני לא בטוח שמשהו השתנה. ולא רציתי לשתף,  כי כמו שהיא אמרה שפתאום כולם צריכים עזרה בעצמם אז מה עכשיו נפיל עליהם את הצרות שלנו, אז מה אני אפיל עליהם את הצרות שלי, והצרות שלי הם ממש טרגדיה, כי אם אני ככה מאבד את זה אז מה נשאר לנו כבר ושהאחרון שיוצא שיכבה את האור, לא בגלל שאני כזה טוב, בגלל שהיו בטוחים שטוב לי. ורציתי להגיד לה שלא טוב לי, כבר שמונה שנים שלא טוב לי, ואמרתי. אמרתי תגידי קראת את החטא ועונשו של דוסטוייבסקי? את חייבת לקרוא. זה רק מה שהצלחתי לשתף, שאולי היא תבין שמה שהורג אותי זה כמו מה שהרג את רוסלניקוב. איזה מדהים זה שהוא רצח את שתיהן, איזה מדהים זה שהוא בכלל רצח. כי זה רצח, עם רצח לא מזדהים. קל לתמרן את הקורא בחטאים אחרים אבל זה רצח ועם רצח לא מזדהים. ובאמת היה צריך להיות ככה עם כל החטאים והשקרים והפספוסים וההחמצות והחמצות הפנים, כי מה יהיה אם כל הזמן נזדהה עם הפוגע, בתי הכלא יישארו ריקים ובתי החולים מלאים. וזה לא מעניין הרגשות שלך והכשלונות שלך חוקים זה לא לאנשים רעים, אנשים רעים לא סופרים בכלל את החוקים. חוקים זה לאנשים רגילים. אנשים חלשים אנשים עם קשיים, שיום אחד הקושי גדול מדיי ודוחק בהם לעשות משהו, שישבור הכל שיחדש הכל שיציל הכל, ואת זה החוק אמור למנוע, אז מה קשור להזדהות ומה קשור להבין. והיא בטח לא תקרא אבל זרקתי את זה ככה סתם כמו בסרטים שבסוף כל דבר קטן שעושים בסוף עושה משהו אז אולי גם זה יעשה משהו, אפילו קטן. זה לא שהיא תבין הכל ושהיא תתחיל לנחש מי זאת הזקנה בשבילי, ומי זאת ליזוואטה בשבילי, כי את זה אפילו אני לא יודע, אני יכול להריץ כל כך הרבה אנשים בראש, אנשים יפים אנשים כפופים אנשים חפים מפשע, שעמדו במקום הלא נכון כשרוסלניקוב (שהוא בעצם אני למי שלא הבין) היה צריך לנפץ משהו כדי להיות נפוליאון. אני לא צריך נפוליאון, לא צריך להגשים את עצמי, מספיק לי לרפא את עצמי. והסוניה שלי, אני כל הזמן מחפש את הסוניה שלי, אין סוניות יותר נראה לי, דוסטוייבסקי, הסוף שלך מחורבן, תשנה את הסוף של הספר. שמשהו אחר יציל אותו. תכתוב שהוא ישב ועישן, ושתה בירה ועשה קצת כושר, ועבד וישן, והזמן עשה את שלו וזהו.

    **איור ראשי: שרון וובר-צביק.

    יואב יאיר (ש"ע)

    מחבר הספרים "מכתב מיואב" ו"מכתבים מיואב".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 0
    • 2
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    נקמת הילד המגמגם

    רוני סומק
    הַיּוֹם אֲנִי מְדַבֵּר לְזֵכֶר הַמִּלִּים שֶׁפַּעַם נִתְקְעוּ לִי בַּפֶּה, לְזֵכֶר גַּלְגַּלֵּי...

    המומלצים של עדינה בן חנן

    עדינה בן חנן
    "חיים ומילים" | מרים ילן-שטקליס | הוצאה מחודשת בהוצאת אסיה |...

    גֶשֶׁם בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה

    אורית גולדמן
    גֶּשֶׁם בְּעִצּוּמֵי יוֹם שֶׁמֶשׁ נוֹטֵף מְחַדֵּד מִיָּד אֶת צִפּוֹרֵי הַשְּׁאֵלָה גַּם...
    דילוג לתוכן