שְׁנֵינוּ מִתְרַגְּשִׁים: דּוֹרוֹן מְנַשֶּׁה עִם סֵפֶר הַבִּכּוּרִים שֶׁלּוֹ – וַאֲנִי, הָעוֹרֶכֶת שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה, וְיוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה עֲשׂוֹרִים עוֹרֶכֶת תֹּכֶן אָקָדֵמִי, עוֹרֶכֶת מְלַוָּה, עוֹרֶכֶת פְּרוֹזָה וְשִׁירָה. כְּבָר רָאִיתִי – פְּנִימָה וְהַחוּצָה – סְפָרִים שֶׁל יוֹצְרִים רַבִּים, חֲדָשִׁים וּוָתִיקִים, וְסֵפֶר הַבִּכּוּרִים שֶׁל דּוֹרוֹן מְנַשֶּׁה נֶחְשָׁב בְּעֵינַי לְיִחוּדִי, וְהוּא, דּוֹרוֹן, נֶחְשָׁב בְּעֵינַי לְיוֹצֵר בַּעַל קוֹל שֶׁמּוֹלִיךְ אֶת הַמִּלָּה אוֹ אֶת הַשּׁוּרָה שֶׁלּוֹ וְלֹא נִכְנָע בְּקַלּוּת לִרְעָשִׁים זָרִים.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה אֵיךְ זֶה וּמַדּוּעַ. וּבְכֵן, בְּמַהֲלַךְ עֲבוֹדַת הָעֲרִיכָה הִפְנַמְתִּי כַּמָּה דּוֹרוֹן יוֹדֵעַבֶּאֱמֶת לִשְׁמֹר עַל קֶצֶב פְּנִימִי טוֹב שֶׁעוֹזֵר לוֹ לִשְׁמֹר עַל מֶתַח רוֹמַנְטִי, עַל מֶתַח חֶבְרָתִי אוֹ עַל מֶתַח יִצְרִי – וְאֵין לִי סָפֵק שֶׁזּוֹ מַעֲלָה מַפְתִּיעָה וּמְסַקְרֶנֶת, בְּעִקָּר כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּסֵפֶר בִּכּוּרִים.

וְעוֹד אֲנִי יְכוֹלָה לוֹמַר שֶׁהַמְּשׁוֹרֵר הַצָּעִיר הַזֶּה נִהֵל זְמַן רַב שִׂיחַ שִׁירִי פְּנִימִי בֵּינוֹ לְבֵינוֹ, בֵּינוֹ לְבֵין סְבִיבוֹתָיו וּבֵינוֹ לְבֵין מְקוֹמוֹ, וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן לִפְנֵי שֶׁהַמִּלִּים שֶׁלּוֹ הִתְחַבְּרוּ וְעָלוּ עַל הַכְּתָב.

בְּקֹבֶץ הַשִּׁירִים הַזֶּה מֵיטִיב דּוֹרוֹן מְנַשֶּׁה לִשְׁמֹר עַל נְשִׁימָה טוֹבָה, נְשִׁימָה שֶׁעוֹבֶרֶת יָפֶה מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה, מִבַּיִת לְבַיִת. וְכָךְ יוֹצֵא שֶׁבְּחִירַת הַמִּלִּים וְהַשּׁוּרוֹת מְפִיחָה חַיִּים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וּמְבִיאָה סוּג שֶׁל יֹפִי כָּזֶה שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ וְעוֹזֵר לְגַלְגֵּל נָכוֹן אֶת הַחֵרוּת לוֹמַר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ, אֲבָל לְלֹא מִשְׂחָקִים אוֹ פַּעֲלוּלִים מְבִיכִים בְּאֶמְצָעוּת הַשָּׂפָה, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

