קצת לפני חג הפסח התש״ל, אי שם באימפריה הבריטית הודיע החכם פול מקרטני שזה נגמר והוא כבר לא, והם כבר לא, והתפרקה לה להקה ששינתה עולם.

מול בית אחד התגודדו עלמות צעירות שסירבו להאמין ומעריצים עטויים במעילי נוצות צבעוניים שהביטו אל העננים שהתקדרו כמו בכל אחר צהריים רגיל שם, אולי חשבו שנטרף לו המוח, נחרך כבר הלב, הובס הגוף, נפרמה הנשמה, ואולי חשבו שהיום האפור הזה האפיר עוד יותר ומחשבותיהם נדדו אל על והשמים היו צחיחים כמו מדבר.

ואולי, לא רחוק משם בבית קטן אחד, אישה אחת ואיש אחד ניערו יחד שטיח גדול, טאטאו פרורי חול שנותרו מתחת לאיזה ארון, מירקו גביעים וצלחות וכלי כסף, הברישו את הספות והכריות והמצעים על המיטות, ניקו את ביתם לכבוד החג שיבוא עליהם ויביא איתו את האביב. אולי מחר ילכו לשוק ויבקשו שוקי עוף נקיים מן העור, וחצילים ופרחי שום לתבשיל המיוחד של אמה, יערמו בסלם תפוחי אדמה, סלקים ומיני עלים לפי המתכון הסודי של סבתו ויביאו גם שק קמח מצות ובקבוק יין אדום, ועדיין תרחף חשרת עבים אפרורית בחוץ מעל ביתם.

״הו דארלינג,״ היא תגיד לו ותאסוף רגליה אל הכורסה כדי לנוח קצת, תלגום מספל התה שלה ותשאל,״מה יהיה עכשיו?״

והוא? הוא יכרע ויעגון שפתיו לשפתיה ואז יקום ויניח תקליט על פטיפון ישן וינגן לה את השיר הכי אביבי שהכיר:

השמש כאן,
השמש כאן, איך זה?
ושוב טוב

ואז אולי ירקדו,
והוא יאחז בידה והיא תניח ראש פעמוני בכתפו
והוא יעטוף אותה כשיפזזו על השטיח הנקי.

הי ילדונת,
היה בודד וקר החורף,
הי ילדונת,
מרגיש שהוא כבר פה מזמן,
עכשיו השמש כאן,
השמש כאן, איך זה?
ושוב טוב

הי ילדונת,
החיוכים חזרו אלינו,
הי ילדונת,
נראה שהם כבר פה מזמן,
עכשיו השמש כאן,
השמש כאן, איך זה?
ושוב טוב

כאן, כאן, כאן, השמש כאן

הי ילדונת,
הקרח אט לאט נמס לו,
הי ילדונת,
כלום לא נראה בהיר מזמן,
עכשיו השמש כאן,
השמש כאן, איך זה?
ושוב טוב

עכשיו השמש כאן,
השמש כאן, איך זה?
ושוב טוב*

וכשיגיע חג האביב ויתכנסו כולם סביב השולחן ישאל האיש את נכדיו:

מקרטני, מה הוא אומר? מה סוד המנגינות והמילים?

יש הלכות של רוק ושל רול, יש מנגינה לכל דרך ארוכה ומתפתלת. יש מילות תבונה ויש את צרות האתמול, שיהיה. כמו שאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן כך גם לא ממשיכים לנגן אחרי שגיטרות הונחו במקומן.

ולנון, מה הוא אומר? למה לכם כל התהילה?

הרי אול יו ניד איז לוב, והוא יוקו, ויוקו הוא, והם שניהם ביחד. אולי כפר בעיקר, הלוא אין אהבה בלי מוזיקה ואין מוזיקה בלי אהבה. ואם לא היתה לו התהילה לא היו נישאים השירים על כנפיה והאהבה לא היתה מגיעה ללבבות כולם ועוזרת להם לדמיין עולם טוב.

וסטאר, מה הוא אומר? מה זה כל זה בכלל?

הוא היה התמנון שהחזיק ונשא על תופיו את המוח, הלב והנשמה של השירים האלה ובזרוע חזקה שחרר מהם את פעימות הנפש.

והאריסון? למה לא שאל דבר? למה לא אמר דברים בעיתם? למה לא נשמע קולו? אולי כדי שבכל דור ודור יהיה חייב אדם לספר את הסיפור על השבר ההוא של הלהקה ההיא שהפזה שירי שמש בחייהם האפורים של האנשים ושחררה אותם מעבדות לחירות.

*Here comes the sun by George Harrison – תרגום דוד בק 2022.