אמרתי לך / זה לא
אמרתי לך
אָמַרְתִּי לָךְ
שֶׁגַּם זֶה יִתָּכֵן
וְלֹא רָצִיתָ לְהַאֲמִין
אָמַרְתִּי לָךְ:
מָה זֶה כְּבָר מְשַׁנֶּה
אִם פֹּה אִם שָׁם
הִנֵּה זֶה כְּבָר קַיָּם
וְלֹא רָצִית לָדַעַת
אָמַרְתִּי לָךְ
הוּא כָּזֶה עַז פָּנִים
הִנֵּה הוּא זָז
הוּא כְּבָר מַגִּיעַ
וְלֹא הֶאֱמַנְתְּ שֶׁכָּכָה
הוּא כָּל כָּךְ פּוֹגֵעַ
זה לא
זֶה לֹא הַשִּׁיר
זֶה הַקַּו הַיָּשִׁיר
שֶׁבֵּין הַמִּלָּה לַשְּׁתִיקָה
זוֹ לֹא הַשְּׁתִיקָה. זוֹ
הַשְּׁרִיקָה שֶׁמְּפַלַּחַת אֶת הָאֲוִיר
בְּכָל דַּקָּה וְדַקָּה. זוֹ
בִּכְלָל לֹא הַדַּקָּה
שֶׁמְּחַכָּה לִנְפִילַת הַקְּלִפָּה.
זוֹ גַּם לֹא הַקְּלִפָּה
אֶלָּא הַחֻפָּה
הַפְּרוּשָׂה עַל הַצְּבָעִים
מִסְּבִיבֵנוּ
כְּמוֹ הָיוּ גְּבִיעִים
שֶׁמַּחְזִיקִים אֶת הַתּוֹסֵס
אוֹ בְּדוֹמֶה לְכוֹבָעִים
שֶׁאָנוּ מַחְלִיפִים מֵעֵת
לְעֵת, לְכַסּוֹת
עַל הַדְּאָגָה. זוֹ
בִּכְלָל לֹא הַדְּאָגָה אֶלָּא
הַשְּׁאָגָה שֶׁבּוֹקַעַת וְאֵין אֹזֶן
שׁוֹמַעַת
אני שומע בשירי יואב חייק את השילוב שבדור המדינה שבין אקזיסטנציאליזם גלוי לבין איזושהי רומנטיקה נסתרת, שילוב שהוא גם אירוני וגם עצוב.