לְעִתִּים נִדְמֶה שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁדּוֹרוֹן מְנַשֶּׁה כּוֹתֵב מַחְזִיקִים פְּנִינִים קְטַנּוֹת כְּלוּאוֹת בִּצְדָפִים גְּדוֹלִים. צְדָפִים שֶׁהִגִּיעוּ מִמֶּרְחַקִּים וּמֵחוֹפִים לֹא מֻכָּרִים כְּמוֹ לְמָשָׁל, מִן הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַדּוֹמִינִיקָנִית – וְהַצְּדָפִים הַלָּלוּ מְהַדְהֲדִים אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹבָה, הֵם נוֹצְצִים וּמַטְרִיפִים בְּצִבְעָם, וְכַאֲשֶׁר פּוֹתְחִים אֶת הַצְּדָפִים מְגַלִּים אֶת הַתּוֹךְ – הוּא תָּמִיד מַפְתִּיעַ וּמְסַקְרֵן, הַרְבֵּה פְּנִינִים שֶׁלֹּא אוֹמְרוֹת תֶּכֶף וּמִיָּד אֶת סוֹדָן, אֲבָל אֶפְשָׁר לְנַחֵשׁ שֶׁלְּעִתִּים הֵן מַדְגִּישׁוֹת כְּמוֹ מְכָל עֲנָקִי הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁירוֹ "שֵׁדִים זְעִירִים" – בֹּקֶר בֹּקֶר אֲנִי מְגָרֵד אוֹתָם מִמֵּימֵי הַכִּיּוֹר, מֵהִשְׁתַּקְּפוּת הַמַּרְאָה, מִמַּדָּפֵי הַסְּפָרִים מַשְׁלִיכָם כְּיֶלֶד אֲסוּפִי בְּפִנַּת הָרְחוֹב. וְכָךְ גַּם אֲרוֹן הַשִּׁירִים שֶׁלּוֹ מַחְזִיק הַרְבֵּה מֵהָאוֹצָרוֹת וְלֹא תָּמִיד אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת מִיָּד אֶת הַיֹּפִי הַמּוּאָר שֶׁקַּיָּם בִּתְפִיסוֹת הַחַיִּים אוֹ אֶת כִּעוּרָם הַמַּבְקִיעַ שֶׁל תְּפִיסוֹת הַחַיִּים; וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּשֶׁל כָּךְ הוּא מְגַלֶּה זְהִירוּת רַבָּה בְּהִתְנַהֲלוּתוֹ הַפּוֹאֵטִית.

לְעִתִּים נִדְמֶה שֶׁדּוֹרוֹן מִתְמוֹדֵד עִם סוֹד הַדָּם הַקּוֹשֵׁר בֵּין אוֹהֲבִים וַאֲהוּבִים, אוֹתוֹ דָּם שׁוֹצֵף בְּחַדְרֵי הַלֵּב וְהַדַּעַת, דָּם שֶׁהוֹפֵךְ מַחְרֹזֶת מִלִּים זְהִירוֹת לְמִלִּים שֶׁל סְלִיחוֹת וְאָז צוֹמֵחַ הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁלָּנוּ לְהֵיכָלוֹת גַּעְגּוּעִים, כְּפִי שֶׁכָּתַב בֵּין הַשְּׁאָר בְּשִׁירוֹ הַמֻּפְלָא "הָאָסִיר", זֶה שֶׁבְּכָל לַיְלָה הוּא נִלְכָּד: אָסוּר תִּקְוָה – פּוֹשֵׁט מֵעַצְמוֹ שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים, מְקַלֵּף דַּפֵּי גְּמָרָא וּתְפִלּוֹת עֲקָרוֹת – מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִכָּל מִי שֶׁפָּגַעְתִּי בּוֹ וְצוֹנֵחַ לְהֵיכָלוֹת גַּעְגּוּעִים." וְהוּא כִּוֵּן לְתַרְתֵּי מַשְׁמָע.

וְשׁוּב נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ כָּכָה? דּוֹרוֹן מְנַשֶּׁה הוּא אִישׁ חָכָם מְאוֹד, הוּא כָּתַב סֵפֶר חָכָם שֶׁל אֶחָד שֶׁהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ תּוֹפְסוֹת הַכֹּל בְּמַבָּט אֶחָד, וְהַ־כֹּ־ל תּוֹךְ כְּדֵי זֶה שֶׁהוּא צוֹעֵד בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁל הַחַיִּים אוֹ שֶׁל הַמֵּתִים הַמְּעֻרְבָּבִים אוֹ הַנִּפְרָדִים – וְהַכֹּל מִתְקַיֵּם בֵּינוֹ לְבֵינוֹ אוֹ מְקוֹמוֹ – וְלִבּוֹ בַּחֲדָרִים הַקְּרוֹבִים קֹדֶם כֹּל לְלִבּוֹ.

וּבְעוֹדוֹ צוֹעֵד הוּא שׁוֹמֵעַ בְּכָל חֶדֶר בַּפְּרוֹזְדּוֹר אֶת הַקּוֹלוֹת הָרָעִים וְאֶת הַקּוֹלוֹת הַטּוֹבִים שֶׁל הַדְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים, הַקּוֹלוֹת הַמְּקַלְּלִים וְהַמְּבָרְכִים שֶׁל הַדְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים, וְגַם נִשְׁמָעִים אֶצְלוֹ קוֹלוֹת שׂוֹנְאִים וְאוֹהֲבִים שֶׁל דְּבָרִים שֶׁנִּכְתָּבִים, וְנִדְמֶה שֶׁזּוֹ כִּמְעַט תַּמְצִית יְצִירַת הַבִּכּוּרִים הַמַּבְטִיחָה שֶׁדּוֹרוֹן תָּפַס בְּעֵינָיו, וְהוּא אוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ רַק בְּמִדָּה. לְמָשָׁל, אֶת הַבְּשׂוֹרוֹת הַקְּטַנּוֹת הַמְּפַרְפְּרוֹת בֵּינוֹ לְבֵינוֹ אוֹ בֵּינוֹ לְבֵין מְקוֹמוֹ הוּא כּוֹתֵב, אֲבָל הוּא גַּם מִתְקוֹמֵם – בְּמִדָּה, הוּא מִתְרַפֵּק בְּמִדָּה, הוּא מִתְנַבֵּא בְּמִדָּה, הוּא יָרֵא בְּמִדָּה, וְהָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ קְצָת יוֹתֵר קְצָווֹת וּפָחוֹת מִדָּה בַּסֵּפֶר הַבָּא. נָכוֹן, יֵשׁ מַשֶּׁהוּ קְצָת מְסֻכָּן בַּקְּצָווֹת, וְנָכוֹן, צָרִיךְ זְהִירוּת יְתֵרָה, אֲבָל שָׁם בַּקָּצֶה אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת גַּם אֶת סוֹד הַגַּן שֶׁפּוֹרֵץ בְּקִלּוּחֵי דָּמִים בֵּין הַשִּׁנַּיִם וְגַם אֶת סוֹד הַמַּחְשָׁבָה הַמִּתְהַפֶּכֶת עַל הַצַּוָּאר וּמְשַׁסֶּפֶת בְּלִי מַשָּׂא וּמַתָּן, וַאֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת: דּוֹרוֹן הוּא יוֹצֵר זָהִיר, וְרַק הַזְּמַן יַגִּיד אֶת דְּבָרוֹ. אֲנִי אֶקְרָא אֶת שִׁירָיו מְעוֹרְרֵי הַהַשְׁרָאָה אִם כָּךְ אוֹ אִם כָּךְ, וְעַל הַזְּכוּת לִהְיוֹת הָעוֹרֶכֶת שֶׁל טֶנֶא הַבִּכּוּרִים הַזֶּה אֲנִי מוֹדָה לַמְּשׁוֹרֵר וְלַיּוֹצֵר הַנֶּהְדָּר דּוֹרוֹן מְנַשֶּׁה, מְשׁוֹרֵר שֶׁיּוֹדֵעַ לָצוּד אֶת מִלּוֹתָיו בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁל הַחַיִּים וְשֶׁל הַמֵּתִים וּמְעוֹרֵר בָּנוּ פְּלִיאָה.

לילי פרי, עורכת, בהשקת הספר  ביני לבין מקומו באוניברסיטת חיפה